Sacrifice Delayed, Sacrifice Denied – The Wonders of the Holy Tongue for P’ Kedoshim

A discussion of the rare scriptural word פגול (abominable, loathsome), and its relationship with the range of other words containing the two-letter string פג.

 

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים… בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת… וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא (ויקרא יט:ה-ז).

When you slaughter a feast peace offering… It may be eaten on the day you slaughter it and on the next day… But if it shall be eaten on the third day, it is פגול; it shall not be accepted (Lev. 19:5-7).

There are two occurrences of the word פגול in the Pentateuch, and the word is rendered by Onkelus in both instances as מרחק (repugnant, repellent). Torah Sheleimah notes that Onkelus employs this root רחק in the translation of no less than six additional Scriptural words: עֲרֵלִים  (Lev. 19:23), נִדָּה  (ibid. 20:21), וָאָקֻץ  (ibid. v. 23), גָּעֲלָה  (ibid. 26:43), תוֹעֵבָה  (Deut. 7:26), שָׂנֵא  (ibid. 16:22).

The theme common to all seven phrases may be that all refer to an object or state that is forbidden or distanced[1] due to some defect.[2]

Torah Sheleimah suggests a connection between the wordsפגל  and פג, based on the position of Ribag and Radak,[3] who categorized פגל as changing, meaning that the status of the meat of an offering altered and set apart from its usual status: Torah Sheleimah (ibid. [section 17], paraphrased) – “It seems to me that there is a connection between the root of the word פגול and the root פג, which the grammarians searched diligently to find but did not. However, based on the approach of Ribag and Radak, we can say that the root is פג, as in: and its scent was not נָמָר (Jer. 48:11), which is translated by Yonatan as וריחיה לא פג.[4] This is what [the Sages] said,[5] that by a disqualifying thought at the time of slaughtering, holiness departs from the offering.”[6]

We suggest that a similar connection exists between all the words sharing the letters פג in Biblical Hebrew and Aramaic, namely:

  1. פג, 2. פגל, 3. פגר, 4. פגע, 5. פגש, 6. פגם, 7. פגן, 8. ספג.

Let us examine them one by one.

 

  1. פג – In his first subsection of the entry ,פג Menachem cites the following verses: his heart paused [וַיָּפָג] (missed a beat),[7] I am faint [נְפוּגוֹתִי] and exceedingly crushed,[8] give yourself no respite [פוּגַת],[9] my eye will flow and not cease – without relief [מֵאֵין הֲפֻגוֹת],[10] my wound oozes through the night and does not cease [וְלֹא תָפוּג],[11] The Torah is weakened [תָּפוּג תּוֹרָה] [12]. The commentators explained the root פג with such diverse meanings as standing still / slackening / weakness, cessation, nullification, a break. However, the common denominator among them is prevention and withholding, as each of these roots expresses the prevention of progress of some sort.[13] In his second category Menachem added, “The fig’s פגיה have blossomed (Song 2:13).” Ibn Ezra explained that פגיה  means figs that are not yet ripe. Based on this, we could suggest that the two categories of Menachem have in common the ideas of tarrying, preventing and stopping.[14]
  2.  פגל – The core meaning was explained above as something withheld or distanced due to some defect.
  3. פגר – Yonatan Ben Uziel translates the wordפגר  (carcass) as פגול: I Sam. 17:46 – I shall offer the carcass [פגר] of the Philistine camp; Yonatan – ואתן פגול משרית פלשתאי.[15]

We demonstrated above that all the definitions of פגל involve distancing from something because of a defect, and this fits with other examples of the word פגר in Scripture, which indicate cessation, prevention and exhaustion,[16] such as: I Sam. 30:10 – Two hundred men remained, who were too exhausted [פִּגְּרוּ] to cross the Brook of Besor. פגר  also denotes destruction, as per the Targumim, where the root פגר appears as the Aramaic translation of the Hebrew term הרס (destruction).[17] The Hebrew words מפלה and גויה, both of which mean corpse, are also rendered as פגר in Targumim.[18] This last meaning of a dead carcass leads us to the next root, פגע:

 

  1. פגע – This word often takes on the meaning of death or injury.[19] The second definition of the word פגע is a chance meeting.[20] This meaning also conveys delay, waiting, and temporary stoppage, for the definition of a meeting is the devotion of time to engage with one’s fellow, although his other missions will consequently be delayed.

The common thread between these two meanings of פגע may be summed up as deficiency and loss. The deficiency in death is obvious. But we have demonstrated, there is also a loss entailed in the meaning of meeting – a loss of time. This could explain yet a third meaning deriving from פגע  – prayer / plea[21], for reciting prayers and entreaties entail “delaying” the other daily tasks to be accomplished, as above.[22]

 

However, the connection of פגע to prayer may actually lie in the first derivative meaning of   פגע mentioned above,  death or injury, as follows. There is a well-known dispute between Rambam and Ramban regarding the source of the obligation to pray. Rambam[23] holds that this is a general obligation, in that the Torah does not specify details such as time, place or circumstances. Ramban[24] on the other hand, maintains that the actual Biblical prayer requirement applies only in times of distress and danger (בעת הצרות ), from the verse: If you go to war in your land against an adversary that oppresses you, you shall blow a teruah with the trumpets and be remembered before the Lord your God (Num. 10:9). In any case, since Rambam too agrees that there is indeed Biblical obligation at least in times of affliction and tribulation (Rambam, Ta’aniot 1:1), ergo both concur that crying out to God in such times is a Biblical commandment. In other words, when death or injury threaten -when one is liable to פגיעה- this is precisely when he is obligated to call out entreaties to God.[25]

 

  1. פגש – As shown above in the root פגע, both meanings of this word – meeting and plea / prayer – involve a loss of time.
  2. פגם – When used in the Talmud concerning food, פגם means a food’s flavor has weakened.[26] In several instances, Rashi explains that this word derives from פג, as in Pesachim 30a, where he states: “we hold that when flavor [of a non-kosher ingredient] is imparted that is a פגם [to the food], the food is permitted. And this flavor, since it has been around for [all of] the days of Passover, its flavor has been weakened within the walls of the vessel.”[27]  פגם can also refer to damage to utensils, such as: Succah 48b – “On that day the corner of the altar was נפגמה.” Likewise, פִי חָרֶב, the sharp edge (or point) of the sword is translated by Yonatan as the פגם of the sword.[28] Perhaps it is so called in Aramaic because it causes weakening and destruction.[29] Or, because the sharpening of a sword causes פגמים in the blade itself.[30]
  3. פגן – This Aramaic word is the translation of the word scream, as in: the betrothed girl cried out [צָעֲקָה] (Deut. 22:27), which Yonatan translates asפָּגְנַת .[31] From here derives the word הפגנה, which in Talmudic vernacular means the forlorn person’s outcry for compassion (with the intention of weakening or softening his oppressor’s position). Rosh HaShanah 19a – Come and cry out [והפגינו] at night. So they went and cried out at night; Rashi – והפגינו They called out in the markets and in the streets so that the government ministers would hear and have mercy on them.
  4. ספג – This Aramaic word, meaning to absorb, appears in the Talmud in verb form specifically regarding one who receives / absorbs forty lashes for his intentional violation of a Biblical transgression.[32] This word as well appears connected to the root פג, because one who receives lashes is weakened physically.

