image_print

שמיני

ויקרא יא:מגאַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם.

[אונקלוס תרגם את שתי המלים "תטמאו"ו"ונטמתם"בצורה זהה (למרות חוסר הא' במלה השניה)]: ת"אלָא תְשַׁקְצוּן יַת נַפְשָׁתֵכוֹן בְּכָל רִחֲשָׁא דִרְחֵישׁ וְלָא תִסְתַּאֲבוּן בְּהוֹן דִילְמָא תִּסְתַּאֲבוּן פּוֹן בְּהוֹן. [וכן משמע מרש"י,שפירש ששתיהן מורות על טומאה]:רש"י וְנִטְמֵתֶם בָּם אם אתם מטמאין בהם בארץ אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבת מעלה.

[אולם, ראב"ע הביא דעה שמלת "ונטמתם"נגזרת משרש אחר (וכן דעת רד"ק [ערך'טמה'],ורשר"ה כאן)]:אב"ע חסר אל"ף, כמו:מרשית השנה (דב' יא:יב).וי"א שהם שני שרשים, והעד:נטמינו בעיניכם (איוב יח:ג), וטעמו כאדם שאין לו דעת. [והגמרא אכן דורשת את המלה מלשון טמטום ואטימות]:יומא לט.תנא דבי ר' ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם,שנאמר ונטמתם בם,אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם; רש"ימטמטמת אוטמת וסותמת מכל חכמה; תורה תמימה (ויקרא יא:מג, הערה קצו) – פשוט דמדייק מדלא כתיב ונטמאתם באל"ף כפי השורש טמא,ודריש מלשון טמטום1.

[רד"ק מסביר שהוראת היסוד של שרש 'טמה'היא סתימה]:רד"ק (ערך'טמה')נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם (איוב יח:ג), וְנִטְמֵתֶם בָּם (ויקרא יא:מג), ענין סתימת הלב.[ומוסיף שמשרש זה נגזרות כמה מלים בלשון חז"ל]: ובדברי רבותינו ז"למטמטם את הלב (פסחים מב.). וקראו גם כן טומטום (חגיגה ב.), למי שהוא סתום,שלא נראה לו זכרות. וכןעל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון (סוכה כט:), כלומר למקום שהיו סתומין מהם שלא ישובו להם עוד.[ומוסיף רד"ק בספר ישעיה שמצינו גם 'טמא' עם א'במשמעותסגירה]:ישעיהו ו:ה וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי; רד"ק ואדוני אבי זכרונו לברכה2פירוש נדמתי נשתתקתי,ופירוש טמא שפתים הראשון סגור שפתים.

[לפי דעה זו של רד"ק, מצינו עד כאן ארבע מלים בעלות אותיות 'טם'הקשורות לענין סגירה וסתימה]:

  1. טמה[כנ"ל].

  2. טמא[כנ"ל].

  3. טמטום(לשון חז"ל) – [ורשב"ם מרמז לקשר בין "טומטום"ל"אטום"]:בבא בתרא קמ:מתני'.הניח בנים ובנות וטומטום;רשב"םוטומטוםאטום אינו ניכר בו לא זכרות ולא נקבות.

  4. טמיון(לשון חז"ל) – [עניןסתימהלפי רד"ק כנ"ל3].

[ולע"ד נראה להוסיף לרשימה זו מספר רב של מלים בעלות אותיות 'טם']:

5. אטם, 6. טמן, 7. שטם, 8. סטם, 9. חטם, 10. חרטם , 11. טמר, 12. טמע.[ובנוסף למלים המכילות אותיות 'טם', גם מלים בעלות אותיות 'תם' מורות אף הן על ענינים דומים]: 13. חתם, 14. סתם, 15. תם, 16. כתם, 17. עתם, 18. מתום, 19. תמים, 20. תיומת, 21. יתם, 22. רתם.

  1. אטם[מפרשי ספר איוב קישרו בין שרש 'טמה'ללשון"אטום"]:איוב יח:גנִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם;מצ"צנטמינומלשון אטימות,וכן:ונטמתם בם (ויקרא יא).

