Tzav: Running after Our Desires ~ Tzvi Abrahams

Tzav

מְרֻצֶה: pleasing, desirable

רָצוֹן: desire/will

רוּץ: run

שֶׁרֶץ: rodent

אֶרֶץ: earth

רְצֵה: accept

מְרֻצֶה: Pleasing, Desirable

וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה
And if he will surely eat from the meat of the offering on the third day it will not be desirable, the one who brings it should not consider it to be so, it will be pigul.1

The verse above describes a situation that is undesirable in the eyes of Hashem. The term piguldescribes the state of a korbanthat is offered up with the thought to eat it beyond the designated time, in this case on the third day. Each korbanhas a designated time and place when and where it should be eaten to be considered desirable in the eyes of Hashem.

Everything has a time and place. We see this when it comes to food; there are certain foods that only have a limited shelf life, like milk or meat, where, without refrigeration, they spoil within twenty-four hours.

So too certain mitzvos have an optimal time in which they should be performed. In the opening pasukof the sedrah, Rashi explains the word צַו/command, from the word מִצְוָה/mitzvah, to mean זָרוּז/with zeal. There is an expression in Chazal that says, זְרִיזִין מַקְדִּימִיןלְמִצְוֹת,meaning that when carrying out any commandment, one needs to perform it with vitality and enthusiasm, with the knowledge that he is fulfilling the will of his Creator. 

רָצוֹן: Desire/Will

This desired level of enthusiasm needed to perform a mitzvah can only be achieved if we make His will our will. רָצוֹן/will has the same gematriaas מְקוּר/source, meaning that our desire is the root source of who we are. Our level of motivation to do something is born out of our desire or lack thereof. In order for us to get out of bed in the morning, we must to desire to do so.

Our body naturally has built-in desires — e.g., to eat, sleep, procreate — but beyond that, we have our רָצוֹן/will that has the strength to counteract our bodily desires, if we so wish. Our strongest רָצוֹן, if we dig deep enough, is a deep yearning to connect to our source —יִחוּד ה’/being at one with Hashem.

רוּץ: Run

Where do we run to? We run after our desires. We keep on running until we have fulfilled our desires. Running is typified by a deer, as it says: רָץ כַּצְבִי/run like a deer to do the will of your Father in Heaven.2

Why is running typified by a צְבִיrather than a leopard or a cheetah that can run much faster? The aspect of speed described is not just a short-term sprint, but endurance — not to have a sudden surge of energy and then become exhausted, but rather to build up and run for long distances at a constantly fast pace.

When I was in a Jewish primary school, I was among the fastest runners (because my name is צְבִי). But when I reached the non-Jewish senior school, I (the צְבִי) was outrun and outclassed. It was a no-contest to be put on the same track as the leopard and cheetah; I came in at a lackluster third place. Only when I became older did I acquire the perseverance tools to run the marathon.

צְבִיalso means “desire” for the very reason stated above: because we run after our desires. The land of Eretz Yisrael is known as אֶרֶץ צְבִי/the land of desire, because all the goyimdesire a piece of the action since this is the land where the Divine Presence is found.3

שֶׁרֶץ: Rodent

The family of creatures that fall under the category of שֶׁרֶץare so called because they are fast and forever running from place to place.4

אֶרֶץ: Earth

Thealephat the beginning of the word אֶרֶץsuggests a meaning of “I will run.” This is the world of running, whereasשָׁמַיִם/Heaven is lashonשָׁם/there. Only when I get there, to my destination of יִחוּד ה’/oneness with Hashem, do I stop running.

רְצֵה: Accept

In the bentchingon Shabbos and in the daily Shemoneh Esrei, we say רְצֵה, where we ask Hashem to accept our prayers. Our prayers are in place of the korbanos/sacrifices, and are our way of drawing close to HaKadosh Baruch Hu. Therefore, in order for our prayers to be accepted, they need to be offered up in the same way as the korbanos, i.e., in the right time and the right place. The korbanosgave off a רֵיחַ נִיחֹחַ/a pleasing smell that caused them to be aה’נַחַת רוּחַ לִפְנֵי/accepted and desired by Hashem. Every mitzvah gives off a smell, which can be either pleasant or repugnant.5Just like with a food’s smell, which turns from fresh to sour the longer we leave it, so too with our performance of mitzvos — the moreזָרוּז/enthusiastic we are, the more pleasing the smell is in the eyes of Hashem. Likewise, the longer it takes to do a mitzvah, the less pleasing it becomes, because it no longer has that fresh smell.