From this root derives also the noun ספוג (sponge). The main purpose of this object is to absorb liquids, generally unwanted fluids, such as spills and cuts.[33]

 

In conclusion, all the words containing the letters פג in Biblical Hebrew and Talmudic Aramaic, are connected to defect or weakening in quality, time, or strength. May the Master of the Universe deliver fatal blows (יפגע) against our enemies, making them absorb (שיספגו) blow after blow, until all their strength shall peter out (יפוג), and there shall remain be nothing but repugnant (פגול)

blowseeir present location (kudos to Binyamin Kaufman for this insight) carcasses (פגרים) from them, while we become ever stronger and ascend always higher and higher.

 

 

[1]  ומצינו “תפיגין” כתרגומה של “הסרה” (מושג קרוב  להרחקה): ש”א א:יד – הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ; ת”י – תְפִיגִין יַת חַמְרִיךְ.

 [2]This definition also fits with the other nuances used by the Biblical commentators in their own interpretations of the word פגול: Targum Yerush. to Lev. 7:18 defines it as invalid / disqualified; Rashi to ibid. 19:7, Isa. 65:4 and Kid. 21b defines it as abominable / repugnant; Ribag and Radak (entry פגל) define it as a change in odor or appearance (seemingly a negative change); and RSR Hirsch and Haketav Vehakabbalah (Lev. 7:18) define it as separated / divided.

[3]  שהגדירו “פיגול”  כהשתנות ריח או מראה. כך לשון רד”ק (ערך ‘פגל’): הוא הבשר שנשתנה ריחו ומראהו.

[4]  ראה ריב”ג, רד”ק (ערכים ‘פוג’, ‘פג’), שפירשו ‘פג’  כענין רפיון וחלישות (כלומר, השתנות לריעותא – התרחקות ממצב תקין).

[5]  כגון זבחים ב:ג, ה.

[6]  ויש להעיר כי שרש ‘פגל’=’פלג’ (שסע, בקע) בחילוף מיקום אותיות. ת”י תרגם “ימיר” (שפי’  שינוי) במלה “מפלגין”: מיכה ב:ד – חֵלֶק עַמִּי יָמִיר; ת”י – תְּאֵיבִין חוּלְקַתְהוֹן מְפַלְגִין; רש”י – חלק עמי ימיר – נחלת חלק עמי נחלף לעכו”ם. “המיר” כאן הוא שינוי לריעותא -התרחקות / התפקעות ממצב תקין- וכן יש להציע בפתרון “פיגול” ע”פ קירבת ‘פגל’=’פלג’. גם “פיגול” מצביע על פקיעת עצם ממצבו המקורי / רגיל למצב גרוע יותר. ור’ הכוה”ק (וי’ ז:יח) שג”כ העיר על קירבת ‘פגל’=’פלג’, וגם קישר את כל עניני ‘פגל’ למשמעות  ריחוק (כולל “שינוי ריח או מראה” -התרחקות עיונית- ממצבו המקורי של עצם). ויש להעיר שתרגם התרגום ירושלמי (וכן המיוחס ליב”ע) את המלה “ויפג” במלה “פלג”: בר’ מה:כו – וַיָּפָג לִבּוֹ; ת’ ירושלמי – וְאֲפְלַג לִבֵּיהּ ולפי האמור,  חלישות ורפיון, “הפגה” מתפרשת כמו התרחקות והפקעת גוף ממעמדו הרגיל.

[7] Gen. 45:26. Ibn Ezra defines וַיָּפָג to mean that Jacob’s heart stopped / became silent.

[8] Ps. 38:9. Metz. Tzion definesנְפוּגוֹתִי , תָפוּג, and תָּפוּג as referring to flaccidity / weakness.

[9] Lam. 2:18. Ramban (to Gen. 45:26) definesפוּגַת  as cancellation / cessation.

[10]  איכה ג:מט.

[11]  תה’ עז:ג; מצ”צ – תפוג – ענין רפיון וחלישות, כמו: תפוג תורה (חב’ א).

[12]  חב’ א:ד; מצ”צ – תפוג – ענין רפיון וחלשות, כמו: נפוגותי ונדכיתי (תה’ לח).

[13]  נעיר שרש”י פירשה מל’  חילוף והעברה בכל מקום במקרא, כמו: בר’ מה:כו – וַיָּפָג לִבּוֹ; רש”י – ויפג לבו – נחלף לבו והלך מלהאמין. איכה ג:מט – מֵאֵין הֲפֻגוֹת; רש”י – מאין הפוגות – מאין חליפין והעברה. תה’ לח:ט – נְפוּגוֹתִי; רש”י – נפוגותי – נחלפתי. אולם, לשון ‘חלף’ קרובה לנ”ל, ומשתתפת אף היא בהוראת  ביטול, כדמשמע מפרש”י בפרקי אבות: אבות א:יג – וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף; רש”י – המשמש בכתרה של תורה כמו ששנינו בנדרים בר’ טרפון כאילו חלף ובטל מן העולם.

[14]  ו”פגר” פירושו  עיכוב, כמפורש להלן.

[15]  ויש לציין כי בלשון חז”ל הירק “צנון” ג”כ נקרא “פוגלא”, וע’ רש”י ברכ’ (לו.), ועירוב’ (כח:) שנקרא כן כשהוא במצב רך. ואולי בחרו בלשון “פוגלא” בשל קירבת ענין  רכות להוראת  רפיון של ‘פג’. וע’ גם הכוה”ק וי’ ז:יח, שהביא מגוון פירושים לשרש ‘פגל’. וראה רש”י בר’ טו:יא, שהביא תרגום זה כראיה לקירבת ‘פגר’ ל’פגל’ (לפי לשון אחת ע”ש).

