וישב: מאמר פושר ~ נפלאות שפת הקודש

 

בר' מ:ח – וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי.

[הגם שמצינו חלומות רבים בחומש, שרש 'פתר' מופיע בכל המקרא רק אצל יוסף, היינו בפרשיות וישב ומקץ[1]. ברם, שרש ארמי קרוב לו, 'פשר', מופיע בספר דניאל פעמים רבות בענין חלומות נבוכדנצר וה"כתב על הקיר" המסתורי בימי נֶכדו בלשאצר. יש שפירשו מלה זו כתרגום ארמי פשוט של המלה 'פתר' בארמית (בחילוף ש' תמורת ת')[2], ויש שפירשוהו כחילוף מיקום אותיות של השרש העברי 'פרש'. חיזוק לדעה א' יש להביא מתוך כך שתרגומו של שרש 'פתר' הוא תמיד 'פשר' ונגזריו, וכ"כ מצינו במלים אחרות בהם מצינו ש' ות' מתחלפות[3]].

[מול דעה זו אמנם, עומדת מלת 'פשר' בספר קהלת]: קהלת ח:א – מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא; [ראב"ע במקום מציע שאף הופעה זו של המלה היא "ממשפחת ארמית", אולם מביא רש"י (בפירוש ב') מחז"ל (סוטה יג:) שדרשו את המלה כלשון 'פשרה']: רש"י – מי כמשה עושה פשרים בין ישראל לאביהם שבשמים.

[נראה שיש לדייק שמתוך שדרשו דווקא את תיבת 'פשר' בספר קהלת בצורה זו, שהמלה שם איננה תרגום ארמי של 'פתר' גרידא, אלא שהוראת 'פשר' בעברית שונה מ'פתר' במדת מה. נקדים בכך שמצינו מספר מלים בלשון חז"ל שנגזרות משרש 'פשר': 1. 'פשרה' 2. 'פושר' 3. 'אפשר' 4. 'הפשרה'. נבדוק אותן אחת אחת]:

  1. 'פשרה'כתובות י:ו – עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶם; רמב"ם פהמ"ש – ופירוש פשרה לפי עיקר מובן המלה, המיצוע בדבר, כלומר הסכמה בדרך שלום.
  2. 'פושר'רמב"ם פהמ"ש (שם) – קורין למים הבינוניים שאינו לא קר ולא חם, פושרין.
  3. 'אפשר' – [המלה נגזרת מן 'פשר'[4]. הצעה פושרת ובלתי החלטית].
  4. 'הפשרה' – [היינו קרח ושלג הנמס]: פסחים צד: – ניסן אייר וסיון מהלכת בהרים כדי לפשר את השלגין.

[נראה לומר שמשותף לכולן ענין  שחרור מכליאה במבוי סתום, כדלהלן: 1. 'פשרה' – כל צד נחוש כל אחד בעמדתו עד שמוצעת להם פשרה. 2. 'פושר' – כגון אחד רוצה חם ואחד רוצה קר[5], והם תקועים בעימות עד שיתפשרו על פושרים. 3. 'אפשר' – כגון שנים שכל אחד מתעקש שדעתו נכונה, עד שתוצע דעה ג' בדרך פשרה[6]. 4. 'הפשרה' – קרח ושלג מחזיקים בתוכם את המים עד שיתפשרו וישתחררו].

[נחזור לפסוק בקהלת הנ"ל, בו דרשו חז"ל את מלת 'פשר' כלשון  פשרה]: קהלת ח:א – מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא. [שלמה המלך מתייחס כאן לחכמה, ומזכיר 'פשר' בהקשר הזה. הרי בתחילת מִנּוּיוֹ כמלך ביקש שלמה מאת השי"ת "לב שומע שפט… להבין בין טוב לרע", וה' ענה לו]: מ"א ג:יב – הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ. [מיד אח"כ כבר עלה לו המשפט הראשון – בין שתי האמהות. שלמה מסכם את עדויותן של הנשים]: שם כג – וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי. [היינו שכל אחת נחושה בדעתה, והגיעו למבוי סתום. שלמה הציע הצעה נמרצת בנסיון למצוא מוצא לעימות שביניהן]: שם כד – וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. [החלטה זו של שלמה היא דוגמא למופת של חכמתו, אמנם מהיכן עלה לו רעיון להציע הצעה כה קיצונית, שעלולה היתה להיגמר במות הילד?].

