image_print

Vezot Habracha: Eternal Security

The roots שכן and בטח appear together twice in Parashat Vezot Habracha:

דבלג:יב – לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה’ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; תא – רְחִימָא דַה’ יִשְׁרֵי לְרוֹחֲצָן עֲלוֹי.

דבלג:כח – וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב; תא – וישרי ישראל לרוחצן בלחודוהי.

Of Benjamin he said: May Hashem’s beloved dwell securely [יִשְׁכֹּן לָבֶטַח] by him (Deut. 33:12).

Thus Israel shall dwell secure [וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח], solitary, in the likeness of Jacob (Deut. 33:28).

And this pair of roots appears five times in Prophets and Writings:

  1. ישעיהולב:יח – וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת.
  2. ירמיהוכג:ו – בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. 
  3. שםלג:טז – בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח. 
  4. תהליםטז:ט – לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. 
  5. משליא:לג – וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה.
  1. My people will live in a peaceful domain and in secure dwellings [וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים] and in tranquil resting places (Isa. 32:18).
  2. In his days Judah will be saved, and Israel will dwell securely [וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח] (Jer. 23:6).
  3. In those days, Judah will be saved and Jerusalem will dwell in security [תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח] (ibid. 33:16).
  4. For this reason, my heart rejoices and my soul is elated; my flesh, too, rests in confidence [יִשְׁכֹּן לָבֶטַח] (Ps. 16:9).
  5. But he who listens to me will dwell securely [יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח], and will be undisturbed by fear of evil (Prov. 1:33).

Aside from the pair, בטח and שכן, the root בטח appears in Scripture only to qualify the verb ישב, to dwell,as in:

  1. מאה:ה וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח. 
  2. ירמיהומט:לא – קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח. 
  3. שםלב:לז – וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח. 
  4. יחזקאלכח:כו – וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח. 
  5. שםלח:יד – בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח.
  1. I Kings 5:5 – Judah and Israel dwell in security.
  2. Jer. 49:31 – Get up and attack the tranquil nation that dwells securely.
  3. Ibid. 32:37 – And cause them to dwell in security.
  4. Ezek. 28:26 – They will dwell upon it in security.
  5. Ibid. 38:14 – When My people Israel dwells securely. 

In our chapter on Parashat Chukat, we looked into the root שכן as part of a study of roots that include the string שך, suggesting that all have in common the concepts of settling / resting [as well as the related themes: embedding, sinking, descending, retreating, waning, receding, and pacification / sedation].

   Even when שכן appears without added terms, most commentators note that it refers to similar concepts such as serenity, quiet and permanence, and also eternality, as in:

  1. בראשיתכו:ב – שְׁכֹן בָּאָרֶץ; הכוהק – שְׁכֹן, ישיבת קבע באותה הארץ אשר אומר אליך. 
  2. ירמיהוז:ג – וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם; רדק – ואשכנה אתכם – אעמידכם בשכונכם… ולא תגלו ממנו.
  3. תהליםלז:ג – בְּטַח בַּה’ וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ; אבע – וטעם שְׁכָן ארץ: כל ימי חייך תשכן על הארץ.
  4. שםפסוקלז – וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ; מלבים – כי אוהבי שמו ישכנו בה בשלוה והשקט. 
  5. שםפה:י – לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ; מלבים – שהכבוד הזה ישכון לעולם ולא יבוטל בשום זמן.
  6. שםטו:א – מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ; פיאבןיחייא – הזכיר בו מלת ישכון שהוא הדירה הנצחית.
  7. משליב:כא – כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ; רשי – כי ישרים ישכנו ארץ – לעולם הבא.
  1. Gen. 26:2 – Dwell in the land; Haketav Vehakabbalah (HKV) – dwelling permanently in the same land that I will say to you.
  2. Jer. 7:3 – I will cause you to dwell [וַאֲשַׁכְּנָה] in this place; Radak – ואשכנה אתכם – I will establish you in your place of residence… and you will not be exiled from there.
  3. Ps. 37:3 – Trust in Hashem and do good; dwell in the land and nourish [yourself] with faithfulness; Ibn Ezra – dwell in the land means that all of your life you will dwell in the land.
  4. Ibid. 69:37 – And those who love His Name shall dwell in it; Malbim – those who love His Name will dwell in it with serenity and tranquility.
  5. Ibid. 85:10 – That His glory may again dwell in our land; Malbim – The word ישכון is mentioned here to indicate permanent dwelling.
  6. Ibid. 15:1 – Who may dwell on Your holy mountain?; Ibn Yechiyeh – He mentioned the word ‘dwelling,’ and this refers to eternal dwelling.
  7. Prov. 2:21 – For the upright will dwell [יִשְׁכְּנוּ] in the land; Rashi – the upright will dwell in the land- eternally.