[16]  מעין פירוש הערוך שפתר ‘פגר’ מלשון  עייפות, ביטול. וכן משמע מהמלבי”ם המובא בהערה לקמיה.

[17]  דוגמאות נוספות: שמ’ יט:כא – פֶּן יֶהֶרְסוּ; ת”א – דלמא יפגרון. שמ’ יט:כד – אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת; ת”א – לא יפגרון למסק. שמ’ כג:כד – הָרֵס תְּהָרְסֵם; ת”א – פגרא תפגרנון. שופ’ ו:ה – וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל; ת”י – וּתְפַגֵר יַת אֱגוֹרָא דְבַעֲלָא. מיכה ה:י – וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ; ת”י – וַאֲפַגֵיר כָּל כְּרַכֵּיהוֹן תַּקִיפַיָא.

[18]  שופ’ יד:ח – וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה; ת”י – וְסָר לְמֶחֱזֵי יַת פִּגְרָא דְאַרְיָא. [המשך אותו פסוק]: וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה; ת”י – וְהָא קִינָא דְדַבַּרְיָתָא בְּפִגְרָא דְאַרְיָא.

[19]  כגון: מ”א ב:כה – וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת; מצצ – ויפגע – ענין מכת מות כמו גש פגע בו (ש”ב א). שמות ה:ג – פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב; רש”י – פגיעה זו לשון מקרה מות היא. ישע’ סד:ד – פָּגַעְתָּ אֶת שָׂשׂ; מצצ – פגעת – ענין פגישה לרעה בהכאת נפש כמו וה’ הפגיע בו (ישעיהו נג). ש”א כב:יח – וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ. מא ב:לא – וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ. מ”א ב:לב – אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב.

[20]  לשון  אירוע מקרי: יהושע טז:ז – וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן; ת”י – וּמְעָרַע בִּירִיחוֹ וְנָפַק לְיַרְדְנָא. איוב לו:לב – בְמַפְגִּיע; רלבג – במפגיע – בממשש ופוגש. לשון  אירוע / מקרה לפי ת”י: ש”א י:ה – וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים; ת”י – וּתְעָרַע סִיעַת סַפְרַיָא נַחֲתִין.

[21]  כמובא ברש”י: ברכח:יא – וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם; רש”י – …ורז”ל פ’ לשון תפלה, כמו: ואל תפגע בי (יר’ ז:טז), שתקן תפלת ערבית. ישע’ נג:יב – וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ; מצ”צ – יפגיע – ענין תחנה ובקשה, כמו: ואל תפגע בי (יר’ ז:טז). וכן בתרגום, כדוגמת: יר’ טו:יא – אִם לוֹא הִפְגַּעְתִּי בְךָ; ת”י – אִם לָא יֵיתוּן וְיִבְעוֹן מִנָךְ.

[22]  סיכומו של בני, אמ”ש, עמו”ש.

[23]  ספר המצוות לרמב”ם, עשה ה.

[24]  השגות לספר המצוות, שם.

[25] And perhaps this may help explain the elusive source of the Yiddish word for prayer, “daven,” which has no known cognate in any European or Semitic language. However, one type of distress is called דאבון (also דוי / דוה), whose phonetic similarity to the Yiddish word suggests a possible relationship.

 

[26] For any reason, such as being left out for too long.

[27]  עוד דוגמאות: רש”י פסח’ מד: – …דהאי נמי לפגם הוא, דאותה בליעה מששהתה בדופנו של כלי לילה אחת הופג טעמו ונתקלקל; רש”י ע”ז לח: – וכל גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו ונפסל בלינה חוץ מקדירה.

[28]  שופטים א:ח – וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב; ת”י – וּמְחוֹהָא לִפְגַם דְחָרֶב.

[29]  חידוד החרב נקרא “פה”: תה’ קמט:ו – וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת; מצ”צ – פיפיות – חדוד החרב נקרא פה, כמו: ולה שני פיות (שופ’ ג). תרגומו של “לפי חרב” בכ”מ הוא “לפתגם דחרב” (כגון בר’ לד:כו); רק כאן תרגם יונתן  “לפגם דחרב”. וי”ל עכ”פ שנמשל לפה, שהוא האבר בעל שיניים, “כלי הזין” הטבעי של אדם ולהבדיל רוב חיות המצויות.

[30]  כדמצינו אצל חידודי המסור, מתוארים כ”פגימות”, כדוגמת: ש”ב יב:לא – וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל; רש”י – מגרה – סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו; מ”א ז:ט – אֲבָנִים יְקָרֹת… מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה; רלב”ג – מגוררות במגרה… והוא חרב פגום מאד.

[31]  ואולי מכאן נק’ במדרש האזרח הפשוט “פגן” (לכאורה מגזרת  paganבאנגלית) – מפני חולשתו (בדומה לנערה הנתקפת, שאין לאל ידה אלא לצעוק): ויקרא רבה (וילנא) כו:ד – משל לאחד שנטל הגמוניא [נתמנה כשליט מקומי] מן המלך, עד שלא הגיע למתורין [מחוזו] שלו היה מהלך כפגן [אזרח פשוט] וכיון שהגיע למתורין שלו היה מהלך בקלאמין [לבוש שרד].

[32]  נזיר טז: – מי שהיה טמא ונזר… אם גילח ושתה יין ונטמא למתים – הרי זה סופג את הארבעים.

 [33] כמו: שבת קלד: – נותנין על גבי המכה מוך יבש וספוג יבש. כלאים ט:ג –  מטפחות הספג אין בהם משום כלאים; רמב”ם פהמ”ש – ומטפחות הספג – המטפחות שמנגבין בהן כל הגוף. ברם, מצינוה גם ככלי לקליטת נוזלים רצויים: שבת כב:א – חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים באו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג; גם כאן י”ל שהוא ממעיט את הנזק ומקטין / מחליש את השלולית.




Parashat Acharei Mot – Mixed Up and Worn out

The word תבל, denoting depravity, appears only twice in Scripture, in אחרי מות and קדושים. We explore in this article many related words to try to uncover the unique meaning of this word and it’s profound lessons.