  2. טמן[שרש זה מופיע פעמים רבות במשמעות קבורה וכיסוי,כמו]:בר'לה:דכָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה.[אולם המלה מורה גם על הסתר,אטימה וסתימה,והיא תרגומה של המלה "סתימה"]:בראשית כו:טווְכָל הַבְּאֵרֹתסִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר;ת"אוְכָל בֵּירִיןטַמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי וּמְלוֹנוּן עַפְרָא4.

  3. שטם[משוה רשר"ה את לשון 'שטם'ל'סתם']:בראשית כז:מאוַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב;רשר"הוישטם עשו את יעקב – 'שטם'קרוב ל'שׂתם' ("גם כי אזעק ואשוע שָׂתַם תפלתי"5[איכה ג:ח])ו'סתם'6. [הוראת'שטם']:שנאה כבושה;כעין זה 'נטר',שהוראתו הכללית:לשמור,להסתיר,והוראתו המיוחדת:לשמור ולהסתיר איבה7.

  4. סטם(לשון חז"ל/ארמית) – ["סיטומתא"היינו חותמת8,כגון]:בבא מציעא עד.אמר רב פפי משמיה דרבא:האי סיטומתא קניא;רש"יסיטומתאחותם שרושמין החנונים על החביות של יין.[וכן תרגם יונתן (מיוחס) "חותמך"במלה"סיטומתך"]:בראשית לח:יחחֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ;ת"יסִיטוּמְתָּךְ וְחוּטְיָיךְ וְחוּטְרָךְ.

  5. חטם[מלה זו מופיעה רק פעם אחת במקרא]:ישעיהו מח:טאַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ.[המלה נדרשת כאילו כתוב "אחתם"]:במדבר רבה ה:ווּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ (ישעיהו מח:ט)כדי שלא יתחלל שמו של הקב"ה בהם יביא להם קץ הגאולה החתוםד"א וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְכדי שיתהלל שמו בהם הקב"ה חותמה לטובה;מת"כדרש אחטם כמו אחתםמלשון חותם,שיעשה אותם חותם על לבו וזרועו.[ומעין כך פירש אלשיך את המלה מלשון עיכוב וסגירהגם על פי פשט]:אלשיך ישעיהו מח:טאחטם לך,שאעכב בידה9בשבילך שלא יצא חרי האף ממנה;[גם רש"י פירש מעין כן,וקישר את המלה ללשון "חוטם" (אף)בלשון חז"ל]:רש"יותהלתי אחטם לך וזאת היא תהלתי אשר אחטם לך,ל'חוטם:אסתום חוטמי מִצֵאת עשן נחירַי.

  6. חרטם[המשנה מתארת את חלוקת נתחי התמיד לכהנים שזכו להעלותם לכבש המזבח]:תמיד לא.-לא:נמצאו כולן עומדים בשורה והאברים בידםהראש בימינו,וחוטמו כלפי זרועו,קרניו בין אצבעותיו;[גרס הערוך כאן "חרטומו"במקום"חוטמו",וכן גירסת ראב"ד בפירושו למשנה,והוסיף]:וחרטומו כלפי זרועו,פי הבהמה נקרא חרטום.

[בעל מאמר בקובץ "שערי תורה"הציע קשר גם בין "חרטומי מצרים"ל"חוטם",על פי אגדתא בענין מכשף מסויים]:סנהדרין סז:אמר רב אשי:חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי מנחיריה.ויאמרו החרטמים אל פרעה;רש"י אבוה דקרנא מכשף היה.מנפץ חוטמו בכח מוקיי"ר בלעז [לקנח האף]. ושדי כריכי דשיראי מנחיריו משליך חתיכות של מעילים;שערי תורה י:א(הוספה),וורשא,תרע"ד על יסוד הש"ס הנ"ל נולדה אצלי השערה שלכן נקראו חלק אחד ממכשפי פרעה חרטומים בשביל שהראו מופתים וכשופים ע"י עטוש חוטמם בכח. והנה חרטום הוא כמו חוטםבש"ס מוזכר חרטום להוראת חוטםהבעלי חיים10.