We find almost the same phenomenon with the root ישב when it appears unqualified, in which case it means dwelling serenely, and also eternal existence:

  1. ירמיהויז:כה – וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם; מלבים – שלא תחרב העיר, על זה אמר: וישבה העיר.
  2. יואלד:כ וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב; מצד – לעולם תשב – תתקיים לעולם ולא תחרב עוד.
  3. זכריהא:יא – הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת; מצצ – יושבת – רצה לומר יושבת בשלוה.
  4. שםז:ז – יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה; מצד – יושבת – ר”ל יושבת בהשקט ושאנן.
  5. שםשם– וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב; רדק – והנגב והשפלה יושב… כלומר היה בהם יישוב בטח.
  6. תהליםט:ח – וַה’ לְעוֹלָם יֵשֵׁב; רדק – ישב הוא ענין העמידה והקיום, וכן: ה’ למבול ישב (תה’ כט:י).
  7. שםסט:לו – וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ; מלבים – שזרעם ינחלוה מאתם ולא שיגלו אח”כ ממנה. 
  8. שםקכה:א – כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב; רדק – יֵשֵׁב – יעמוד לעולם ויהיה קיים.
  1. Jer. 17:25 – this city will be inhabited [וְיָשְׁבָה] forever; Malbim – The city will not be destroyed, and therefore it states that it will be inhabited forever.
  2. Joel 4:20 – Judah will exist forever [לְעוֹלָם תֵּשֵׁב]; Metz. David – לְעוֹלָם תֵּשֵׁב – It will exist forever and will never again be destroyed.
  3. Zech. 1:11 – all the earth sits still [יֹשֶׁבֶת] and is at rest; Metz. Zion – יושבת – Meaning, it shall dwell in tranquility.
  4. Ibid. 7:7 – Jerusalem was settled [יֹשֶׁבֶת] and peaceful; Metz. David – Meaning, it shall dwell in tranquility and serenity.
  5. Ibid. – and the south and the lowlands were settled [יֹשֵׁב]; Radak – והנגב והשפלה יושב – Meaning their dwelling was secure.
  6. Ps. 9:8 – For Hashem is enthroned forever [לְעוֹלָם יֵשֵׁב]; Radak – ישב means steadfastness and existence, as in Hashem sat enthroned at the Flood [למבול ישב] (Ps. 29:10).
  7. Ibid. 69:36 – They shall settle there [וְיָשְׁבוּ שָׁם] and possess it; Malbim – their seed shall inherit it from them, and not that they will go into Exile from it afterwards.
  8. Ibid. 125:1 – like Mount Zion that falters not, but abides forever [לְעוֹלָם יֵשֵׁב]; Radak – יֵשֵׁב – It will stand forever and remain in existence.

All of which begs the following questions: What does the word בטח add to these words, which on their own already mean secure and permanent dwelling?And what is so special about בטח that it is used and not such words as שלווה, השקט, רוגע, שאנן מנוחה? To find the answer, we’ll embark on an exploration of the root בטח, in so doing, analyzing roots containing the string טח, namely: 

  1. טוח 2. טחה 3. טחן 4. שטח 5. טחר 6. אבטיח 7. בטח.

A central derivative of this family is the word טיחה, characterized by the following qualities: 1. Spreading, smoothing out, blurring. 2. Spreading out over a surface / covering a specific range. 3. Sealing. 4. Repairing. Usually, the results are positive – cracks or holes are sealed up and the smeared-over surface is now stronger. From this flows the idea that בטח expresses serenity, calmness, repose (parallel to the repose of the Next World, where a soul has already completed and “smoothed over” his eternal abode, where he is to dwell securely).

  1. טוחSmearing with a sealing agent. Lev. 14:42 – They shall plaster [וְטָח] the house. Ibn Ezra explains that טח is the opposite of יקציע, to scrape, and notes that this root appears as well in Ezek. 14:10. טח can also imply covering or sealing in a negative manner, as in: Isa. 44:18 – They do not know and they do not understand, for their eyes are smeared, [prevented] from seeing [טַח מֵרְאוֹת]. Targum Yonatan renders טח here as מְטַמְטְמָן.

    Of note is a specific appearance of this root which is interpreted in several ways: Job 38:36 – Who placed wisdom בַּטֻּחוֹת. The Sages (Rosh Hashana 21a) explain that בַּטֻּחוֹת means here [who placed wisdom] in their kidneys, and so explained the commentators on the verse when addressing the plain, non-homiletic meaning. The grammarians see the root here as טוח (orטח   according to Menachem), meaning the letter ב’ is not part of the root. Radak (Entry טוח) explains why this word refers to the kidneys: “There are those who say that the kidneys are so called because they are covered [טוחות] on all sides by fat.” Indeed, the Sages themselves explain the word this way in the Midrash: Num. Rabba (10:18) – Who placed wisdom בַּטֻּחוֹת – in the kidneys, which are well-concealed in the body; Matnot Kehuna – טוחות – sealed, as in for their eyes are smeared, [prevented] from seeing, and so too explained Ralbag in The Book of Job, and Radak in his Sefer Hashorashim.

    Meaning, the kidneys are safely ensconced inside the body, where they dwell securely, protected from external damage not only because of the layers of fat that envelope them, but because of the flanks which cover them at either side, protecting them along with other internal organs.

    In Psalms, however, Rashi defines בַטֻּחוֹת as slippery: Ps. 51:8 – behold, the truth You desired is בַטֻּחוֹת; בַטֻּחוֹת – These are the kidneys, which are slippery (i.e., from the word טיח / טוח).

    In his second explanation of this verse, Rashi cites Menachem, who explained בַּטֻּחוֹת as range: “…and Menachem grouped this with the range of some bowshots [כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת] (Gen. 21:16), and also Who placed wisdom בַּטֻּחוֹת (Job 38:36) – whose meaning is range,because just like the bow has a [range of] distance, so too does intelligence. This meaning leads us to the following root containing the string טח.