The word תֶּבֶל appears once in Parashat Acharei Mot and once in Parashat Kedoshim (both quoted in the next paragraph), and nowhere else in the Pentateuch. In both instances, Rashi offers two similar -but not identical- explanations. In both Parshiyot, Rashi’s second explanation is that תֶּבֶל is an expression of בלילה ובלבול (mixture, confusion). As for his first explanation, in Acharei Mot, Rashi explains that this refers to immorality, while in Kedoshim he explains it as disgrace.

The word’s first appearance is: Lev. 18:23 – A woman shall not stand before an animal for mating, this is a תֶּבֶל; Rashi – This is a תֶּבֶל – it is an expression of קָדֵש (prostitution[1]), עריות (incest) and ניאוף (adultery), as in My fury and My anger will destroy them for their תַּבְלִית[2] (Isa. 10:25). Another explanation is that תֶּבֶל is an expression of mixture and confusion – of the seed of a man and the seed of an animal.

The second appearance of תֶּבֶל is: Lev. 20: 12 – A man who shall lie with his daughter-in-law, the two of them shall be put to death. they have committed a תֶּבֶל, their blood is upon themselves; Rashi – they have committed a תֶּבֶל – a גנאי (disgrace). Another explanation is that this mixes and confuses the seed of the father and the seed of the son.[3]

Most of Rashi’s super-commentators explain that when he writes (in his second explanation) that תֶּבֶל is an expression of mixing, he means that the root of the word is בלל,[4] while others explain that the root of תֶּבֶל is בלה (wearing out, erosion, decay).[5] By contrast, in Rashi’s first explanation (that תֶּבֶל means something related to immorality or disgrace), he does not convey his opinion as to the root of the word תֶּבֶל. In this explanation, most commentators[6] agree that Rashi understood the letter ת’ to be part of the root, making תבל the root itself. Let’s examine the derivatives of  בלה and בלל, the possible sources for this distinctive word, תֶּבֶל, and the reason Rashi defined this word’s second appearance only as disgrace, instead of his detailed definition of prostitution, incest and adultery – in its first occurrence.

As is well-known, Rashi’s approach to Biblical Hebrew roots is based in great measure on the work of Menachem Ibn Saruk. According to Menachem, the root of תֶּבֶל is the biliteral בל. Menachem lists no less than eleven distinct subcategories of the root בל, with the word תֶּבֶל comprising the sixth subcategory. The following is this subcategory in full:

Sixth subcategory – they have committed a תֶּבֶל,[7] My anger will destroy them for their תַּבְלִית,[8] she has become לַבָּלָה through adulteries,[9] Ephraim will יתבולל with the nations[10] – ]Menachem explains the common thread]: Common to all these passages is immorality. [She has become] לַבָּלָה means she has become a harlot. As for Ephraim’s mixing into the nations, [this means] he will become immoral through their impurity, and become impure through incest and adultery.

Menachem opened here with the word תֶּבֶל (from Lev. 18), and Rashi’s first explanation ad loc. concords with Menachem’s interpretation (prostitution, incest and adultery), and he further compares this word to the second word that appears in Menachem’s list, תַּבְלִיתָם. So too in his commentary to Isaiah, Rashi compares תֶּבֶל to תַּבְלִיתָם, as per Menachem’s opinion: Isa. 10:25 – My fury and My anger will destroy them for their תַּבְלִית; Rashi – for תַּבְלִיתָם – This is an expression of they have committed a תֶּבֶל (Lev. 20), for the blasphemous pronunciations of the King of Assyria’s men against Me.

However, when it comes to the third word that Menachem puts into this subcategory, לַבָּלָה נִאוּפִים, Rashi -in contrast to his usual wont- argues on Menachem: Ezek. 23:43 – And I thought of this one, who had become לַבָּלָה נִאוּפִים through her adulteries; Rashi – “My heart had said to me about this woman, who became old and worn out in adulteries, that ‘now that she is old, her adulteries will stray from her, and her desire for immorality will depart from her heart and she will change her ways’… and Menachem placed this [word] in the category of they have committed a תֶּבֶל (Lev. 20), which is untenable.”

In short, according to Rashi, the word לַבָּלָה  is not intrinsically connected to adultery. Rather, it means that the aging adulteress is now worn out.

The same is true concerning the final passage: Ephraim will יתבולל with the nations, in which Menachem spoke at relative length in showing that יתבולל means adopting the immorality of the gentiles. There, Rashi explains that יתבולל means only that the exiles of Ephraim will mix into the nations, without reference to immorality: Hos. 7:8 – Ephraim will יתבולל with the nations; Rashi – יתבולל he will become confused and mixed among the nations in the Exile.

We will therefore try to understand Menachem’s position and Rashi’s objection to it. As background, we’ll cite two additional subcategories of the root בל brought by Menachem:

Eighth subcategory – After I had become old [אַחֲרֵי בְלֹתִי][11], their form shall rot [לבלות] in the grave,[12] and the Earth willתִּבְלֶה  (become worn out) like a garment,[13] My chosen ones will wear out [יְבַלּוּ] (their handiwork), [14]whose leaf will never wither [יִבּוֹל],[15] You will surely become worn out [נָבֹל תִּבֹּל],[16] Worn-out rags [בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת].[17]

Ninth subcategory – …let us confuse [נָבְלָה] their language,[18] [Its name is] Babel, because it was there that Hashem confused [בָּלַל] the language of the whole earth.[19]

As is often the case, Menachem does not explicitly clarify the connection between the verses in these subcategories and why he categorized them as he did. Still, the connections can be gleaned from their contexts: the eighth category refers to the concept of wearing out[20] and loss,[21] while the ninth category refers to the notion of confusion and intermixture.

We now return to Menachem’s sixth subcategory of the root בל; it seems we can divide his explanations there into three parts:

1) Common to all these passages is immorality (with this, Menachem describes the category as a whole. This idea applies to all the words here, in his opinion).

2) [She has become] לַבָּלָה means she has become a harlot (with this, Menachem connects this verse to the idea of harlotry, which Rashi does not accept).

3) For Ephraim’s mixing into the nations, [this means] he will become… impure through incest and adultery. (This verse as well, according to Menachem, does not describe wearing out or mixing in the sense of assimilation, but rather mixing in a manner of impurity and harlotry).