  1. טמר(לשון חז"ל/ארמית) – [סגירה,הסתרה,כגון]:ישעיהו מ:כזנִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה';ת"ימְטַמְרָא אוֹרְחִי מִן קֳדָם ה';גיטין לג:חמשה סבי הוינן קמיה דר'יאשיה דמן אושא,אתא ההוא גברא קמיה ואשקליה גיטא על כורחיה,אמר לן:זילו אטמורו וכתבו לה;רש"יזילו איטמורו לאחר שכפאוהו עד שיאמר רוצה אני הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות.

  2. טמע(לשון חז"ל/ארמית) – [שקיעה,סגירה,הסתרה.במקרא"בא השמש"תרגם יב"ע"טמע שמשא" – הרי'טמע'מצייןשקיעה/ירידה]:בר'כח:יאוַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ;תמ"י:וצלי באתר בית מקדשא ובת תמן ארום טמע שמשא.[תרגומה של "מטמונים"היא"טומעיא" – מכאן ש'טמע'מורה על דבר מוסתר]:איוב ג:כאהַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים;תרגום:וחפסין ליה מן טומעיא.[ומכאן לשון חז"ל]:קידוש'כ:כי היכי דלא ליטמע בין העובדי כוכבים;[כלומר,שלא ישתקע ויסגר בתוך העכו"ם].

  3. חתם[סגירה וסתימה11,כגון]:ישעיה כט:יאוַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם;מצ"צהחתוםענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה (ישעיהו ח:טז).איוב מא:זגַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר;מצ"צחותםענין סתימה כמו כי חתום הוא (ישעיה כט).

  4. סתם[אטימה,סתימה. "סתימה"מתורגמת במלה "טמון"12,כגון]:בראשית כו:טווְכָל הַבְּאֵרֹתסִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר;ת"אוְכָל בֵּירִיןטַמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי.

  5. תם[שאלת ה"תם"בהגדה"מה זאת"מפורשת בתורה]:שמות יג:ידוְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת;[רש"י תיאר את שאלת התם כ"שואל דרך סתומה"13]:רש"ימה זאת זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאתדברה תורה כנגד ארבעה בנים,רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך סתומה14והשואל דרך חכמה15.

  6. כתם[כסוי לסתימת הכדבלשון חז"ל,כגון]:שבת קה:רבי אבא תבר נכתמא;רש"ינכתמאכיסוי הכד.[וחז"ל דרשו את לשון "מכתם"כמלה כפולה,מן"מך"ו"תם",כלומר שדָוִד המלך היה עניו (מך)ושלם(תם)]:סוטה י: –לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם (תהלים נו:א)…לדוד מכתם שיצא ממנה דוד,שהיה מך ותם לכל16.

  7. עתם[מלבי"ם פירש את המלה מלשון אטימה וסתימה]:ישעיהו ט:יחבְּעֶבְרַת ה'צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ;מלבי"םנעתם.מענין אטם וסתימה,והמפרשים פירשו מענין חשך בערבי.[ובעל האבני שיש קישר 'חתם', 'סתם'ו'עתם',שמשותף לכולם ענין סגירה וסתימה]:אבני שיש (ערך'חתה' – ת"ד):'חתם'מורהעל פעולת הסגירה ויכול להיות שגם 'סתם', 'עתם',הם ממקור זה,ויהי'פירוש:נעתם ארץ (ישע'ט:יח)נסתמה17.

  8. מתום[רד"ק פירשה מלשון שלימות]:תהלים לח:דאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי;רד"קמתום,שלמות ובריאות.רוצה לומר:כי בשרו נגוע כולו.