  1. טחהThe distance an arrow can be shot: Gen. 21:16 – Some bow shots away[כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת]; Rashi – כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת – Roughly two טיחות, which means the shooting of an arrow… Rashi goes on to say that from this root stems the word הטחה, which in Talmudic parlance refers to intercourse: …in the language of the Mishnah, he was מטיח in his wife, because the semen shoots out like an arrow; Radak (Entry טחה) – Like the flight of the arrow due to the pulling back of the bow, meaning the extent of the flight of the arrow.

    As noted in the previous section, Rashi cites Menachem, who includes in the same subcategory (out of 2  subcategories of the entry, טח) the verses כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת and בַטֻּחוֹת חכמה, which Menachem explains as range. By contrast, Yeriot Shlomo (YS) links כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת to a different verse: וטח את הבית, explaining that both refer to spreading out and stretching: YS (1:100,2 – paraphrased): The word טח applies to spreading something out, as in  כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, meaning the range of flight of a shot arrow. And from this root derives the word טוח, as in They shall plaster [וְטָח] the house (Lev. 14:42) – meaning spreading out the mortar over the surface of the wall. 

    In a meaning “borrowed” (extrapolated) from the word יריה, the Sages use the word הטחה to express hitting and friction: Ohalot 17:2 – If a person was plowing and he struck [וְהִטִּיחַ] a rock; Rambam, Commentary on the Mishnah – The plow brushed up against a rock; Rav Ovadia of Bartenura – והטיח בסלע – The plow hit a rock. The terms hitting and brushing up against lead us to the root, טחן:

  1. טחןcrushing or grinding, as in: Isa. 3:15 – And you grind [תִּטְחָנוּ] the faces of the poor; Rashi – תִּטְחָנוּ – pulverizing; Ibn Ezra – תִּטְחָנוּ – as in to wear away. In this respect, טחן resembles  טחה according to the commentaries of the Rambam and Rav Ovadia of Bartenura (who explained it as brushing up against). 

    However, material that has been ground to dust or made into a spread has lost its solid form, and in that sense it has “spread out” (dissipated) vis-à-vis its original state, even if it is not being smeared onto a surface right now. So too, Cheshek Shlomo (CS) connected between these three roots (which he holds are all in fact derived from the two-letter string טח, as he explains):

    Cheshek Shlomo (Entry טח, paraphrased) – spreading out a substance by means of rubbing it… when one wants to make it spread out, he rubs it… so that it spreads out… derived from the word טח… and the pulverizing of a mill is called טחן: And he ground it to a fine powder (Ex. 32:20), they grind it in a mill (Num. 11:8) – from the word טיחה and שפשוף; one rubs the wheat kernels together and the flour within them spreads out and becomes pulverized on the mill, as happens also when smearing [plaster] on a wall.

    A comparison of versions of a certain Talmud text serves to highlight the difference between these two words, טחן and טחה. The common version is: Pesachim 54a – “He brought two rocks and ground them against each other [וטחנן] and light went out from them.” However, Rashi’s version states טחן instead of טחנן, and Rashi explains – וטחן – “He pounded and rubbed one against the other.” Dikdukei Sofrim writes that the version based on the manuscripts and early printings is like that of Rashi, and the Frankfurt am Main printing apparently became corrupted. Yaavetz explains that the difference between the two versions is that based on Rashi, וטחן means to hit: Yaavetz – From Rashi’s commentary it seems that his version stated וטחן, with the נ’  not being a part of the root, meaning he struck one rock against the other, and this makes sense, because if he ground them, no light would have come out of the ground dust, only though hitting the hard rock.

    Nevertheless, it’s noteworthy that Rashi explains טחן with three synonyms of טחה, namely: טח, הכאה and שפשוף. It seems that by adding the word שפשוף, Rashi implies that טיחה and טחינה are essentially two sides of one coin, because the end result of beating one stone against another is the grinding of the stones. The same we find in Rashi’s commentary on the Talmud, which explains that the word בד  refers to linen (cotton): Zevachim 18b – How do we know that this word, בד means linen?… Because it split by means of beating; Rashi – One hits or pounds it with a piece of wood or a wheel until it is ground.

  1. שטח – Just as טחן refers to changing firm material into weaker and more dispersible  material, so too the verb שטח means spreading out or dispersing, as the Torah commentators explain:

Num. 11:32 – and they spread them out [וַיִּשְׁטְחוּ] all around the camp; Ibn Ezra – וַיִּשְׁטְחוּ – As in to spread out, and also, I have stretched out my hand to you(Ps. 88:10). Job 12:23 – He exalts nations and then destroys them; He spreads out [שֹׁטֵחַ] nations and then leads them away; Ibn Ezra – שֹׁטֵחַAs in and they spread them out [וַיִּשְׁטְחוּ] (Num. 11:32), as in to spread out. It’s a matter of dispersing (in Ibn Ezra’s words – מפיץ ומזר).

Rav Yishaya of Trani (Tosafot Rid) suggests a connection between שטח and שחט, both being permutations of the same three letters: Jer. 9:7 – Their tongue is like a drawn arrow [חֵץ שָׁחוּט];  Rav Yishaya of Trani – חֵץ שָׁחוּט – drawn, as inbeaten gold [זָהָב שָׁחוּט] (I Kings 10:16). Perhaps this is a metathesis of שטוח, as in and they spread them out [וַיִּשְׁטְחוּ] all around the camp (Num. 11:32).