We live in a world comprised of time and space, insofar that everything has its time and its space. If we give in to our bodily desires and are unable to get out of bed in the mornings, then we forfeit our time slot for davening; even if we daven at home, we forfeit the optimal place for davening, i.e., in shulwith a minyan. If we don’t say our after-brachoswithin a certain time frame after eating, or if in certain circumstances we change our place of eating, then we could forfeit the brachah. Our quickness or slowness to perform a mitzvah reveals where we are holding with regard to our רָצוֹן/desire, our core source of being.

This is the underlying meaning behind the word צַו, where צַוmeans “to connect.” The whole point of the commandments is to beזָרוּז/zealous, and to train us to run and overcome our bodily desires in order to connect with our source desire, which is to align our will with His will and to reach our destination of יִחוּד ה’/oneness with Hashem, where we can finally come to rest and stop running.

And this is the lesson that we can learn as we approach Pesach, the time of freedom, that the only way to break out of the מֵיצָר/thenarrow restrictive place of מִצְרָיִם/Egypt, was בְּחִפָּזוֹן/with speed, represented by the matzah, where no time was given for theyetzer harato become חָמֵץ/leaven. Having broken out of the confines of Egypt, we can eventually move on to Eretz Yisrael, the land known as אֶרֶץ צְבִי/the land that Hashem desires, where we can be free from our bodily desires to run after our true desire, and be רָץ כַּצְבִי/run like a deer to do the רָצוֹן/will of our Father in Heaven.

1Vayikra 7:18.

2Avos5:20.

3See Rashi to Devarim 33:17.

4Tosfos to Pesachim 24b. 

5See above, Parshas Toldos, on ריח/smell.




Tzav: Focus Is Fire ~ Yehoshua Steinberg

Tzav

 

Leviticus 6:2 — Command Aaron and his sons and tell them, “These are the laws of the Olah [sacrifice]. It is the Olah which burns (עַל מוֹקְדָה) on the altar all night until the morning…”

[Onkelus and Targum Yonatan disagree on the translation of מוקדה. Onkelus renders it: which burns; Yonatan says that it is the location where the fire burns on the altar.] Onkelus: דמתוקדא על מדבחא כל ליליא, which burns on the altar all night.[1] Yonatan: וקָיְמָא עַל אֲתַר בֵּית יְקִידְתָּא עַל מַדְבַּח כָּל לֵילְיָא, it was kept on the place of fire on the altar all night.

 

[The Rishonim debate this same issue. Some translate מוקדה like Onkelus does, that it means burning. For example]: Menachem (entry קד): עַל מוֹקְדָהthis means burning. Radak (entry יקד): עַל מוֹקְדָה (Leviticus 6:2) and וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, (Leviticus 6:5) [in both verses, תוקד/מוקדה] it means burning. Rabbeinu b’Chaya (Leviticus 6:2): על מוקדה is similar to על האש, on the fire. As in the verse, יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ, it will burn like a fire (Isaiah 10:16).

 

[Other Rishonim render מוקדה as the place where the fire burns, as per Targum Yonatan]: Psalms 102:4: וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ, my bones have dried like from an oven. Rabbeinu Yosef Chivan[2]  — כמוקד is the place where the fire burns constantly. The root is יקד, as in  יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ (Isaiah 10:16). עַל מוֹקְדָה (Leviticus 6:2). Metz. Tzion: כמוקד — this is the place where the fire burns – similar to עַל מוֹקְדָה (Leviticus 6:2).[3]

 

[This  seems  to be how Rambam  (in Peirush Hamishnayot) translates מוקדה, because he calls a כירה, a stove, מוקד, a place where fire burns. (In Arabic, מסתוקד.)][4] Rambam Peirush Hamishnayot Keilim 5:2 – כירה is a fireplace, built to cook foods on it. It has place for two pots. [In Arabic] כירה is מסתוקד.[5]

 

[Regardless of whether מוקדה means burning or the place where fire burns, it is related to fire. In the holy tongue, there are many words related to fire, and each word has its own individual translation and meaning.[6]  For example, דליקה, according to Rashi refers to a wild-running and spreading fire.[7] מדורה in contrast, is a fire that is contained and confined. Malbim also translates  יקוד as a controlled and safeguarded fire]:  Isaiah 10:16 – יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ, it will burn like a fire. Malbim: יקד is a large fire in an enclosed area. [The Mishnah (Tamid 1:1) calls the fire on the altar מדורה, because מדורה is a controlled and confined fire. In Yoma, Rashi compares מוקדה to מדורה, since the translations are similar]: Rashi Yoma 22a – Every time it states מוקדה, the intention is a controlled מדורה, fire.[8]