  9. תמים[המלה תמיד מתורגמת מלשון שלימות]:בראשית ו:טנֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו;ת"ינֹחַ הֲוָה גְבַר זַכַּאי שְׁלִים בְּעוֹבְדִין טָבִין הֲוָה בְּדָרוֹהִי.ויקרא ד:כחשְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה.ת"אצְפִירַת עִזֵי שלמא.ויקרא כג:טושֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה;ת"אשְׁבַע שְׁבוּעִן שַׁלְמִן יֶהֶוְיַן.

  10. תיומת(לשון חז"ל)[רבינו בחיי פירש "איש תם"על פי קירבת "תם"ל"תיומת"]:בראשית כה:כזוְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים;רבינו בחיימלת"תם"…רומזתשהוא המכריע,מלשון תיומת שהוא אמצעית בין העלין לימין ולשמאל.[אולם,רבים הציעו שלשון תיומת בעצמה נגזרת מן "תם" / "תמים" (שלם,סגור),כגון]:זרע קודש (ר'נפתלי הורוויץ,דף עד🙂 – ולכן נחלקה התיומת פסול שתיומת לשון:תמים תהיה עם ה'אלקיך.

  11. יתם[בעל הפחד יצחק ואחרים פירשוה מלשון תמימות(כמו"תם"הנ"ל)]:פחד יצחק (ר'יצחק לאמפרונטי,ונציה,תק"י.אות"ית",דף לט ת"ד18)יתום מלשון תמימים ותמימות,האומר מה זאת ולא ידע במילי דאבוה19.תהלים קמו:טיָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד;מקדש מעט (שם) – ומלת יתום נגזרת מן:תָּם אָנִי לֹא אֵדַע נַפְשִׁי (איוב ט:כא),כי הנער שמת אביו המלמד להועיל,הוא תם,ואינו יודע בין ימינו לשמאלו לעשות צרכו20.

  12. רתם[שרש'רתם'מורה על קשירה,ענין קרוב לסגירה21]:מיכה א:יגרְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶש;רש"ירתום המרכבה לרכש אסרו המרכבה לרכש;מצ"צרתוםהוא ענין אסור וקשירה והוא לשון ערבי.[יש גם מין אילן המכונה "רותם",ופירשו המפרשים שגחליו מחזיקים את חומם זמן רב]:מ"א יט:דוַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד;מצ"צרתםשם אילן22שגחליו תמיד חמים מאוד,וכן:גחלי רתמים (תה'קכ:ד).[מלבי"ם קישר בין שם הפועל בספר מיכה הנ"ל לבין עץ הרותם,משום שחפו וסגרו את המרכבה בעצי הרותם]:מלבי"ם מיכה א:יגרתום המרכבה שתחפה את המרכבהבעצי רותם.

[צִיַּנּוּ בהתחלת המאמר שאונקלוס תרגם את שתי המלים בפרשתינו, "תטמאו"ו"ונטמתם",במלה זהה:תִסְתַּאֲבוּן,ששרשה הארמי הוא 'סאב'. בעוד שהמלה הארמית הזאת כמעט תמיד מציינת טומאה ולכלוך, מצינו אותה גם כתרגומה של המלה "וינכרו"]:ירמיהו יט:ד יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה;ת"י חֲלַף דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי וְסָאִיבוּ יַת אַתְרָא הָדֵין.[מצ"צ פירשה מלשון נכר וזרות.ובמקומות אחרים פירשו המפרשים את המלה מלשון הסגרה ביד אויב, אוגירוש]:עובדיה א:יב וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ; רש"י ביום נכרו ביום הסגירו ביד אויב; מצ"ד בעת שנתנכר מארצו ונתגרש ממנו. [בדומה לכך, המלה"נדה"מתורגמת בנביאים במלה "מסאבא"]:יחזקאל יח:ו וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב; ת"י וּלְוַת אִתָּא מְסָאֲבָא לָא עָל.[אולם, המלה"נדה" משמשת גם כלשון ריחוק וגלות,כגון]: איכה א:ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; רש"י לנידה לגולה לשון נע ונד אישמוב"ר בלע"ז.[המשותף להוראות סגירה /סתימה מחד,והרחקה / זרות(ואכן, גם להוראת טומאה /לכלוך) מאידך הוא שתוצאת כולן היא אחת:אינגישות והחרמת הדבר, לפחות באופן זמני.ונראה שזאת היא הוראת היסוד של כלל המלים בעלות אותיות 'טם'המקראיות].