In Avot D’Rebbe Natan we find the expression סיד שטוח juxtaposed against סיד שנטוח: Avot D’Rebbe Natan Version 1, Chap. 24 – A man who has good deeds and studies a lot of Torah, what does he resemble? Plaster spread over [שטוח] stones, even if many rains fall, the plaster does not leave its place. A man who lacks good deeds and learned a lot of Torah, what does he resemble? Plaster that was ניטוח onto stones, even if a little bit of rain falls, the plaster dissolves right away and is gone.

The author of Regel Yeshara explains that the word שטוח  derives from the root שטח, meaning שטיחה – spreading out, whereas the word נטוח  derives from טוח, an expression of טיחה – smearing.  The author of Kisei Rachamim adds that שטוח  means a proper spreading, as opposed to טוח, which may not necessarily imply that the smearing job is complete: Kisei Rachamim (Jerusalem edition, 5763, page 319, paraphrased) – Plaster spread over [שטוח] stones – “And if the plaster is not spread over the stones properly, but rather it’s ניטוח… as in… those who smear with plaster [טָחֵי תָפֵל] (Ezek. 13:11), and therefore it will not endure.” 

The prophet Ezekiel uses the analogy of plastering several times in chapter 13, as a reference to the false prophets. The full verse cited in brief above is: say to those who smear with plaster [טָחֵי תָפֵל]: ‘It will collapse! There will be pouring rain.’ And as for you, O high hailstones, you shall fall and a stormy wind shall break forth (Ezek. 13:11). We find as well the act of smearing as an attempt to blur or cover up shortcomings so that they remain undetected. This, unlike שטיחה, which describes spreading something out completely, in a way that benefits the doer directly (unlike plastering, which at times is done in order to conceal defects in the walls, and the like).

    While these explanations highlight the difference between the roots שטח and טחה; nevertheless, these two roots are clearly related, as both refer to spreading – in one sense or another. 

  1. טחר – hemorrhoids. While this root may seem unrelated, Rokeach explains that טחר  means sealing and covering over: Deut. 28:27 – Hashem will strike you with the boils of Egypt, with hemorrhoids; Rokeach on the Torah (paraphrased) – The word טחורים  comes from טח מראות (Isa. 4), the orifice of his posterior is טחור/ sealed [with hemorrhoids]. And so suggests Rav Meir Mazuz: Asaf Hamazkir pg. 196 – “It seems to me that the word טחורים  is made up of two words, טחו  and חורים, meaning the rectum is covered over with sores.” The author of Shoresh Yesha also suggests that טחר is a compound, made up of טח and חר, only he sees טח  as an expression of כמטחוי קשת, meaning spurned and hidden: Shoresh Yesha (entry טחר, [3rd explanation]) – As in טח-חר, since it is cast off, as in “a distance of some bowshots,” by way of the orifice in his backside.
  2. אבטיחa large fruit with a thick rind. In Numbers 11:5, Yonatan renders this word as מְלַפְפוּנַיָא, and Targum Yerushalmi renders it מַלְפָנַיָא. לף and לפף in Aramaic denote connection, as in Ex. 28:7 – It shall have two shoulder straps attached [חֹבְרֹת] to its two ends;, and it shall be attached [וְחֻבָּר]. Onkelos renders חֹבְרֹת as מלפפן, and וְחֻבָּר as ויתלפף. Eccles. Rabba 7:1 – [Rabbi Elazar Ben Arach’s disciples asked him which type of bread is better to eat with a לפתן, and they explained the meaning of this word]: לפתן – Rabbi Eliezer and Rabbi Yossi say that this refers to two cooked foods joined [לפותים] together; Eitz Yosef – two cooked foods joined [לפותים] together – meaning attached, because a לפתן is always secondary, as a relish for the bread, and as a result, two cooked foods become joined together. 

    We find as well in Bechorot 44a the word לופּין – eyelashes that are either very long or bushy.

    These two characteristics, connection and length, are related, since substances added to a material entity accordingly increase its size. It seems reasonable, therefore, to suggest that an אבטיח is so-called because of its large size and its quality of being מלופף – relatively hard to open.

  1. בטחabsolute faith. The author of Haamek Davar suggest that the root of בטח is טח: Lev. 25:19 – You will dwell securely [לָבֶטַח] upon it; Haamek Davar (paraphrased) – You will not need to go from place to place in search of food, as it states in Bava Kama 60b – “If there is famine in a city, spread out.” You, however, won’t need to do that; rather, you will dwell securely [לָבֶטַח], which derives from טח.

The Chassidic Masters expanded this point, as in: Baal HaTanya (ליקוטישהש) – O Israel, trust [בְּטַח] in Hashem (Ps. 115:9)… בְּטַח derives from They shall plaster [וְטָח] the house (Lev. 14:42) – meaning adhering, they shall cling to Hashem. 

    We suggest that an insight into the root בטח can be found in its Aramaic translation, לרוחצן, as we cited at the beginning of this chapter: Of Benjamin he said: May Hashem’s beloved dwell securely by him [יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו] (Deut. 33:12). Onkelos renders יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו as יִשְׁרֵי לְרוֹחֲצָן עֲלוֹי. However, derivatives of the Aramaic root רחץ serve as the translation for a range of Hebrew words, such as seeking refuge: 1. II Sam. 22:31 – for all who take refuge in Him; Targum Yonatan – לְכָל דִי מִתְרַחֲצִין עֲלוֹהִי. Zeph. 3:12 – they will take shelter in the Name of Hashem; Targum Yonatan – וְיִתְרַחֲצוּן בִּשְׁמָא דַיָי. Similarly, it is the translation of fortress: 2. Jer. 48:1 – shamed was the fortress and devastated; Targum Yonatan – מִבֵּית רוֹחֲצָנְהוֹן וְאִתְּבָרוּ. It is also found as an analogy for utter tranquility, like that of an infant in its cradle: 3. Amos 3:12 – who dwell in Samaria in full control yet their cradle-like reliance is on Damascus [וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ]; Targum Yonatan – דְיָתְבִין בְּשֹׁמְרוֹן בִּתְקוֹף שׁוּלְטַן וְעַל דַמֶשֶׂק רְחִיצִין.

