image_print

 

שרש 'גבח'מופיע בכל המקרא רק אצלינו בפרשתתזריע.המלה מופיעה מספר פעמים כאן בענין צרעתהאדם, ופעם
אחת בענין צרעת הבגד
.אמר הכתוב בענין הראשון:ויקראיג:ממא וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּאוְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא. ובענין צרעת הבגד נאמר:ויקרא יג:מז וְהַבֶּגֶד כִּייִהְיֶה בוֹ נֶגַעצָרָעַתשםנה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ.

לכאורה,סביר היה להניח כי למרות ההקשרים השונים (אדם, בגד),למלה "גבח"בעצמה יש הוראת יסוד אחת. אולם,אונקלוס תרגם את המלים בצורות שונות: "גבח" בענין הראש,תרגם במלה "גליש",ואילו את "גבחתו" של הבגד, תרגם במלה "חדתותיה" (בהיותו חדש):ויקרא יג:מא וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא;ת"א ואם מקביל אפוהי יתר שער רישיה גליש הוא דכי הוא1.ויקרא יג:נהפְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ;ת"א תברא היא בשחיקותיה או בחדתותיה.

בענין צרעת אדם, מדגיש רש"י שמריטת הראש הנקראת "גבחת" היא ממוקמת בשיפוע קדקדו בצד הקדמי של הראש, היינו כלפי פניו:רש"י ויקרא יג:מא ואם מפאת פניו משפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל.אולם, ביחס לבגד, לא מוזכר "פני"הבגד או "אחוריו", רק ש"קרחת"מציינת בגד ישן,ו"גבחתו"היינו בגד חדש. מסביר רש"י את ההבדל במשמעויות "קרחת"ו"גבחת"בהקשר אדם לבין ענינו אצל בגד:רש"י פסוק נה בקרחתו או בגבחתוולענין פירושו ותרגומו זהו משמעו קרחת לשון ישנים,וגבחת לשון חדשים,כאלו נכתב באחריתו או בקדמותו,שהקרחת לשון אחוריים והגבחת לשון פנים,כמו שכתוב:ואם מפאת פניו וגו'(פסוק מא),והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחריו.כלומר,התורה נקטה במלים "גבחת"ו"קרחת"בענין בגד בדרך השאלה מהוראותיהן העיקריות שאצל אדם.בעוד שאצל אדם עיקר המשמעות היא החלק הקדמי והאחורי של הקדקוד,ההיקש לכך אצל בגד הוא ברובד הזמן: "קדמי" הוא חדש (גבחת),ו"אחורי"הוא ישן (קרחת).ומוסיף רש"י שהתורה נקטה במונחים אלו לגבי בגד בשביל לדרוש הלכה בגזירה שוה:רש"י שם קרחתו שחקים ישנים.ומפני המדרש שהוצרך לגזרה שוה מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה,נאמרה קרחת וגבחת באדם,ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכולו טהור,אף כאן פרח בכולו טהור,לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת.

חוץ מאשר בויקרא פרק י"ג, מצינו"גבחת" רק בתלמוד,אצל חגבים2:חולין סה: ציפורתכרמים, איןלי אלא הבאואין לוגבחת; רש"יפירש"גבחת" שםבהתאםלהוראתהאצל אדם,היינו ממורט:רש"י שאיןלו גבחת שאין ראשומרוט3. מנגד זה, הערוךפירש"גבחת" שָםכלשון"גובה", מעיןדבשתהגמל: ערוך(ערך"גבח""גבחת")פי' גבחת:גבהות, ישבשידרה שלוכעין הגמל4.ויש שקישרוגם בין"גבחת"הבגדלגובה,משוםשהשערותבבגד חדשעומדותבגובהן(ומשוםקירבת השרשים'גבח' ו'גבה'בחילוף ח'וה'): אוצרטוב (מכ"י תוס' רי"ד),דף 16בקרחתוהיינו בגדישן קרחבנפול שערו.ובגבחתוהיינוגבהותו, שח'וה'מתחלפין,והוא בעתשמגביהשער ואזהוא חדשעדיין5.