 

[The Machaberet of Menachem ben Saruk teaches that the root of מוקדה is קד. Menachem however, adds another two entries under the heading of קד, which appear unrelated to fire]:

 

Machaberet Menachem (entry קד):

  1. [מוקד אש, fire] וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ, my bones have dried, like from an oven (Psalms 102:4). וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית, burned to the bottommost depth (Deuteronomy 32:22).יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ, it will burn like a fire (Isaiah 10:16). עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, burns on the altar (Leviticus 6:2). These mean burning.

2a. [קדקוד, head]:וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו, onto the head of the one who was separated from his brothers (Genesis 49:26). מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ, from  his foot’s soul until his head (II Samuel 14:25).

2b. [קידה, to bow down]: וַיִּקֹּד הָאִישׁ, the man bowed (Genesis 24:26). וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, they bowed down (Genesis 43:28). To bow down with the head.    [9]

  1. [קידה, a type of spice or perfume] וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת, (Exodus 30:24). Types of incense.

[I believe we can find a shared meaning between Menachem’s two first sub-entries: 1. a controlled, localized fire, 2. the head, because the head is the central, focal place of thoughts and the nervous system. Based on this assumption, we can find a correlation between all three sub-entries of קד that Menachem cited]:

 

  1. The word מוקד, [a controlled and localized fire].
  2. The word קדקד [the central nervous system for all living beings and animals. Yonatan[10] will at times translate קדקד the head, with the word מוקד, for example]: Deuteronomy 11:18 – וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם, they will be tefillin between your eyes. Yonatan renders this: וִיהוֹן לִתְפִילִין קֳבֵיל מוֹקְדֵיכוֹן בֵּין עֵינֵיכוֹן.[11] כתר יונתן: ויהיו לתפִלין כנגד קדקדכם בין עיניכם.[12] Deuteronomy  6:8 – וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, tie them as a sign on your hand and as tefillin between your eyes. Yonatan:  לִתְפִילִין עַל מוֹקְדָךְ כֻּלּוֹ קבֵיל עַל עֵינָך.

2b. The word קידה [bowing down, derived from קדקד, to bow the head]: Genesis 43:28 – וַיִּקְּדוּ וישתחו וַיִּשְׁתַּחֲווּ. Rashi: קידה כפיפת קדקד   , קידה  means to bow and bend the קדקד, head. [13]

  1. The word קידה: [a type of spice/perfume. This meaning is borrowed from יקידה, fire, for some explain that this incense, called קידה , is very sharp, like fire.[14] This explanation fits well with those who say that קידה is קושט,[15] such as the Aruch]: Aruch (א’ ערך קשט) – a small tree;[16] its scent is good, its taste is bitter and very sharp.[17]

 

[The author of Yeriot Shlomo[18] adds another two words under the root קד: (1) קדם, east. (2) נקודה, fleck, a dot. These words also appear to be associated with the primary meanings we’ve discussed]:

 

  1. The word קדם [east, where the sun rises, the literal and figurative spark that begins, and upon which depends a multitude of daily activities (similar to the fire on the מזבח העולה)[19]].
  2. The word נקודה [a dark spot and it appears as though it was burnt. Rashi indeed explains that נקודים comes from the word מוקד, fire. Joshua 9:5 – יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים, dry and spotted. Rashi: נקודים comes from the word מוקד, fire; likewise, Yonatan renders it: כסנין (toasted).[20]

 

[In addition, I believe other words of the קד genre share similar meanings]:

 