    In Psalms, the Hebrew word רחץ is translated in Aramaic as אטמש: Ps. 60:10 – Moav is my washbasin [סִיר רַחְצִי]; Targum – בעטית מואבאי אטמשו רגלי. The Aramaic root טמש is used as the translation of the Hebrew word  טבילה in several places, and it indicates both washing and anointing with oil and creams: Job 29:6 – When my steps were bathed in cream [בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה] and the rocks would pour out pools of oil for me; Rashi – בְּחֵמָה – As in, butter [חמאה]. And the rocks would pour out pools of oil for me – Meaning bliss and all desires of the heart, flowing like rivers of oil.

    Based on this, we suggest a connection between רחיץ in Aramaic (i.e. the Aramaic rendering of the Hebrew בטח, as above) and רחיצה in Hebrew, which indicates טבילה, immersion in soothing waters, which completely envelope the bather. In this vein, masters of Jewish thought allude to a connection between the Aramaic word רחיץ  and this same root’s meaning in Hebrew: Sefer Taamei Haminhagim (Page 82 paraphrased) – In Him I trust [רחיץ] – meaning I cling to Him… and my desire, in love of Hashem – this is my mikveh of purification (in the name of Harav Meir of Premishlan).

In light of the above, we can now return to our initial question – what does the word בטח add to the ideas of ישיבה or שכונה? Don’t these words already express permanence, peace and tranquility, without the addition of בטח?

Rather, the word בטח augments the ideas of permanence and tranquility in a sensory way. Where does our sense of tranquility and permanence come from? It comes from the awareness that we are protected. Furthermore, we are thoroughly enwrapped on all sides, just like the kidneys [the “טוחות”], ensconced safely in thick layers of fat. And beyond that, the kidneys, along with the entire digestive system, are further protected by the fatty layers of the flanks (as mentioned above). Indeed, the טוחות  can most certainly be described as dwelling securely (ב-טח) amid layers of fat.

May it be Hashem’s will that we place our trust and hope in the shade of His wings, which envelope us entirely and protect us, granting us utter serenity as Hashem gives us rest from the enemies around us, and we shall dwell securely on the land. 

1 ונעיר אגב שכמו ש”בטח” תמיד מופיע כתיאור של “משכן”, המקביל שמצינו אצל “בית” הוא “שלום”: שאכה:ו – וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. איובכא:ט – בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד.

2 שלשה יוצאים מן הכלל יש (ש’בטח’ מתאר שם פועל חוץ מ’שכן’ או ‘ישב’) לכך: א. ישעיד:ל – וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ; ברם, ראב”ע הסביר שכ”ז בזכות ש”ישכנו לבטח”: אבע – כי יהיה לישראל שובע וישכנו לבטח. ב. יוצא מן הכלל שני, שהמלה “לבטח” מתארת  “והיו”, אבל מלבי”ם פירשו כמו ‘ישב’: יחזלד:כז – וְהָיוּ עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח; מלבים – הברכות האלה כבר נמצאו בתורה ששם אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו’ וישבתם לבטח בארצכם. ג. יוצא מן הכלל ג’: “לבטח” מתארת “והשכבתים”, אבל ת”י בביטוי הזהה לתרגומו של “והושבתים לבטח” הנ”ל: הושעב:כ – וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח; תי – וְאַשְׁרִינוּן לְרוֹחֲצָן. והשוה תר”י לבמ’ כג:כד.

3 יש לציין שמצד שני, כפי ש’שכן’ מורה על  השתקעותקבועה במשמעות חיובית, כך יש לו גם משמעות של  תקיעהבמקום במובן שלילי, כדוגמת: נחוםג:יח – נָמוּ רֹעֶיךָ מֶלֶךְ אַשּׁוּר יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ; רשי – ישכנו – אין יכולים לקום; אבע – ישכנו – כמו ישקטו ולא יתנועעו; רדק – ישכנו אדיריך – כאלו שכנו בקבר ומתו כי לא יועילו ולא יצילו וכן שכנה דומה נפשי. תהליםצד:יז – כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי; רדק– כלומר שָׁכְנָה במקום הכריתות והוא הקבר.

4 היינו חיי עוה”ב.

5 המונחים שנקטו בהם המפרשים הנ”ל בתיאור “ישיבה” ו”שכונה”.

6 המלה “טחב” מופיעה רק פעם אחת בחז”ל (בספרי, אחרי מות א:א). ספר הערוך (ערך ‘טחב’) בפי’ השני סובר שהיא לשון קביעות, כמו תחובה (באות ת’) בבגדו (ראה שם ערך ‘תחב’). ועי’ בהערת שוליים להלן בענין בארו של הרב מאיר מזוז למלה “טחור”.

7 לשון “טש” בעצמה היא מתרגומי “טיחה” (מובא בסעיף #1 למטה), כגון: ויקיד:מב – וְטָח אֶת הַבָּיִת; תרי– וְיִטְשׁוּן יַת בֵּיתָא. וראה מאמרינו לפ’ נצבים שבדקנו את השרשים בעלי אותיות ‘טש’, וכולם קשורים  לפיזור, פרישהוכו’.