יש להביןמכל מקוםאתהמחלוקתבפירוש"גבחת"החגב ביןרש"י(ממורט)והערוך(גיבנת). הרישרש 'גבח'מוזכרבמקרא רקבפרשתתזריעכאמור, אצלצרעת האדםוצרעתהבגד, וא"כמתקבל על הדעת ששימושםז"ל במלהבתלמוד יתבסס עלהמשמעותשם. ועוד ישלהניח,שהתמקדו ז"לבמשמעותהאצל אדם,שהרי נקטההתורהבלשון זואצל בגד רקלצורךהדרשה,כדברי רש"י הנזכרים לעיל,ומשמעותהשם לכו"עמושאלתמאדם. ברם,אצל אדםראינו גםמשמעות מריטה וגםמשמעות פנים / אחור;א"כ מדועאצל "גבחת"החגבהדגיש רש"יאת עניןהמריטהוהשמיט פנים/אחור,וכמו כן, מההטעםשהערוךנקט בחדופסח עלאידך?

ונראה שרמזלנו רש"י אתפתרוןשיטתו בספרשירהשירים:שה"ש ד:א שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶרהָעִזִּיםשֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַרגִּלְעָד; רש"י שגלשו שנקרחו.גבחמתורגםגלוש,כשהבהמותיורדות מןההר נמצאההר נקרחוממורטמהם. רש"ינקט כאןבשלשהשרשיםבפתרון'גלש', היינו: 'קרח', 'גבח'ו'מרט',כאילולהחדירשעיקרהמשמעותהוא העדרהשיער (אוהעזיםבמקרה שם)ממקומו,ולא אתצורתההסרה אומקומו ממנוהוא הוסר,וכל זהבהסתמך עלתרגומה של"גבח" במלה"גלוש".

נראה לומרשמחלוקתרש"י והערוךמבוססת עלפירושים שונים למדרשלפסוק הזהבשה"ש:שה"ש רבהד:ג שַׂעְרֵךְכְּעֵדֶר הָעִזִּיםשֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַרגִּלְעָדור'לוי אמרשגלשו מהר גלעד, הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומו'העולם,איזה זה, זה ים סוף. ורבייהושעדסכנין בשםרבי לוי אמר,טוראדאתנהרתוןמן גווה[ההר שיצאתם,נמשכתם ממנו, נמשל לאשה: הדאאתתא כדשערה סגיןהיא עבדהלה גלשיןגלשין [עץיוסף: האשההזאתכששיערשלהמרובים,היא עבדאליה גלשיןגלשיןפי'קרחים].נראה לומר שדרשה זו היא מקורושל רש"ישגלישההיינו מריטה.

ברם, הערוךפירשהמדרשבצורהאחרת: ערוך(ערך 'גלש' ת"ד) גלשיןגלשין פי',אשהכששערשלה גדולהוא עשתהלה קיצותתלתלים, כיגלש בלשון ערבי גדיליםותלתלים.הריהתלתליםוהגדיליםנעשים ע"יקיבוץהשערות,ולא ע"יתגלחתןוהסרתן. ויש לדייק מכאן שלפי הערוךאין פירושושל "גלוש"מריטה, אלאקרוב יותר לקיבוץואיסוף, כעיןאיסוףאבניםבעשיית גלוערימה.ובדומה לכך מצינו בתרגוםלשה"ש,שפירששהפסוקהוא משללבניו שליעקב6שלקטואבנים ועשוגל בגלעד,כמובא בערוך: ערוך(ערך'גבשוש' ת"ד)תל קטן של עפרשֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַרגִּלְעָד (שה"שד:א) תרגם:כבנוי דיעקבדלקטו אבניןועבדוגבשושיתאס"אגלשושיתאבטוראדגלעד...ונראה שמכאן פירש הערוך את המלה "גלשו"כלשון גל /ערימה,ומכאן פירש גם את "גבחת"החגב כלשון גבהות "כעין הגמל",שהרי תרגומה של "גבח" הוא"גלוש",ופירוש"גלשו" הוא עשיית גל /תל / ערימה.