When Rashi rejected Menachem’s explanation of [She has become] לַבָּלָה as “untenable,” this is because Rashi holds that the word בָּלָה means wearing out,[22] and therefore belongs in Menachem’s eighth subcategory. Similarly, according to Rashi, the wordיתבולל  belongs in Menachem’s ninth subcategory, of mixing and confusing. This is because Rashi explains this word in its simple sense, that of being lost among the gentiles[23] (see footnote for explanation of Menachem’s approach).[24]

Before resolving the differences between Rashi’s two approaches to the word, תֶּבֶל, let’s first explore the root בל, the root of תֶּבֶל according to Menachem, and which the source of many words denoting mixing and/or wearing out. Furthermore, upon close examination of a wide range of words containing the letters בל –beyond those Menachem included- a clear pattern appears to emerge, with each and every instance indeed being connected on the one hand to the notions of mixing and/or wearing out, the two concepts themselves bearing commonalities. We will now analyze the examples, one by one:

Derivatives of בלל (mixing, confusion):

  1. בלל (mixing) – As quoted above: Let us confuse [נָבְלָה] their language,[25] [Its name is] Babel, because it was there that Hashem confused [בָּלַל] the language of the whole earth.[26]
  2. תְּבַלֻּל (an eye ailment) – Rashi explains this word as expressing confusion: 18:20 – Who has a blemish… or a תְּבַלֻּל in his eye; Rashi – אוֹ תְּבַלֻּל  – “something which confuses [מבלבל] the eye,[27] such as a thread of white extending from the sclera [white of his eye] into his iris.” Ibn Ezra offers two explanations: a) תבלול is related to the word תֶּבֶל, destruction, presumably from the root בלה.[28] b) It is comparable to the word בלולה, from the root בלל: Ibn Ezra – Some say the word תְּבַלֻּל  is a derivative of: they have committed a תבל (Lev. 20:12), meaning destruction. Others say that this is derives from בלולה בשמן, mixed in oil (Lev. 2:5). And according to both explanations the ת’ is extraneous [to the root].
  3. בליל (the mixed feed of animals) – Job 6:5 – Does an ox moo over בלילו; Radak (in Sefer HaShorashim, entry בלל) explains that animal fodder is called בליל because it is a mixture of barley and oats.
  4. גבל (mixing clay, flour and the like with water) – Parah 9:5 – Waters of the Red Heifer that become disqualified must not be kneaded [יְגַבְּלֵם] with clay; Rambam (Mishnah commentary) – … and according to R’ Eliezer, once they are kneaded with clay, their status is annulled and they no longer render impure. Shabbat 18a – Dirt is fit for kneading; Rashi – It is kneadable, for use with clay for construction. [29] Brachot 40a – גביל for the oxen; Rashi – גביל for the oxen – knead the bran with water for the oxen. Tosefta Challah 1:4 – Roasted flour that was kneaded [שגבלו] into dough requires the challah tithes to be removed.[30]

שבלול (a type of snail) – In Shabbat 77b, Rashi explains that this is a “limacon” (snail), and so too he explains in his Scriptural commentary (Ps. 58:9). However, he adds that there are those who interpret this word as a שבולת,[31] a powerful current that stirs the water of the sea,[32] from the word בלול (mixed / stirred). This appears as well in the Midrash: Tanchuma Vayera 17 – And

[1] “קדש,” מלשון “וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ” (מ”א יד:כד).

[2] As we will soon see, Rashi here is following the approach of Menachem Ibn Saruk, who saw both of these words [תבל and תבלית] as expressions of immorality.

[3] ביאור זה של עירבוב ובלבול מקורו מדבריהם ז”ל: פסיקתא זוטרתא וי’ כ:יא – תבל עשו. שתיבלו את החוט. ודומה לו: על תבליתם (ישע’ י) והיא תועבותם, לשון בלבול. ספרא קדושים י:י – תבל עשו – על שם שתיבל את החוט; קרבן אהרן – שתבלו את החוט – כלומר שערבו חוט של שלשלת, דבא הוא ובנו על אשה אחת. וכן דרשוה מלשון “תבלין”: נדר נא. – תבל הוא (וי’ יח:כג) – תבלין יש בה? מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות?; רש”י – וכי תבלין יש בה – כלומר יש בביאה זו טעם מבאחרות? וראה להלן בסעיף “תבלין” שפירשו המפרשים ש”תבלין” נגזרת משרש ‘בלל’.

[4] מזרחי, שפתי חכמים, מנחת יהודה. וכן הביאו ראב”ע (וי’ יח:כג בדעה ב’), ריב”ג, רד”ק (ערך ‘בלל’). והסכים רש”פ (י”ש ב:עב,ב, ח”ש ערך ‘בל’) שענינה ענין  בלילה וערבוב, הגם ששרשה ‘בל’ לדעתו.

[5] Rabbi S. R. Hirsch (to Lev. 18:23), Minchat Yehudah (ibid.), Kedushat HaTorah VeDikdukeha (ibid.). Likutim MiPardes (pg. 68) cites both possibilities.

[6] Mizrachi, Siftei Chachmim, and Moda LeBinah (to Lev. 20:12). R”Y Chayuj also classifies it under the entry תבל.

[7] Lev. 18:23 – A man who shall lie with his daughter-in-law… they have committed a תֶּבֶל, their blood is upon themselves; Rasag – תֶּבֶל – Abomination, going astray and baseness – to the extreme.

[8] My fury and My anger will destroy them for their תַּבְלִית (Isa. 10:25);מצ”צ – תבליתם – ענינו דבר מגונה שאין ראוי לעשותם, כמו: תבל הוא (ויקרא יח).

[9] And I thought [about she who] has become  לַבָּלָה through her adulteries (Ezek. 23:43).

מנחם מייחס הוראת  קדש למלה “לבלה”. וקצת סמך לכך במדרש: ויק”ר לג:ו – אמר רבי יהודה ב”ר סימון, אין לשון לבלה אלא לשון ע”ז, כמו דאת אמר: בל בבבל (יר’ נא). והרי ע”ז וג”ע אחים, כגון בבעל פעור. וראה רדצ”ה שמ’ כב:יז-יט.

[10] Hos. 7:8.

כאן ייחס הוראות  טומאה וניאוף למלה “יתבולל”. ואכן, פ’ בעל העלי תמר (ירוש’ תענ’ ב:ו) שהושע ניבא במיוחד על כך: הושע קורא מנהמות לבו למלכות ירבעם שנשתקע בטומאת ע”ז – אפרים בעמים יתבולל.

[11]  ברא’ יח:יב – אַחֲרֵי בְלֹתִי; ת”א – בתר דסיבית – לשון  שיבה, כלומר אחרי שנשחקתי.