[לעומת זאת,נראה שהוראת היסוד של מלים בעלות אותיות 'תם'היא שלימות,המתבטאת בכמה וכמה מלים מקבוצה זו, כנ"ל.הוראת סגירה /סתימה היא תוצאת שלימות החפץ או הענין,ומכאן נובעות משמעויות חיוביות ופחות חיוביות23].

[הגם כי בוודאי יש צד שלילי לטומאה,חז"ל מצאו נחמה אף בעצם הטומאה בעצמה]:תענית כ.הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם (איכה א:יז),אמר רב יהודה אמר רב:לברכה.כנדה,מה נדה יש לה היתר אף ירושלים יש לה תקנה.[שנזכה להנחם בתיקונה ותיכונה במהרה בימינו.אל,בנה ביתך בקרוב!].

11[וראה מנחת שי בפ'שמיני שהביא מכמה מקומות בזהר ש"ונטמתם"מציינת סוג אחר של טומאה (סתומה)].

22[ובערך'טמה'הביאו בשם י"מ]:ויש מפרשיםאִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם (ישע'ו:ה)…סתום שפתים,שלא אוכל לדבר.

33[ורש"י קישרה ללשון כלייה]:סוכה כט:אמר רב:בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון:על כובשי שכר שכיר;רש"ילטמיוןשנטממין וכלים מאליהם.[וי"ל שמשותף לכלייה ולסגירהענין אינגישות,שהרי שתיהן יצאו מהשג ידו של בעליהן,וראה עוד בענין זה בשילהי המאמר].

44[וביסודה אותיות 'טם'לדעת יריעות שלמה]:י"ש ב:נז.(ת"ד)שרשו של 'טמן'הוא'טם',מלשון אטימה וסתימהמשוקע בדוחק בין שאר דברים,והוא אטום מלהתגלות.

55רש"יאיכה ג:חשתם תפלתי סתם חלונות הרקיע בפניה.

66בחילוף אותיות דטלנ"ת,וזסשר"ץ.

77[ובספר נחלת אברהם (תולדות דף שעט,אות ד)הסביר טעם לסגירת והסתרת איבה]:וישטם עשווהא דאמר לשון שטימה ולא אמר לשון שנאה,י"ל כעין שפירשו בענין מעשה קין והבל:וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן (בר'ד:ח),דהנה מי שרוצה להרע לחבירו לא יראה לחבירו שהוא שונא אותו,שהרי ישמור את עצמו ממנו ולא יוכל לו,אלא יארוב במסתרים לחטוף עני במשכו ברשתו.וכן עשה קין ויאמר קין אל הבל אחיו,מאי אחיו הוא לשון אחוה וריעות,ומתוך כך לא שמר הבל את עצמו ממנו.ויהי בהיותם בשדה וכו'וכמו כן ה"נ עשה עשו,שלא הראה שנאתו ליעקב אלא וישטם לשון סתימה,שרק בסתר היה עשו שונא ליעקב,ומתוך כן ויאמר עשו בלבו דייקא.

88[שהוראת היסוד שלה היא סתימה וסגירהראה להלן במלה "חתם"].

99[היינו ביד השכינה,שתגלה לבבל עם הגולים.וה'יעכב בעדה מלהוציא את חרון אפה לפועל].

1010[ובעל היריעות שלמה פירש "חרטום"כמלה מורכבת מן 'חר'ו'טם' – נחירים אטומים]:י"ש א:כז.ונקרא מין מכשף 'חרטם' (דנ'ב:י)מלה מורכבת מן 'חר'ומן'טם' –כלומר,שאוטם נחיריו,ולוחש לחשיו באטימת החוטם.

1111[ראה גם לעיל,במלה"סטם"].

1212[ראה לעיל,במלה"טמן"].

