image_print

במדבר כב:לב – וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי.

[המלה "ירט" היא כמעט יחודית במקרא. ריב"ג ורד"ק חברוה בערך 'ירט', והוסיפו גם פסוק אחר לאותו ערך]: וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי (איוב טז:יא)[1]. [נחלקו המפרשים בפתרון המלה בספר במדבר (ראה שלושה פירושים ברש"י. וראב"ע, רמב"ן פירושה מלשון עוות)].

[ברם, כאן נתמקד דווקא פירושו של רבינו יונה בן ג'נאח, שפתר מלה אחרת, "גלע", במלה "יריטה"]: ספר השרשים לריב"ג – 'גלע': וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ (משלי יז:יד), בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע (שם יח:א), וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע (שם כ:ג), ענינו היריטה.

[אמנם, אין כוונת ריב"ג ברורה, כיון שלא פירש את משמעות "יריטה", לא במקומו בערך 'ירט', ולא במקום אחר. וקשה במיוחד לשער את כוונתו מאחר וגם שרש 'גלע' וגם 'ירט' מתפרשים בדרכים שונות].

[אולם, כיון שהשווה ריב"ג את שתי המלים, יש להציע שהתכוון לפירוש המשותף לשתיהן עכ"פ לפי חלק מהמפרשים, כדלדהן. הרי לפי רשר"ה והרבה ראשונים, המלה "גלע" זהה עם "גלה"[2], לשון  גילוי[3]. כמו כן, י"מ גם את המלה "ירט" כלשון  גילוי ופתיחה, כדוגמת]:

מדרש אגדה (בובר) במדבר כב:לב – כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. אינו אלא לשון גלוי, כמה דתימר: לְמַעַן הֱיֵה לָהּ בָּרָק מֹרָטָּה[4] (יחזקאל כא:טו), לפי שהיה גלוי וידוע לי שאתה הולך לקלל את ישראל, ולכך יצאתי להרגך אלו בדרך לנגדי.

[וכך משמע גם מתרגום אונקלוס לפסוק בבלק]: ת"א במ' כב:לב – הא אנא נפקית לשטן ארי גלי קדמי דאת רעי למיזל באורחא לקבלי[5]. [וראיה שסבר ריב"ג שכך פירושה של שרש 'גלע', מלהלן בספרו (ערך 'פטר'), שהשווה "התגלע הריב" לראש הפסוק "פוטר מים ראשית מדון", בנימוק שענין שניהם הוא  פתיחה, היינו  התגלות]: ריב"ג 'פטר'… פוטר מים ראשית מדון (משלי יז:יד)… שיזהר אדם קודם הפתיחה והמכשול בו, והוא אמרו: ולפני התגלע הריב נטוש.

[1] [מנחם חבר את ב' הפסוקים במחלקה אחת בערך 'רט'. והוסיף רד"ק בשם י"א ששרש "ירטני" הוא 'רטה'].

[2] [כך משמע מהמפרשים]: מצ"צ משלי יז:יד – התגלע – כמו התגלה, ב[אות] ה'. וכן: בכל תושיה יתגלע (משלי יח:א); מלבי"ם איוב לג:כד – פדעהו – ענינו בערבי פניה והסרה, וי"מ כמו פדה בה', כמו גבה גבע, גלה גלע, שגה שגע. [גם הכוה"ק מסיק ש'גלע' ו'גלה' הם שמות נרדפים, אלא שלדעתו שניהם בנויים על שרש של שתי אותיות – 'גל']: הכוה"ק וי' ה:ד – דרך לשון עברי שעיקר יסוד הפעלים והשמות הם שניים, ובהוספת אחת מן האותיות בסופן הם נעשים שלישיים, ואף שהאותיות הנתלות בסופם הם משונים זה מזה, מ"מ עיקר פתרון המלה לא זז ממקומו, רק שהם משתנים קצת בצד אחד מצדדי ההוראה… 'גלה' בה' 'גלע' בע' – כל אויל יתגלע (משלי כ:ג), בכל תושיה יתגלע (שם יח:א), ולפני התגלע הריב נטוש (שם יז:יד) [וע' רש"י בפסוקים הנ"ל בספר משלי].

[3]  [גם מלבי"ם השווה את "גלע" ל"גלה", אבל הציע גם הבדל דק ביניהם, היינו ש"גלה" מורה על גילוי בכלל, ו"גלע" מורה על גילוי לרעה]: מלבי"ם משלי יז:יד – והתגלע בע' בא על גילוי של דבר מכוער… תושיה יתגלע (יח:א), אויל יתגלע (כ:ג).

[4] [רש"י הביא את פירושו של מנחם לנגזרי שרש 'מרט']: רש"י יחז' כא:יד – מרוטה – פורביא"ה בלע"ז מנחם חברו לשון שליפה וכן ויתן אותה למורטה וכן כולם. [לעזי רש"י פירשו את המלה מלשון צחצוח, ומנחם פירשה כלשון שליפה, ומשותף להן ענין ההסרה והשארת המקום נקי ומגולה. ונראה להוסיף למשפחה זו שרשים אחרים בעלי אותיות 'רט', היינו 'חרט' ו'שרט', שענין שניהם הוא גירוד וחיכוך – היינו הסרת חומר כלשהו המשאירה רושם ניכר, וכדוגמת "פיסול", ממנה נגזרת "פסולת" בלדון חז"ל, שהרי ע"י הסרת הפסולת מתגלה החומר המוסתר מתחתיו (כעין התגובה המיוחסת לַפָּסַל מיקלאנג'לו', שהגיב למחמאה על פסלו "דוד" במלים, "הוא היה שם כל הזמן, אני סך הכל גליתי אותו")].

[5]  [וראה את המשך המדרש אגדה שם ואת רש"י במקום לפירושים אחרים].

image_print