[12]  תה’ מט:טו – לְבַלּוֹת שְׁאוֹל; מצ”צ – לבלות – מלשון בליה ורקבון.

[13]  ישע’ נא:ו; מצ”צ – תבלה – מלשון בליה ורקבון.

[14] ישעיהו סה:כב; מצ”צ – יבלו – ענין זוקן כמו יבלו בטוב ימיהם (איוב כא).

[15] תהלים א:ג; מצ”צ – יבול – יכמוש כמו כאלה נובלת עליה (ישעיה א’).

[16] שמ’ יח:יח – נָבֹל תִּבֹּל; רש”י (שמ’ יח:יח) – נבל תבל… ל’ כמישה… כמו: והעלה נבל (יר’ ח:יג), כנבול עלה (ישע’ לד:ד)… תש ונלאה.

[17] יר’ לח:יא; רד”ק – בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת – בגדים בלוים נשחתים; מצ”צ – בלוי – מלשון בליה ורקבון.

[18] בראשית יא:ז; רש”י – ונבלה – ונבלבל. נ’ משמש בלשון רבים, וה”א אחרונה יתירה כה”א של נרדה.

[19] בראשית יא:ט; רש”י סנהד’ קט. – כי שם בלל ה’ – בלבל לשונם.

[20] וגווניה השונים:  שחיקה, כמישה, רקבון, קלקול, השחתה, כפי שפירש רשר”ה את המלה “לַבָּלָה”: רש”ר הירש ויקרא יח:כג – וָאֹמַר לַבָּלָה נִאֻפִים (יחז’ כג:מג); הווה אומר: סוף ניאופים לבּלה – להשחתה מוסרית גמורה.

[21] “הפסד” היא מלה שנקט בה מצ”צ במקומות אחרים: איוב יד:יח – הַר נוֹפֵל יִבּוֹל; מצ”צ – יבול מל’ בליה והפסד. דה”א יז:ט – וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ; מצ”צ – לבלותו – מל’ בליה והפסד כמו: בלה בשרי (איכה ג).

[22] כמוכח מפירושו שם: רש”י יחזקאל כג:מג – לבלה נאופים – זו שבלתה והזקינה.

[23] ראה גם את ההערה האחרונה במאמר להצעה בענין סברת מנחם בחלוקתו בין “יתבולל” במחלקה ו’ לבין מחלקה ח’.

[24] רש”י הושע ז:ח – יתבולל – יבולבל בגולה בין האומות. הגם שנזכר “ניאוף” בפס’ ד’ שם (וכמה פעמים בס’ הושע), הוא מוזכר בין עבירות אחרות, ואין קשר מוכרח למלה “התבוללות” לדעת רש”י, כפי שאין “לבלה” מורה על  ניאוף, הגם שהמלים מופיעות ביחד בס’ יחזקאל. ולכאורה, מנחם כן סבר שההקשר קובע במשמעות המלים האלו.

[25] בראשית יא:ז; רש”י – ונבלה – ונבלבל. נ’ משמש בלשון רבים, וה”א אחרונה יתירה כה”א של נרדה.

[26] בראשית יא:ט; רש”י סנהד’ קט. – כי שם בלל ה’ – בלבל לשונם.

[27] השוה בכורות לח:, מד. (ופ’ רבנו גרשום שם).

[28] כפי שפי’ רד”ק את ל’ “בלוי”: רד”ק יר’ לח:יא – בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת – בגדים בלוים נשחתים. וחבר “בלוי” בערך ‘בלה’.

[29] ושמא מקור לשון חז”ל קשור למלאכת ה”גבלים”, בוני הקירות (עם טיט / מלט): מ”א ה:לב – וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים; רד”ק – ויונתן תרגם וארגובליא… יהיו הגבלים בוני הקיר. אח”כ ראיתי שכך הציע גם בספר לשון התרגום לנביאים ראשונים (דף 177, הערה 80). ורד”ק בשרשיו הציע שהיא מלשון גבול ע”ש. ויש להוסיף שהגבול הוא המונע עירבוב ובלבול.

[30] See Radak (entry גבל) for his suggestion of the connection between this root and the word גבול (border).

[31] See Isa. 47:2 and Rashi there for a connection to this word and the similar words שביל and שֹׁבֶל. See further Song Rabba 3:2 with the commentary, Kanfei Yonah.

[32] וכמו שכתב רשר”ה: רש”ר הירש בר’ מא:ה – “שבולת”, מציינת גם את מערבולת הנהר, “וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי” (תה’ סט:ג). מקור מלה זו מארמית, והיא תרגומו של ענין  מבוכה, כגון: שמות יד:ג – נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; ת”א – מעורבלין אנון בארעא. יואל א:יח – נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר; ת”י – מִתְעַרְבְּלָן בְּקָרַן דְתוֹרִין. איוב לח:טז – עַד נִבְכֵי יָם; תרגום – עד מערבלי סגור ימא. אסתר ג:טו – שׁוּשָׁן נָבוֹכָה; תרגום – דשושן מתערבלא.




Pashas Metzora

Article abstract for Metzora:

As part of the leper’s purification process following his affliction with tazraat, this week’s portion mandates all the hair on his head, including his beard, the זקן. This word is obviously derived from the same root as זָקֵן, aged, but the root is expounded by the Sages as a compound word, based on the underlying two letters קן. The article examines the core meaning running through all the words in Biblical Hebrew containing this string, and the profound message embodied in this import regarding the very creation of the world and its continual renewal.

ויקרא יד:ט – וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו.

And it shall be, on the seventh day, that he shall shave off all his hair: [that of] his head, his beard [זְקָנוֹ], his eyebrows (Lev. 14:9).

In the verse quoted above, the Torah lists a number of actions which the מצורע must perform as part of his spiritual cleansing process. Among them, he must shave off all of his hair, including his beard.

    The word זָקָן (beard) is clearly derived from the word זָקֵן (older person). But our Sages interpreted the word זקן homiletically, as an acronym of זה קנה חכמה (one who has acquired wisdom): Kiddushin 32b – The word זקן refers to the wise man, as it states: Gather to me seventy men from the זִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; R’ Yossi Hagelili says, the only זקן is one who acquires wisdom, as it states: Prov. 8:22 – Hashem made me [קָנָנִי] as the beginning of His way.  