  1. The word עקד [gathered, consolidated, tied]. II Kings 10:12 – וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן הוּא בֵּית עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ, he got up and he went to Shomron. It is the gathering place for the traveling shepherds. Rashi – בית עקד הרועים [Yonatan renders this] the gathering place for shepherds; עקד is an expression of binding, the place where the shepherds assemble.  [The author of Ahavat Yonatan connects עקד to קידה, based on the Yerushalmi]: Exodus 4:31 – וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, they bowed down. Ahavat Yonatan – יקדו [Yerushlami translates:] ועקדו… its root is עקידה, bound, because when one bows down on his knees, it appears as though his feet are bound.[21]
  2. The word שקד [diligence, swiftness, devoted and focused on the goal[22]. For example]: Jeremiah 1:12 – כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ, because I am devoted to My words to keep them. [Rabbi S. R. Hirsch translates שקד as directing one’s thoughts towards a certain goal]: RSRH Deuteronomy 27:9 – שקד – to devote one’s thoughts towards a certain purpose.
  3. The word קדש [Rashi renders it prepared]: Rashi Genesis 38:21 הַקְדֵשָׁה -, harlot, prepared and singled out for promiscuity.[23] [Rabbi S. R. Hirsch translates קדשה, total devotion to a certain cause]: R. S. R. H. Deuteronomy 23:18 – לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה, Just as קדוש, holiness, is to be totally devoted to a cause that is ethical and good,[24] קדוש can also be total devotion to corruption.[25]
  4. The word פקד [פקד bears several meanings in Scripture,[26] but according to Ramban, they all are based on remembering, guarding, protecting.[27]]: Numbers 1:3 – כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם, all who are fit to go out to the army in Israel, you shall count them. Ramban ibid.2-3 – The concept of פקידה is remembering and safeguarding something. As it states in וה’ פקד את שרה כאשר אמר, (Genesis 21:1). This is its meaning, always. And [here, in the military context] in my opinion it means that no one should be missing. Also, the word פקדון, an item that is given over to another person to watch, is called so because he watches over it and safeguards it.[28] [The translations of safeguarding and remembering are related to שקד and קדש in that they all signify total devotion and concentration to a purpose or goal].
  5. The word קדח [burning/boiling]: Leviticus 26:16 – וְאֶת הַקַּדַּחַת, Rashi קדחת is a fever that burns in the body. Similar to כי אש קדחה באפי, a fire burned in my nostrils

 (Deuteronomy 32:22). [קדח and ויקד are written in the same verse, and they both mean fire]: Jeremiah 17:4 – כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד, for you have placed fiery anger in my nostrils, which will burn forever. Also Rashi on this verse translates קדחתם באפי as יקדתם בנחירי, because both קדח and יקד mean fire. [The author of Or Chadash further clarifies the connection, stating that it is because both words, ויקד and קדח,  have the root קד]: Deuteronomy 32:22 – כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי,  Or Chadash –— the root of יקד, burning, is קד… and the root of קדח, fever, is קד. The fire burns deep inside the material that is burning. [The Sages translate קדח, to drill a hole]: Shabbos 12:1 –   הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא חַיָּב, one who drills a little bit is liable. Bartenurah — הקודח is to drill. [We can explain that קדח also means fire and burning, because fire burns and bores through the item it’s consuming, from one side to the next. As in חום קודר, in number 12]:

  1. The word קדר [In Scripture, קדר generally is used to describe darkness]: Jeremiah 8:21 – קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי, It turned dark. Sadness gripped me. Rashi – קדרתי is darkness. Ezekiel 31:15 – וָאַקְדִּר עָלָיו לְבָנוֹן, Levanon became dark for me.  Rashi — ואקדיר is darkness. [However, when the Sages use the word קודר it generally means to drill, to bore. For example]: Eiruvin 35b – שמעתי שמקדרין בהרים, I heard that you can bore mountains.[29] Rashiקודר means to bore. Beitzah 29a אבל קודר הוא קב, but he may bore a kav. Avodah Zarah 32a – What are levuv skins? Those who are ripped…וקדור כמין ארובה, and bored out like a window. Nimukei Yosef – קדור means that it is קדוח, a drilled out circle, opposite the heart.

[Perhaps the connection between darkness and drilling (the two meanings of קדר) can be clarified by examining the Aramaic word קדירה. The מוסף הערוך (entry קדר) writes that a pot is so called because it turns black from the fire upon which it stands. Similarly, we find in Rashi’s commentary on the words, מקדיר עליהם חמה]: Ibid. 3a – והקב”ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, and the Holy One burns the sun on them in the summer. Rashi – מקדיר the [sun figuratively] bores them, with its great heat. [30]

[Therefore, both translations, darkness and drilled, are derived from the sun’s heat, which naturally produces a dark tint. But when the heat is particularly intense and concentrated, one feels as though the sun is drilling through his flesh. This description, of a concentrated heat will help us understand Rashi, who in the Book of Job explains קדר differently from most Rishonim. While most commentaries there follow the common translation of darkness, Rashi interprets it to mean creased, wrinkled, and folded]:

    Job 5:11 – לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע, to place the humble on high, and to erect the darkened with salvation. Rashi  – קודרים means שקומטים, their faces were wrinkled from hunger. Job 6:16 ­- הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח, which wrinkle from the ice. Rashi — If they encounter ice, they wrinkle and become קדרים, creased.[31] Job 16:8 – וַתִּקְמְטֵנִי, Rashi — you made me wrinkle, והקדרתני. [What is the connection between קמיטה, wrinkles, and קדר? We’ve suggested that קדר is a high, intensive heat. A heat of this sort has the ability to turn elements black, to literally or figuratively bore/drill through them, and to parch, wither and wrinkle them.[32] The result of something wrinkled is that it is gathered and collected.[33] Hence the relationship of קדר, to gathering and concentration.

  1. The word רקד [מרקד, sifting,[34] from the thirty-nine forms of work, to separate the food from the waste. As the Talmud states]: Shabbos 73a – היינו זורה היינו בורר היינו מרקד, winnowing, choosing, and sifting are all the same. Rashi — They are the same type of work, to separate the good from the waste. [In a homiletic exposition, the author of Ramasayim Tzofim explains that sifting is called מרקד, which also means dancing, because of the jumping movements of the flour in the sifter]: Ramasayim Tzofim[35] Sifting is called ריקוד because when one sifts, he separates the good from the waste, or the opposite. So too, dancing causes the soul to elevate from the physical body. [In other words, just as the purpose of sifting is to gather and to centralize the desired flour, so too is the goal of dancing to focus on the spiritual, and to remove the foreign thoughts that demoralize and depress. The end product of both sifting and dancing is that only the good remains.]

[An example of dancing that was purely leshem shamayim, for Hashem’s sake, was modeled by King David]: II Samuel 6:16 —דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה, David was jumping and dancing before G-d. Yonatan David was dancing and praising G-d. Ralbag II Samuel 21:21 – David was dancing to show his immense joy to serve G-d. [36]

[Rashi explains that מכרכר is dancing. The Mahar’i Kara adds that it means to dance in a circle]: II Samuel 6:14 —  וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה’, Mahar’i Kara — spinning around and playing. [According to Sefer Harokeiach, David’s goal was to eliminate haughtiness[37]]: Sefer Rokeiach (hilchos Chasidus, Shoresh Anavah) — One should abandon pride, as Aaron the high priest did, as it states, “[Aaron] cleared the ashes [from the altar]” to humble himself and to remove haughtiness from his exalted level.[38] This was also seen by King David, who danced and jumped before G-d.

[Perhaps we can suggest that King David’s dancing in circles is reminiscent of the gold refining process, which also entails quick circular movement[39] that cleanses the gold from impurities.[40] In this manner, we can differentiate between dancing called מכרכר and מפזז.

[The Midrash refers to a type of gold called מופז, explaining that it sparkles and “dances” like freshly ignited sulphur. The Eitz Yosef elucidates the Midrash’s exposition by explain that it is based on the connection between the name מופז and the dancing called מפזז]:

    Midrash, Song of Songs, (Vilna) 3:3 — זהב מופז, mufaz gold (I Kings 10:18) — It appears like sulphur, which sparkles in fire. Eitz Yosef  — When [this gold is] heated, it appears pure and clean, and shines with many colors.  מופז is like מפזז ומכרכר, dancing and jumping.[41]

[The brilliant sparkling of gold varies according to its degree of purity. The brilliance of pure gold cannot be compared to the shine of regular gold that contains dross and other impurities.][42]

 

[In conclusion, the purposes of both types of ריקוד are similar. On a spiritual plane, dancing is to cleanse the person from impure thoughts, and to keep his focus and concentration on pure thoughts. Likewise on the physical level, sifting is to separate flour from its impurities, and to leave the cleansed flour concentrated.]

 

[May it be Hashem’s will that we should be שוקד, devoted, and that we be מקדיש, dedicate, our lives to the fire of Torah. May it always burn in our heart and in our קדקד, head, like the קידה on the incense altar. And may we merit to dance when Mashiach comes, and ליקוד, bow down, before the firey altar, speedily in our days, amen.]

 

 

 [1] נתינה לגר (ר’ נתן אדלר) – מפרש [אונקלוס] “מוקדה” לפעל, והוא [בנין הארמי] אתפעל, משורש ‘יקד’.