8 ומצינו תכונות דומות לשרש ‘שעע’ (ראה מתורגמן ערך ‘שעע’), שמופיע כתרגום ‘טח’ בכ”מ: יחזיג:יב – הַטִּיחַ אֲשֶׁר טַחְתֶּם; תי – שִׁיעָא דְשַׁעְתּוּן. והיא גם תרג’ של “חלק” (תכונת  מקוםמטויח): ברכז:יא – וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק; תא – וַאֲנָא גְבַר שְׁעִיעַ. וכן בלשונם ז”ל: פסחעד: – הלב קורעו ומוציא את דמו… שאני לב דשיע; מאירי – הלב… קורעו קודם מליחתו…  שמתוך שהוא חלק אינו בולע מדם שבתוכו. וכן מורה ‘השע’ בלשה”ק על  סתימהועצימה (תכונה נוספת של טיח): ישעו:י – וְעֵינָיו הָשַׁע; רשי – ועיניו השע – טחים, כענין שנא’: כי טח מראות (ישע’ מד); הטוח מתרגמינן: דאיתשע (וי’ יד:מג). וראה תרגומנא (שמ’ ה-ו, דף פה) שהעיר שמלת “ישעו” בלשה”ק: וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר (שמ’ ה:ט) מתורג’ “יתרחצון” (תרג’ של “לבטוח” בכ”מ), המרמז לקשר בין ‘שעע’ בארמית לבין מושג  הביטחון. וכ”נ להציע קשר לל’ “שוע” בלשה”ק, המציינת  אדון, שר לפי רש”י (ישע’ לב:ה, איוב לד:יט; ות”י: “תקיפין”), ואחרים פי’ ל’ עשיר/נדיב. עכ”פ הוא בעל אמצעים המבטיחים בד”כ מנוס מצרות ומבודדים אותו מן הטורח. וראה עוד להלן סעיף #7.

9 Onkelos renders טח as ושוע, Targum Yerushalmi renders it as ויטשון and Targum Meyuchas L’Yonatan renders it ויתטש.

10 מול שיטתם עומדת שיטת ספר העיקרים (א:טז) שפ’ “בטוחות” מגזרת ‘בטח’ (ראה ס’ דבור ומחשבה לעיקרים, דף 72). וכן משמע מרס”ג (משלי לא:יא), שהשוה “בטוחות” לנגזרי ‘בטח’. וראה להלן בסעיף #7 בענין הקשר בין ‘טח’ ל’בטח’ לדעת בעל העמק דבר וגדולי החסידות.

11 איובלח:לו – שָׁת בַּטֻּחוֹת; רלבג – בטוחות – מענין: כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם (ישע’ מד:יח), והרצון בלבבות הטוחות והסתומות; מצצ – בטוחות – בכליות… ע”ש שהם טוחות ומכסות בחלב… מלשון: וְטָח אֶת הַבָּיִת (וי’ יד:מב).

12 המובא לעיל בסעיף זה.

13 כסלים אלו מסמלות שמירה כללית, כדברי רש”י: ישעס:ד – וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה; רשי– על צד תאמנה – על גססין, כסלים [ראה ת”א לויק’ ג:ד] של מלכים תהיינה אמונות. קהלתיב:ג – בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת; רשי – שומרי הבית – אלו הצלעות והכסלים המגינים על כל חלל הגוף.

14 נזרישראל (דףלא) – שהכליות חלקות מחמת שהם מכוסות בחלב שעליהם כמו בית שמכוסה בטיט ממילא הם חלקות ועיקר המכוון הוא בזה שהם מכוסות וכתוצאה מזה הינם חלקות.

15 היינו  נמתחומתפשט, כעין “זהב שחוט”: רדקמאי:טז – זָהָב שָׁחוּט – אין שחוט אלא משוך, וכן: חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם (יר’ ט:ז)… זהב טוב מאד… נמשך כשעוה. וראה להלן בסעיף ‘שטח’ בענין הקשר בין ‘שטח’ ל’שחט’ לדעת תוס’ רי”ד. 

16 שרשו ‘טח’ לפי מחברת מנחם.

17 ומכאן לשון “טווח” בלשונם ז”ל: בררבהנג:יג – א”ר יצחק כמטחוי קשת – שני טווחים בקשת מיל.

18 ושרשו ‘טח’ לפי רש”י בנ”ך: רשיעובדיא:ג – כמטחוי (בר’ כא) שאין יסוד בתיבה אלא טי”ת וחי”ת. 

19 ובהפשטה, אמירהחדה נקראת “הטחת דברים”: ברכותלב. – משה הטיח דברים כלפי מעלה; רשי – הטיח – לשון זריקה, כמו: כמטחוי קשת (בראשית כא).

20 יבמותצ: – מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה; רשי – שהטיח – בעל.

21 כמו: נדהמג. – זרע שאינו יורה כחץ – אינה מזרעת. וראה גם לב לדעת (דף ק”ב) שקשרו גם לדבריהם ז”ל: הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה (ערובין ק,ב).

22 ברם, בפירושו לחומש כתב רד”ק ש”שרשו טחוה”.

23 וכן פירש רד”ק (ערך ‘טחן’) – וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ (ישע’ ג:טו), תכו ותכתתו, כי הטחִנה היא כתיתת הרחים זו בזו.