Rashi explains that this interpretation is based on viewing the word זקן as an abbreviation[1]: “The only זקן is one [זה] who has acquired [שקנה] wisdom – the verse employs an abbreviation.” But since there is no letter ‘ח (the first letter of חכמה) in the word זקן, the abbreviation would appear to apply only to the words זה קנה. Support for this can be found in a Midrash (Gen. Rab. 59:6), where זקן is interpreted as “the acquisition of two worlds” without a connection to חכמה specifically: וְאַבְרָהָם זָקֵן (בר’ כד:א), זקן זה קנה שני עולמות.

    Another word is also homiletically treated in the Talmud (Brach. 56b) as a reference to wisdom: “One who dreams of a reed [קָנֶה] should anticipate [acquiring] wisdom.” The common thread between these three expositions is that all the words interpreted contain the two letters קן – which the Sages apparently see as a hidden reference to קנין (acquisition).

These two letters first appear in Scripture in the naming of Cain, the meaning of which is explained in the verse itself: Gen. 4:1 – She conceived and bore Cain, and she said, “I have acquired [קָנִיתִי] a man with the Lord.” This is interpreted in various ways by the commentators. Ramban (ad loc) explains that she meant that he would be “an acquisition” (קנין) to God, Whom he would serve in their place after she and Adam died.

Haketav Vehakabbalah, however, explains that Eve’s expression קָנִיתִי stems from the word קנאה (jealousy): Haketav Vehakabbalah (ibid.) – In the Midrash Hane’elam[2]… this one will not be like us, to give his honor to another, because the very name of Hashem is the ‘Zealous One’ [קַנָּא] He is a zealous God [קַנָּא הֽוּא] (Ex. 34:14) [here ends the quote from the Midrash Hane’elam]… It seems to me that the intent of קניתי is קנאה [jealousy], and this is not such a strange thing, because we find in Ezekiel (8:3) that the symbol of jealousy isהַמַּקְנֶה ,[3] and Rashbam[4] explains that the word הַמַּקְנֶה is to be understood as המקניא… [therefore, Eve] called her son Cain… because he would be a man who be jealous / zealous for the honor of God.

    Haketav Vehakabbalah then offers an explanation as to the connection between קנה and קנא: “Upon reflection, it seems that קנאה is related to קנין, because קנין is the word used for an item’s coming into someone’s domain; it now belongs to him; he is its owner.” Rabbi S. R. Hirsch explains similarly concerning God, as it were: R’ S. R. Hirsch Ex. 20:5 – A zealous קנא God – “קנא is close to קנה,[5] to make a claim of ownership and demand something as one’s right, to claim the offense of a right that was compromised – one’s own right or that of someone else.”

Separately from the connection between קנה and קנא, Ricanati (Gen. 1:1) hints tersely to a link between קנה and קן צפור – a bird’s nest.[6] The background for his comments apparently derives from the words of the Zohar (2:8b) – “Once the Messiah has been ‘rectified’ (אתקן)… he returns to a place called ‘the bird’s nest,’ קן צפור, where he observes a vision of the destroyed Temple along with the many righteous people murdered there. He then takes from there ten… garments of zealousness.” Notice that the Messiah takes the garments of קנאה from the place called the קן, and he enters there only when he is מתוקן. We can explain, based on Ricanati’s words, that the concept of acquisition [קנין] begins with the home, the קן. Acquisition means bringing something into my home / nest.[7] And once it is in my nest, I either guard it zealously, or run the risk that this “acquisition” will be appropriated by strangers, i.e., it will fall into an outsider’s קן.

On the verse: God is the Maker [קֹנֵה] of heaven and earth (Gen. 14:19), Haketav Vehakabbalah (paraphrased) expands on the connections between these words: “The term קנין comes in reference to doing, creating, as in: for you have created [קָנִיתָ] my kidneys [the seat of my thoughts] (Ps. 139:13)… and also: Is He not your father and Master [קָּנֶךָ], has He not created you and firmed you? (Deut. 32:6)… and it seems to me that the word קנה is an expression of תיקון, of repair, ordering, straightening out and preparing, as in: a twisted thing cannot be made straight [לִתְקֹן] (Eccles. 1:15) and: arranged [תִּקֵּן] many proverbs (ibid. 12:9), and like the word תקנה used by the Rabbis… And [קן can mean תקון even] without the ת’ as well, [as] the Sages said, ‘he heard the sound of the etching [קַן] of the scribe’s quill and the etching [קַן] of the scroll,’ (Gittin 6a) – referring to the תיקון and etching of the quill… And perhaps for this reason the bird’s nest is called a קן, because it is ordered and prepared to guard the chicks and the eggs against dropping to the ground and being destroyed, and this too is an expression of תקנה. According to the Sages the word קנה as well implies תיקון, for they explained that the statement ‘קונה of heaven and earth’ refers to Abraham – who ‘repaired’ the world from the destruction of their deeds and their flawed opinions[8]…” Haketav Vehakabbalah adds from the Mechilta of Rabbi Shimon Bar Yochai (chapter 7):[9] “God is the קונה of heaven and earth – He is the one who leads and shapes and repairs” the world.

In fact, Rashi preceded both Ricanati and Haketav Vehakabbalah in his explanation of אביך קניך as an expression of תיקון, קן and [10]תקנה: Deut. 32:6 – Is He not your father and קָּנֶךָ; Rashi – [The word קָּנֶךָ means:] Who created / acquired (קָנָה) you; [alternatively it means:] Who nested you (קִנְנֶךָ) in a nest (קַן) of rocks and in a strong land; [alternatively it means:] Who has rectified you (תִּקְּנֶךָ) with every type of repair (תַּקָּנָה).” One could ask, though, why Rashi did not explain קָּנֶךָ according to its plain meaning of doing and creating,[11] as he himself explained in: Gen. 14:19 – God is the Maker [קֹנֵה] of heaven and earth; Rashi – קֹנֵה of heaven and earth, as in Maker of heaven and earth (Ps. 134:3). We will return to this question shortly.[12]

We cited above what the Sages said about קנה סוף: Brach. 56b – One who sees a reed [קנה] in a dream should anticipate acquiring [the type of wisdom called] חכמה, as Scripture states,קְנֵה חָכְמָה ; acquire wisdom (Prov. 4:7); [one who sees] reeds should anticipate acquiring [they type of wisdom called] בינה, as it states (ibid.), וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה – from your every acquisition acquire בינה.

Previously, when we cited the Sages’ interpretation of the word זקן (literally, an older person) as one who acquires wisdom, that seemed reasonable, because the average person will accumulate wisdom over the years to some degree or other, This time, though, the Sages are saying that one who sees reeds in a dream can expect wisdom. How are reeds connected to wisdom?