 [2] [ראש רבני ליסבון לפני הגירוש].

 [3] [גם רד”ק פירש כן בתה לים]: תה’ קב:ד – כְּמוֹקֵד נִחָרוּ; רד”ק – כמוקד, המקום שדולקין בו האש תמיד יִקָּרֵא מוקד. [אולם לא הזכיר את המלה “מוקדה” שבפרשת צו (ובשרשיו חיבר “מוקדה” עם פסוקי  הבערה סתם). אולם רד”ק ציין מלת ‘יקוד’ כשם עצם המורה על מקום האש]: ישע’ ל:יד – לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד; רד”ק – והמקום שיוקדת בו האש נקרא יקוד. רד”ק (ערך ‘יקד’) – והשם למקום שיוקדת בו האש: לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד (ישע’ ל:יד). [וכן הזכיר רש”י בפרשת תרומה]: רש”י שמות כז:ג – לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד (ישע’ ל:יד), לשון שאיבת אש ממקומה.

 [4] [ובמדריך המספיק קרא לכירה “מוקדה” (“אלמוקדה” בערבית)]: המדריך המספיק (ערך ‘כיר’) – כירה – מקום שפיתת שתי קדרות הכופח והכירה – כירה היא המוקדה, ואמרו: מקום שתי קדרות כי המקרא קרא אותה בכפילות תנור וכירים יותץ. [המקור בערבית]: כירה – מקום שפיתת שתי קדרות הכופח והכירה – כירה הי אלמוקדה, וקאלו: מקום שתי קדרות לאן אלנץ סמאהא באלתתניה תנור וכירים יותץ.

 [5] [ויש שהשוו מחלוקת זו למחלוקת תנאים במסכת זבחים (פג.), בה נחלקו ר’ יהושע ורבן גמליאל בדין “עלה לא יֵרֵד”. ראה את הפרשנים: 1. אהבת יהונתן (ויקרא ו:ב); 2. תורה שלמה, כרך כו מילואים, עמוד רמה); 3. פרשגן (פ’ צו, דף 101); 4. ספר דיוקים על התורה (ר’ פנחס וואלף, פ’ צו)[.

 [6] [באהל מועד (ערך ‘שרף’) מנה י”ח, כגון: אש, דלק, בער, שרף, יקד, יצת, קדח, נשׂק (בשי”ן שמאלית, ענין היסק), דור (מדורה)].

 [7] רש”י תהלים ז:יד – חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל… כל דליקה לשון רדיפה היא.

 [8] [מכאן יש להוסיף שאש המוקדה של מזבח החיצון1 קדמה לעבודות האחרות2, ואישי המערכות שימשו כמקורן של האישים האחרות שבביהמ”ק, כגון אש מזבח הפנימי3 שנדלקה מהמערכה השניה וכן הנר המערבי של המנורה, שנדלק אף הוא ממוקד מזבח העולה5. הוי אומר: אש המוקד היא האש הראשונה והעיקרית, בה מתחילות עבודות המקדש, ובה תלויות אישי המקדש (ובמובן זה, שם “מוקד” המקראי אכן סובל את המשמעויות בעברית המאוחרת של “מרכז”/”ריכוז”/”פוקוס”]. תת-הערות: 1[הנקרא גם “מזבח העולה” ו”מזבח הנחושת”]. 2 [יומא לג.]. 3 [הנקרא גם “מזבח הקטורת” ו”מזבח הזהב”]. 4 [יומא שם]. 5 [תמיד ו:א].

[9] [ומשווה אותה מנחם (ת”ד) למלים אחרות המורות על הכנעה ומעשה כבוד אחרים (בפני השם ית’ או להבדיל בפני בעלי שררה]: נברכה מן ברכים, נכרעה מן כרעים, ויקד מכפיפת הקדקד.

[10]  [היינו מיוחס יב”ע].

[11] [כך הגירסא בכ”י לונדון לפסוק הזה. ובפסוק בדברים ו:ח – “וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ”, הגירסא המצויה של ת”י היא דומה: “לִתְפִילִין עַל מוֹקְדָךְ”. אולם, באותו כ”י הנ”ל נראה שהיא כתובה “”מוקרך”, כדוגמת “ונתר מוקרי” (ברכות נו.) או “דביעי ודמוקרא” (חולין צג.). ומצינו חלוף ד’ ור’ במקרא ובחז”ל; ראה: רש”י איוב טו:כד, רש”י כריתות ז:, ב”ר סד:ט וע”י שם].