24 ומצינוה כמלה נרדפת ל”שחיקה”: ירוששבתז:א[עם פ’ ידיד נפש] – הָהֵן כִּיתְנַיָּיא… כַּד שָׁחִיק בְּמָדוּכְתָה [אותה כותנה, היינו פשתן… כששוחקו במדוכה חייב] מִשּׁוּם טוֹחֵן. ודרשו בזוהר שנקראים השמים “שחקים” ע”ש טחינת המן: זוהרג:כו. [עם פ’ הסולם] – וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק (ישע’ מה:ח)… מַאן שְׁחָקִים, אֲתַר דְּטָחֲנִין מָנָא לְצַדִּיקַיָּיא [מהו שחקים, הוא מקום שטוחנים מן לצדיקים]. ישא:ק,ב – הונח שם ‘טח’ על הפשט דבר… מתפשט על מדתו ושטחו של זולתו… ומזאת הגזרה ענין פעל ‘טוח’, כמו: וטח את הבית (וי’ יד) – דהיינו התפשט טיט הטיחה על שטח הקיר. גם נגזר ממנו שם ‘טחן’ להורות הטחינה שהוא עשות הדבר מופשט בחלקיו.

25 ויש להעיר שחומר ה”טיח” בעצמו מורכב מתערובת של גיר ומחצבים אחרים שנטחנו או שנשחקו מגושי אבנים במשך הזמן, ועומד כעת לצורך המטייח.

26 וביריעות שלמה (א:קב) כתב רש”פ דברים דומים; ראה בהערות לעיל שציטטנו את דבריו.

27 וראיה נוספת מהתלמוד הירושלמי, שנקט בלשון “והקישן”: ירושברכותח:ה – אמר רבי לוי באותו שעה זימן הקב”ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב: וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי (תה’ קלט:יא).

28 ורש”י מסביר בכ”מ שכתישה היא לשון שחיקה, כמו: תהליםיח:מג – וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם; רשי – ואשחקם – לשון כתישה.

29 “מופשט” בלשון ח”ש הנ”ל.

30  ומכאן נגזרים גם שמות עצם, כמו: רשי במ’ יא:לב – וישטחו – עשו אותן משטיחין משטיחין; חוליןט:ג – הַמַּפְשִׁיט בַּבְּהֵמָה… לְשָׁטִיחַ; רעב – שטיח דהיינו מצע להציע על גבי המטה או על גבי שלחן.

 31לשון  פיזורושטיחה, כגון: משליכ:ח – מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע; מצד – מלך – כאשר יושב ה’ על כסא דין אז מפוזר ושטוח בעיניו כל רעות בני האדם.

32 שימוש דומה של “ניטוח” מצינו במדרש בענין המן שנדבק באיברים:מכילתאדרביישמעאלבשלחג – רבי יוסי ורבי שמעון אומרים, כסוסים נתפטמו ישראל; נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן: לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ (תה’ עח:כה) – אל תיקרי אבירים אלא איברים – לחם שנטוח באיברים. אמר להם המן הזה שאתם אוכלים נטוח באיבריכם;זהינחמנו (פירושלמכילתא) – שניטוח – ונדבק באיברים, והיו מפוטמים עי”כ.

33 בעל העלי תמר הסביר על פי הבדל בין אבנים ללבני א”י: עליתמרירושתעניתב:א –  משום שהלבנים בא”י היו מטיט שלא נשרף בכבשן, ובמעט גשמים היו נימוקים והולכים כמ”ש באדר”נ פכ”ד… לסיד שניטוח ע”ג לבנים אפילו יורדים עליו גשמים קמעה מיד נימוק והולך לו ע”כ. ועוד שם, ואדם שאין בו מע”ט ולמד תורה למה הוא דומה לאדם שבונה לבנים תחילה ואח”כ אבנים אפילו באים מים קמעא מיד הופכין אותם ע”כ.

34 בניגוד לש’ השימוש “ש-טוח”, כמו השימוש של רש”י בש’ בדוגמא הבאה: אבותב:ח – רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה; רשי – בור סוד שאינו מאבד טפה…  לפי שטוח בסיד כל סביביו ואין נבלעים מימיו.

35 רגלישרה (דףמא🙂 – שנטוח כצ”ל לע”ד, מלשון “טוח בכותל”. ו”שטוח” דלעיל נ”ל מלשון “וישטחו [להם] שטוח” (במ’ יא:לב), דכתיב בשליו.

36 כמובא לעיל: משליכ:ח – מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע; מצד – מלך – כאשר יושב ה’ על כסא דין אז מפוזר ושטוח בעיניו כל רעות בני האדם.

37 לשון רד”ק (ערך ‘טחר’) – בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַטְּחֹרִים (דב’ כח:כז), וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם טְחֹרִים (ש”א ה:ט), הוא חולי התחתוניות. והשוה רד”ק ש”א ה:ו, רש”י שבת פא,א.

38 נציין ש”סתימה” מהווה תיקון לגבי סדקים וחורים, אמנם במקרה שהנקבים הנסתמים אמורים להישאר פתוחים, סתימתם מהווה קלקול, כמו כאן בחולי הטחורים.

39 מעין זה הבאנו לעיל את המלה “טחב”, אשר הערוך השווה למלה “תחוב,” במובן של קביעות.