עוד יש להציע שנחלקו רש"י והערוך בפתרון הרישא של המדרש,הנ"ל: ור' לוי אמרשגלשו מהר גלעד, הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומו'העולם,איזה זה, זה ים סוף. אם נבוא לפרש את המדרש בענין עשיית גל במובן תל, מה ענינו לים סוף? לכן נראה שיפרש רש"י את דברי ר'לוי מלשון גילוי7, היינו מריטת פני ים סוף8 בפני ב"י, והיא עדות לכוחו ית' לעד.מנגד, הערוך יענה, שגם הוראת תל /ערימהשייכת בים סוף,שנאמר:שמות טו:חוּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים. הרי שגלי הים עמדו בערימה,כגל העשוי מאבנים.

יש בכך בשרש 'גל'שתי הוראותבבחינת"דברוהיפוכו": 1'גל' במובןערימה, תלקטן9. 2. 'גל'מענין גילוי10.שתי הוראותאלו דומות לשתיהמשמעויותהמנוגדותהידועות שלשרש 'סקל',המורה עלרגימה(המקרבת אבנים ליעד כלשהו)מחד11, ועלסילוקאבניםמאידך12.כמו בכלדוגמא שלמלה אחת בעלת הוראות הפוכות,ישנו עכ"פמכנההמשתף אתההוראות,כדלדהן.בנוגעלהוראות'גל', ישלהתבונןלמשלבגלילת אבןמעל פי באר אצל יעקב13.במעשההזה, יעקבגילה אתהבורהחסום ע"יגלילת האבןשכיסתהאותו. אמנםע"י סילוקהאבן משם,ברור שלאנעלמהאותה האבןמקיומהמכל וכל,אלא היא רקהועברהממקום אחדלמקוםאחר. א"כ,תוך כדיהעברת האבן וגילויושל המקוםהראשון,האבןבהכרחעוברתלמקוםהאחרומכסהאותו, הגםשאינהמסתירה שם אלא עפראבעלמא בלבד. כך גםאצל סקילה,הריהמיידיםאבניםבהכרחמסלקיםאותןממקום א'ומשליכיםאותן למקוםב', ובכך תוךכדי מעשהאחד,בוזמניתנלוות שתיתוצאותהפוכות.

וכך ישלהסביר גםאת שתיההוראותשל פועל"גלישה":במשל של ר'יהושע בשםר' לוי, תוךכדי עשייתקרחה ע"יתספורת האשה,בע"כמתהווהערימת שיערבמקוםאחר, אבלבד"כ איןלמסתפר כלחפץבשיער14. כ"כעיקר תוצאת קריעת ים סוף היתה ב"מריטת הים"ממימיו;תופעת הצטברות המים לערימות מסביב היתה תוצאה משנית,ועיקר ה"עדות לדורות"התבטאה בגילוי קרקעית הים15. כך נראה להסביר את שיטת רש"י ביחס ל"גלישה"בשה"ש ומדרשיו.

ומכאן ישלהבין אתהדגשתרש"י אתענין המריטהגם אצל"גבחת"החגבים,בניגודלשיטותהמדגישותאת הגובהוהגבנוניתשלה. הריאם עיקרהוראת"גלישה"במקרא(שה"ש) היאמריטה,ו"גלוש" היאתרגומה של"גבח" אצלהמצורע,ממילאכשהשאילוחז"ל אתלשון "גבחת"לחגב, עיקרענינו יהיה ג"כ מריטתראשו, בליקשרלגבנוניתבגופו שלהחגב,שאינו חלקעיקריבסימן16 זה17.

1וכן תרגם גם בפסוקים הבאים:ויקרא יג:מבבַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ;ת"אבקרחותיה או בגלישותיה מכתש חיור סמוק סגירות סגיא היא בקרחותיה או בגלישותיה.פסוקמגלְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ;ת"אחיור סמוק בקרחותיה או בגלישותיה.