A hint may be found in one general property of reeds, namely: hollowness (the basis for e.g. the branches of the Menorah being referred to as קנים).[13] The structure of the reed is similar to a pipe, generally used for transmitting water from place to place. On the abstract level, water is the symbol of Torah wisdom (BK 17a). Thus, the logic of the proof-text brought by Rabbi Yossi Hagelili (ibid.) becomes apparent: The Lord קנני me at the beginning of His way (Prov. 8:22). The choice of the word קנני as a synonym for creation -as opposed to e.g. ברא or עשה- may be interpreted by way of its connection to קָנֶה in the sense of reeds. G-d created the world and constantly renews it by means of pipelines and channels through which the wisdom of Torah flows.

This interpretation is reinforced in the following verses:  When there were no depths, I was formed [חוללתי] (ibid. 24). The word חוללתי is another synonym for creation, but again, this word implicitly suggests hollowness. That is, God created the world on a foundation of “pipelines,” capable of continually conveying the eternal תיקון so that this world not deteriorate, because degradation is indeed the default outcome for any object which is left to follow its natural course.[14]

    Therefore, although Rashi is typically the commentator who provides the simple meaning of a word or verse, when it came to אביך קניך, he saw fit to provide three meanings, because unlike the root ברא, which indicates creation ex- nihilo (something from nothing, יש מעין) and nothing more, the root קנן intimates the constant involvement of the Creator, and the ongoing system of renewal of the world. God revealed this to us and connected us to this eternal “fountain of youth,” through which we can acquire this world and the next.

May we acquire eternal renewal through the קנים our קונה has been מקונן for us. And may the Messiah soon leave his קן and redeem us!


[1] נוטריקון  in Hebrew, which can also mean contractions and acronyms.

 [2]  מדרש הנעלם פ’ בר’, מאמר קניתי איש את ה’. זהר חדש פ’ בר’, מאמר קניתי (א:לג.) – א”ר אליעזר חזרה חוה להודות על אותו עון שעברה, ואמרה לא יהיה זה כמונו לתת כבוד לאחר זולתו. אבל זה [יהיה] את השם ממש ולא לאחר.

[3]  כלומר, אע”פ שהמלה “המקנה” מורה ג”כ על קנאה, היא מופיעה כאן באות ה’ תמורת א’, בהתאם למדרש הנעלם, שדרש “קניתי” מלשון “קנאה”, שמרמז לקשר בין שני הענינים הללו, כפי שמסביר בהמשך.

[4]  צ”ל רד”ק, וכ”כ אברבנאל ומצ”ד שם.

[5] בחילוף אותיות אחה”ע.

 [6] ריקאנטי בר’ א:א – מלת קן מלשון קנין ומלשון קן צפור והבן.

 [7] כפי שדרשו ז”ל את הפסוק “קנים תעשה את התיבה מלשון “קן” צפור: ב”ר נח לא:ט קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה (בר’ ו:יד), קילין ומדורין; מת”כ דרש לשוןקן צפור.

 [8] ב”ר מג:ז, ע”ש ובמת”כ וידי משה.

 [9] השוה מכילתא דרשב”י בשלח פ’ טו.

 [10] ספר קדושת התורה ודקדוקיה לדברים לב:ו. וראה גם את ספר משכיל לדוד שם.

 [11] כפירוש רמב”ן כאן, וכדמשמע מהזוהר בפסוק אחר: מדרש הנעלם דף ה. – בתורה ברא את העולם, שנאמר: ה’ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח:כב). וזהו בראשית ברא אלהים. וראה גם ספר חרדים, מצוות התלויות בארץ פרק ג.

 [12] אמנם בפשטות, י”ל שכאן רש”י מפרש “קונה” מהמבט של הגוי הצדיק מלכי-צדק. בניגוד לכך, בהאזינו הַמְדַבֵּר הוא כביכול הקב”ה בכבודו ובעצמו – שהתכוון ללמד לעם את כל ההיבטים שמָנָה רש”י – במלה “קנך”.

 [13] שמות כה:לב – וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ; אב”ע – טעם קנים. עגולים ארוכים, חלולים. ומכאן יש להסביר מלים אחרות משרש ‘קן’ (לשיטת מחברת מנחם), כגון המלה “קִינוֹ”, שפרש”י כלשון תיק המתלבש מעל ידית הרומח: ש”ב כא:טז – וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת; רש”י – ומשקל קינו – הוא כמו תיק שבראש בית יד הרומח. היינו חללו של התיק (בדומה לחלל הקנה). ושמא יש להציע שהמלים “קינה” ו”קוננים”, נגזרות בהשאלה מהמקוננות שניגנו בכלי בעל חללא: יחז’ כז:לב – וְנָשְׂאוּ… קִינָה וְקוֹנְנוּ עָלָיִךְ. תת הערה: אהיינו ה”אירוס” בלשון משנה (כלים טו:ו, ועיי”ש גם ביכין טז:ז), שפירש רמב”ם בפה”מ: “בלע”ז טבור”י (תוף מרים), וכבר יקוננו בזה הכלי על המת”.

 [14] ואכן, המלה “טבע מבטאת את הרעיון הזה: שרש ‘טבע’ מורה בין השאר על  טביעה, היינו  שקיעה תמידית, קרי: שחיקה תמידית. וכן הכינוים המצויים במקרא ל”עולם” מורים על כך: “תֵּבֵל” נגזרת מן ‘בל’1, כדוגמת: “לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם” (דברים כט:ד). וכן “חלד”: הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד (תה’ פרק מט:ב), ופרש”י שנקראת הארץ כן ע”ש שהיא נושנת ומתחלדת. בניגוד לכך, המלה “עולם” במקרא לפי רוב המפרשים תמיד מורה לא על כדור הארץ, אלא על  נצחיות (כמו: “וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם” [שמות יט:ט]). ונראה לכאורה שחז”ל אימצו את המלה הזאת בדווקא לתאר את העולם הגשמי – בדרך סגי נהור. אמנם עומק סיבתם נלע”ד הוא האמור כאן: למרות השחיקה הבלתי נפסקת של העולם הגשמי, דווקא בו ניתנו לנו הכלים לקנות את הנצחיות שכולנו משתוקקים לה. תת הערה: 1ראה ח”ש ערך ‘בל’ (ומאמרינו לפ’ אחרי מות בהרחבה).