40 רס”ג (בתפסיר לבמדבר יא:ה), ורמב”ם (פהמ”ש כלאים א:ח) זיהו אותו עם הפרי הנקרא “אלבטיך” (או “בטיך”) בערבית, שהוא השם של האבטיח הידוע גם היום. אולם בירחון אור תורה (ירושלים תשד”ם, דפים מה-נא) מצדד “אבר”ך” שהאבטיח הוא המלון של ימינו, הנקרא בערבית “בטיך אצפר” – אבטיח צהוב. ברם, נראה להביא ראיה מר’ תנחום ירושלמי במדריך המספיק, דף 97, שקרא לאבטיח במפורש “אלבטיך אלאכצר” – אבטיח ירוק.

41 והגם שקיימים פירות נוספים בעלי נפח וקליפות קשות, דומה שהאבטיח הוא הגדול מביניהם (בוודאי מבין אלה המוזכרים במקרא), ודברה תורה בהווה, כי הוא הפרי המצוי בעל תכונות אלו.

42 וכן מורה על  הדבקה, שכן הליחההנדבקת בעינים נקראת לִפְלוּף בלשון משנה: מקוואותט:אב – אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם… לִפְלוּף שֶׁחוּץ לָעַיִן; רעב – לפלוף – צואת העין. ומכאן גם לשון  אחיזה: שופטז:כט – וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם; רשי – וילפת – ויאחז…כמו ויחרד האיש וילפת נאחז בזרועות האשה או שמא יש לפרש “וילפת את ב’ עמודי התווך” – שחיבר והדביק אותם ביחד, כמו משמעות ליפוף בכ”מ.

43 היינו פת של חיטה או שעורה (לענין זמן אכילת פרס, ונ”מ לענין טומאה וטהרה; ראה סוכה ו,א).

44 כ”כ נמשלו חפצים עבים וקשים ל”לפת” – ירק עב וקשה [תכונות הדומות לשל האבטיח / מלפפוניא]): ברכנו. – חזאי תרי גרגלידי דלפתא, א”ל: תרין קולפי בלעת; רשי – תרין קולפי בלעת – מכת מקל עב בראשו כראשי לפתות. סנהדיט: – תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז – דכ’… ויחרד האיש וילפת. מאי וילפת? א”ר שנעשה בשרו כראשי לפתות;תורהתמימה, רותפגהערהיד – כראשי לפתות – מין ירק קשה… לרומם את מעלת בועז שאעפ”כ נתגבר על יצרו.

45 והשוה גם תרגומנא (שמ’ ה-ו, דף פה), שג”כ קשר “אבטיח” ל”טח” – מפאת תכונת החלקלקות של האבטיח, הדומה לטיח החלק (השוה לרש”י תה’ נא:ה [מובא לעיל בסעיף ‘טוח’], שפ’ [בפירוש א’] שהכליות מכונות “טוחות” ע”ש שהן חלקות [מאופפות חֵלב חָלָק]). וראה גם שרש ישע (ערך ‘בטח’), שהציע קשר בין “בטח” ל”אבטיח”.

46 ודביקות זו מבטיחה השגחה ובטחון: ערוגתהבושם (פוישלח) – שתהיה דבוק בה’ מלשון: טחו בטיט. וי”ל דהיינו הך, דע”י שתהיה דבק בה’ ממילא תוכל לשום בטחונך בו… כפי הדבקות כ”ה השגחתו ית’.

47 The translation here follows that of Yonatan. Art Scroll on this verse provides a literal translation: who dwell in Samaria [but] the corner of a bed and the edge of a couch.

48 כמו: תמ”י לויקרא ד:ו, יז, יד:ו, טז, נא, יט:יח, תרגום לרות ב:יד.

49 עוד דוגמא של רחצה נינוחית: שביא:ב – וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג.

50 והשוה גם: אור חיינו (דף צ”ו).

 51בדומה למה שציינו לעיל בענין הכליות העטופות היטיב ויושבות בטח.

52 אור ישראל מאנסי (דף קלג); מאור לכשרות (דף 230); אנציקלופדיה לכשרות המזון (דף סז).

53 ראה שיחת חולין (ציור ז16, דף תצ”ח), מאור למס’ חולין (תמונה ג’ קס”ז, דף 168).

54 וגם הכסלים בעצמן קרויות “כפלי” בארמית: ויקראג:ד – וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים; תמי – וְיַת תַּרְתֵּין כּוּלְיַין וְיַת תַּרְבָּא דְעָלֵיהוֹן דְעַל כַפְלֵי. ונעיר ששרש ‘כסל’ משמש מחד על הבשר המחופה חלב, וגם על  תקוהובטחון: תהעח:ז – וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם; רשי – כסלם – תוחלתם; אבע – כסלם – כמו מבטחם [וכך פי’ גם רבי אליעזר (ילק”ש פ’ שלח רמז תשמב)]. משליג:כו – כִּי ה’ יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ; רשי – ה’ יהיה בכסלך – במבטחך. איובח:יד – אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ; רלבג– כסלו – ר”ל מבטחו.

image_print

Yehoshua (Jeremy) Steinberg

Founding Director, Editor-In-Chief at Veromemanu
Yehoshua (Jeremy) Steinberg is the Founding Director and Editor-in-chief of Veromemanu and it' website BiblicalHebrewEtymology.com.

Yehoshua is a retired U.S. Army Chaplain and currently lives in Israel with his wife and children.

To partner with Veromemanu consider a secure donation at: https://bit.ly/2QrDWRd
Yehoshua (Jeremy) Steinberg

Leave a Reply