1313[ושמא מכאן נגזרת גם לשון "תמיהה",כדוגמאות שהביא רד"ק(ערך'תמה')]:תמהרָאוּ כֵּן תָּמָהוּ (תה'מח:ו),אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ (ישע'יג:ח),אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ (קהלת ה:ז),וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים (בר'מג:לג),וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ (איוב כו:יא).והשם אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן (זכ'יב:ד),וּבְתִמְהוֹן לֵבָב (דב'כח:כח).והתפעל וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ(חב'א:ה).

14[ור'יעקב עמדין נקט בביטוי אחר]:איוב ט:כאתָּם אָנִי לֹא אֵדַע;מגדל עז ד'סזבלתי חריף לעמוד על האמת.

15[ורמז אחר יש להביא מפרש"י בספר איוב)]:איוב ט:כפִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם אָנִי;רש"יפי ירשיעני,כי יסתמו דברי מיראה.[שמא מרמז רש"י שהביטוי "תם אני"מסביר את כוונת "אצדיק פי",כלומר סתמתי את פי כמו תם זה ששאלותיו ודבריו סתומים (ויש להעיר פעמים רבות מפרש רש"י את ראש הפסוק על פי סופו.השוה בד"מ רש"י לדב'ט:ד,שפירש את תחילת הפסוק "אל תאמר בלבבך"על פי המשך הפסוק "בצדקתי")].

1616[במובןשלם(סגור).ורש"י הציע קשר בין "מכתם"ל"כתם" (במובן זהב [שה"ש ה:יא,איכה ד:א]),היינו שהמכתם הוא כתר הוא מִכְסֶה וּמַחֲסֶה לראש]:תה'טז:אמִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ;רש"ימכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי'לו כעטרה.[וה"כתם"השגור בפי חז"ל(בעיקר בהל'נדה)מקורה בפסוק]:יר'ב:כבנִכְתָּם עֲוֹנֵךְלפני.[לשון רשימה סופית,דבר חתום וסגור,וכבר השוו חז"ל"נכתם"ל"נחתם"]:ר"ה יח.מניין לגז"ד של צבור שאינו נחתםוהכתיב נכתם עונך לפני!

1717[והשוה ס'הזכרון לר'יוסף קמחי (דף71),שהביא'חתם'ו'עתם'כדוגמת חילוף אותיות אחע"ה במובן דומה].

1818[מובא בספר מבשר טוב (ר'מאיר אייזקסון,או"ח,דף ע"ח)].

1919[השוה סנהד'לא. "דינוקא במילי דאבוה לא ידע",וראה תוס'ד"ה חייביה ר'נחמן דהיינו יתומים].

2020[אחרים פירשוה בצורה שונה קצת,היינו כלשון תם כחו.ראה:גבעת פנחס (ר'פנחס דמביצר,דף מא:),אמרי דוד (פ'שמות,דף רנה),אפיקי יהודה.וחשק שלמה פירש שמי שמת אביו,אבד את המורה העיקרי בדרכי העולם,ונשאר"תם": "משולל ידיעות מהנהגת העולם"].

21[שהרי מצינו לשון "חתום"במקרא המורה על קשירה,כפירושם ז"ל לדברי הנביא]:יר'לב:מדשָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם.בבא בתרא קס:וחתוםזה מקושר;רשב"םוחתוםמשמע צרור וחתום ומקושר.

2222[ומכאן לפי ת"י נגזר שם "רתמה" (א'ממ"ב התחנות במדבר)]:במ'לג:יחוַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה;ת"י(מיוחס לו) – וּשְׁרוֹ בְּרִיתְמָא אֲתַר דִמְרַבֵּי אִילָנֵי רְתָמֵי.[ובהיותו עץ מדברי,יש להבין את פרש"י בענין טיבם]:רש"י סוכה לה.עץ שפל כמין רותם,שאינו גבוה מן הארץ.

23[וראה את סיכומו של רש"ר הירש (בראשית יז:א)בענין ההוראות השונות].

image_print