[12] [וכן פירש ר’ חיים בוסקוביץ ב”חומש תיקון סופרים”, ווין תקנ”ד. ע’ גם “פירוש יונתן”, בחומש אוצר הראשונים].

[13] [וראה להלן (#6) להצעת קירבה בין “קידה” ל”עקד” על פי התרגום הירושלמי].

[14] [שרש ישע וספר שרשי לשון הקדש (ערך ‘קדד’), וראה גם י”ש (א:פ,ב), שפירש בצורה דומה. ובדרך רמז קישרו גם בעלי התוספות בין ‘קידה’ לעניני שריפה (ראה מושב זקנים במ’ טז:ב, תוספות השלם שמ’ ל:כד)].

[15] [י”ש א:פ,ב].

[16] [המשנה (כלאים א:ח) אומרת שה”קידה לבנה” הוא “ירק שבאילן”, אבל הגמרא (עירוב’ לד:) מעירה על סתירה העולה מברייתא הקוראת לקידה מין ירק סתם, כלומר ירק האדמה. מסיק ר’ פפא ש”קידה לחוד, וקידה לבנה לחוד”. הערוך בערך ‘קדה’ מסביר ש”קדה לבנה” הוא מין אילן הנקרא קושט”ו בלע”ז. וכן בערך ‘קשט’ א’ אמר שהקושט נקרא קושט”ו בלע”ז. לפ”ז הקידה לבנה / קושט / קושט”ו הוא ירק הגדל על עץ].

[17] [הסבר שונה הציע ר’ אברהם שער-אריה, והיינו שהשם “קדה” לבשם נשאל מ”קדה” במובן  השתחוואה. וזו לשונו]: שלטי הגבורים (מנטובה, שנת שס”ז. מ’ ירושלים דף שצא) נקרא העץ  הזה (הגסילאלוא”י בלע”ז) בלשון הכתוב קידה, מלשון: וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ (בר’ מג:כח) שהוא הכנעת הקודקוד ושחותו, כן העץ הזה הוא שוחה ענפיו עד עפר.

[18] [י”ש א:פ,ב. רס”ג (מצוטט בריב”ג ורד”ק ע’ ‘קדד’ [גם בע’ ‘קד’ בריב”ג]). רמב”ם כלי המק’ א:ג, רלב”ג (שמ’ ל:כג)].

[19] [ראה הערה לעיל בענין האישים והפעילויות התלויות באש המוקדה].

[20] [כלומר, קלוי, כפרש”י בתלמוד]: רש”י ברכ’ מא: –  פת הבאה בכסנין… היו רגילים להביא כיסנין, והן קליות.

[21] וראה גם מדרש בראשית זוטא (בובר) לבר’ מג:כח. ובספר אוהב גר (ערך ‘עקד’) הביא שבסורית “קידה” = “קעד”].

[22] [כך פ’ הראשונים]: משלי ח:לד – לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי; אב”ע – לשקוד – הטעם על ההרגל והקביעות; מצ”ד – לשקוד – למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי. [וראב”ע קישר בין הוראה זו להוראת “משוקדים”]: שמות כה:לג – שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד. אב”ע – משקדים… מגזרת לשקוד על דלתותי (משלי ח:לד).

[23]   [וכך לשון המדרש]: מדרש אגדה (בובר) דב’ כג:יח – לא יהיה קדש. שלא יהא זכר מקדיש עצמו למשכב זכור… ואין קדש אלא לשון זימון, שנאמר התקדשו למחר (במ’ יא:יח). [וראה גם אהלי יהודה (ערך ‘קדש’)].

[24]  [כלשון רש”י (מהספרא)]: רש”י ויקרא כב:לב – ולא תחללו… תלמוד לומר ונקדשתי – מסור עצמך וקדש שמי.

[25]  [שים לב שהגדרת ‘קדש’ דומה מאוד לאלו של ‘שקד’ הנ”ל, וכן העיר בעל תרגומנא על קירבתן על פי חילוף מיקום אותיותיהן]: תרגומנא (וי’ כא, דף תקסח – תד): כי קדש הוא לאלהיו (וי’ כא:ז)… הנה ‘קדש’ למפרע ‘שקד’, שהכהנים זריזים הם, שוקדים על מלאכתם.