2הגמרא מציינת את סימן הגבחת,אבל סימן זה מובאת רק לצורך הבחנה בין מין למין,ולא שהיא מהווה סימן טהרה לעצמה,שהרי יש כשרים עם גבחת וכשרים בלי גבחת,כך פרש"י:חולין סה:ואין לי אלא הבא ואין לו גבחתאתה דן בנין אב משלשתן:לא ראי ארבה כראי חרגול;רש"יהרי אתה דן כו'לא ראי כו' – שיש בזה מה שאין בזה ועל כרחך אין סימני הטהרה תלוי בזנב ובגבחת לא ביש לו ולא באין לו שהרי יש כאן אין לו וכשר,ויש לו וכשר.

3וכשיטתו:רבינוגרשוםחוליןסה:מאיגבחתשממורטבפניו.מאירי(שם):כלשישלוגבחתר"לשראשןמרוט.

4וכן:רבינו גרשום חולין סה:["כתוב בגליון"]פירוש גבחת גבהות בשדרה שלו כעין גמל.האשכול(סימני בהמה,ס'כג):וחגביםבין יש לו גבחת כעין גמל ובין אין לו.

5ולכך הסכימו גם פרשנים אחרים:תוי"ט נגע' יא:יאוגבחתו אלו חדשים. שהמוכין עדיין גבוהים עליהם ויהי'בגבחתו כאילו כתיב בגבהתו.קרבן אהרן (תזריעפ'נגע'ה:טו):בגבחתו כאילו כתיב בגבהתו בה',ירצה בגובהתו, שעדיין המוכין הגבוהיםבחדשים.מזרחי ויק'יג:נהו'בגבחתו'משמעחדש,שהמוכין גבוהיןכאלו אמר:בגבהתו,דח'וה'מתחלפין,זהו מה שפ'קצת מפר';וע'מלבי"ם(תזריע ס' קמה),מעשה רקח לרמב"םטומאת צרעת יב:ט.

6כךפרש"י:בר'לא:מומזוַיֹּאמֶריַעֲקֹבלְאֶחָיולִקְטוּאֲבָנִיםוַיַּעֲשׂוּגָלוְיַעֲקֹבקָרָאלוֹגַּלְעֵד.רש"י:אחיוהםבניו.

7כדוגמת:גַּלעֵינַיוְאַבִּיטָה(תה'קיט:יח).

8הדומה להר של מים.

9כדוגמת:לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל(בר'לא:מו).

10כדוגמת:גַּלעֵינַיוְאַבִּיטָה(תה'קיט:יח).

11כגון:וּסְקַלְתּוֹבָאֲבָנִיםוָמֵת(דב'יג:יא).

12למשל:סֹלּוּסֹלּוּהַמְסִלָּהסַקְּלוּמֵאֶבֶן(ישע'סב:י).

13כמו:וַיָּגֶלאֶתהָאֶבֶןמֵעַלפִּיהַבְּאֵר(בר'כט:י).

14ומישעיקרחפצודווקאבשיערהמתגלחיתדמהלכאורהלחופרבורואינוצריךאלאלעפרהשהיאמלאכהשאינהצריכהלגופהובכךפטורמדאורייתאבשבת.

15שאילו היה מתייבש לגמרי,או שהיו המים ניטלים השמימה,לכאורה לא היתה בכך הפחתת הנס בכלל.

16שהגבחת היא סימן חמישי (בנוסף לד'הנמנים במשנה (חולין ג:ו):חברותא חולין סה:חגב הבא לפנינו ויש לו גבחת,שאינו דומה לארבה אלא בארבעת הסימנין המוזכרין במשנה,ואילו בסימן החמישי הוא שונה ממנו.

17אמנם,שמא תטען השיטה הנגדית שהתעלמותו של רש"י ממשמעות הגובה שב"גבחת"הכריחה אותו להסביר שלשון זו המופיעה אצל בגד אינה אלא בהשאלה,ולצורך הג"ש.אולם לפי זה, "גבחת"מרמזת לגובה גם אצל בגד,היינו שהשערות עומדות בהיות הבגד חדש.ברם,יש להשיב לפי רש"י שהסבר זה מתייחס רק לשרש 'גבח',אבל לא ל'קרח',כך שבכל אופן אין מנוס מלפרש שלשונות אלו נוקטו אצל בגד רק לצורך הדרשה.

image_print