[26]  [ראה את מאמרנו לפרשת במדבר בהרחבה].

[27]  וכן מצינו ‘פקד’ (בהוראת  מצוה) מלווה בכינויי זכירה ושמירה, כגון]: תהלים קג:יח – וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם. תהלים קיט:ד – צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד. תה’ קיט:נו – פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. איוב י:יב – וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי. [וכן גם בתרגום]: שמות כ:ו – לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי; ת”א – לרחמי ולנטרי פקודי.

[28]  [השוה גם רמב”ן בראשית כא:א, רד”ק יהושע ח:י, שופ’ כא:ט].

[29]  [וגירסת הירוש’ (ונציה) “מקדדין” (עירוב’ ה:ג, סוטה ה:ג, מכות ב:ז). וכן ברמב”ם שבת כט:טו, רוצח ט:ד].

[30]  [והשוה גם רש”י תענית כ., ד”ה נקדרה].

[31]  [גירסת “קדרים” במקום “קרים” ע”פ כ”י המובא בספר “רש”י למקרא בפירושו לתלמוד” (יואל פלורסהיים)].

[32]  [שהמלה מופיעה במובן  ייבוש וקושי]: שבת עד: – דשדא סיכתא [יתד] לאתונא – חייב משום מבשל. פשיטא… דמירפא רפי, והדר קמיט; רש”י – רפי – ע”י חום האור והמים שבתוכו יוצאין, ולאחר שיצאו מימיו קמיט – מתקשה.

[33]  [כדמשמע מרש”י במקום אחר]: איוב כו:יב – בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם; רש”י – רגע… נקמט – קמטי’ קמטים נעשו (כך כשאמר יקוו המים נאספו מפשיטתן ונקמטו קמטים קמטים) עד שנקוו למקום אחד המוכן להם. בר’ מט:י – וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים; רש”י יקהת עמים – אסיפת עמים… ודומה לו: לִיקְּהַת אֵם (משלי ל:יז) – לקבוץ קמטים שבפנים מפני זקנתה.

[34]  [שם נרדף ל”מנפה”].

[35]  [סימן ד’. חברו רבי שמואל משינאבה, והוא פירוש לאליהו זוטא (פרק כ, אות לג), בשם חידושי הרי”ם].

[36]  [ובלשון רס”ג]: קהלת ג:ד – וְעֵת רְקוֹד; רסג – רקוד בעבודת ה’ באהבה שנאמר: דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה’.

[37]  [ביודעים, כפי שאמר דוד המלך בעצמו]: ש”ב ו:כב – וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי.

[38]  [וראה גם רמב”ם (שופר וסוכה ולולב ח:טו); רלב”ג (ש”ב כא:כא)].

[39]  [יש גם ל”כרכור” (ע’ רד”ק ישע’ סו:כ, הכוה”ק בר’ יג:יא) וגם ל”פזיזא” משמעות  מהירות (רש”י שבת פח.)].

[40]  [כגון ב”צנטריפוגה” (centrifuge)  של היום, מכשיר להפרדת חומרים ע”י תנועה סיבובית מהירה. וכן תכלית מלאכת “מרקד”, לפזר את הפסולת ובכך להשאיר רק אוכל מובחר מרוכז. וכן פירש מהרש”א את דרשתם ז”ל את המלה “ויפוזו”]: ב”ר (וילנא) פז:ז – ר”י אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר: וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו (בר’ מט:כד). מהרש”א סוטה לו: – י”ל יפוזו מלשון פיזור חסר הרי”ש, וזרועו מלשון זרע. וכ”ה לשון ב”ר: ויפוזו זרועי… נתפזר זרעו.

[41]  [להצעות אחרות לקשר בין “פז” ל”מפזז”, ראה: מתנות כהונה לשמ”ר לה:א; תורה תמימה שה”ש ה:טו].

[42]  [כך פירשו מפרשי המקרא, שזהב מופז היינו זהב המזוקק מסיגיו]: מא י:יח – וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז; רלבג – ויצפהו זהב מופז – זהב נקי מסיגיו… כי ברצותם לנקותו תכלית הנקיון; רדק – זהב מופז – טוב ומזוקק; אברבנאל – מופז, ר”ל נקי מסיגיו; מצצ – מופז – טוב ומזוקק ומבהיק. [וכן פירשו ריב”ג ורד”ק בשרשיהם, ערך ‘פזז’].