[מאחר שקבל שלמה את חכמתו במַתָּנָה ישירות מאת השי"ת – עלינו להתבונן כביכול בחכמתו הוא ית'. חז"ל דרשו שכתגובה למבוי הסתום בו נכלאו חזקיהו המלך וישעיהו הנביא –שכל אחד דרש מחבירו להגיע אליו ולא להיפך– ה' הביא יסורים על חזקיהו המלך, וחלה במחלה אנושה, כאמור במקרא]: מ"ב כ:א – בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ; מצ"ד – למות – ר"ל חולי אנושה ומסוכנת שיש בה כדי למות. [כל זה דרשו ז"ל על הפסוק בקהלת הנ"ל, וזו לשונם]: ברכ' י. – וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר (קהלת ח:א) – מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר: ליתי ישעיה לגבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב[7]. ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו לגבאי, דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע[8], מה עשה הקדוש ברוך הוא? הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה. [בכדי לגשר בין התעקשותן של שני הצדיקים, הקב"ה כפה "פשרה" עליהם שהיתה עלולה להסתיים במות חזקיהו. מכאן למד שלמה המלך להציע את הפשרה[9] הקיצונית שלו על האמהות למרות הסכנה הטמונה בה].

[יש לדייק מכאן שמתנת החכמה שהעניק ה' לשלמה איננה זהה לנבואה. ה' לא הופיע אליו וצוה לו לפעול בצורה מסויימת במשפט, אלא העניק לו את הכח להתבונן במעשיו הוא; לדמות מילתא למילתא, וליישם את דוגמת מעשהו ית' במשפטו הוא. לפי זה, מלת 'פשר' שהזכיר קהלת היא תיאור של "חכמת אדם", כמפורש בכתוב שם – והיא הכח לגשר בין דעות שונות ע"י פשרה כלשהיא].

[בניגוד לכך, שרש 'פתר' אצל יוסף מתאר פתרון אלקי של חלומות, כדברי יוסף]: בר' מ:ח – וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי. בר' מא:טז – וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה. [בהיות 'פתר' תיאור של מעשה אלקי, המלה בע"כ תורֶה תמיד על פירוש חד-משמעי והחלטי, בניגוד ל'פשר' בעברית, המורה על חכמה אנושית שתכליתה היא לגשר ו"לישר קו" בין עמדות מנוגדות – ומטבע הדברים א"כ חכמת אנוש איננה בהכרח מושלמת והחלטית. ונראה להביא סיוע למשמעויות שונות אלו של 'פשר' ו'פתר' העבריים מתוך עומק השרשים בעצמם].

[רש"ר הירש משווה במספר מקומות[10] את השרשים 'ישר', 'כשר', 'קשר', 'גשר'[11], שמשותף לכולם עניני  יושר וקשר; במלים אחרות:  הכנה ויישור קו ויצירת דרך ישרה המקשרת בין דעות או ישויות שונות. ונראה שעוד מלים בעלות אותיות 'שר' משתתפות בהוראות דומות על פי פירושם של מפרשי המקרא. רשימה זו כוללת את המלים: 1. 'ישר', 2. 'כשר', 3. 'קשר', 4. 'גשר', 5. 'חשר', 6. 'אשר', 7. 'תשורה', 8. 'אשורנו', 9. 'נשר'. המפרשים פרשו 'חשר' מלשון  קשר]: ש"ב כב:יב – חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים; מצ"צ – חשרת – ענין קשור, כמו: וחשוקיהם וחשוריהם (מ"א ז). [המלה 'אשר' קשורה לענין  יושר, כדברי רד"ק]: ישע' א:יז – דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; רד"קאשרו – כמו ישרו. שם ג:יב – עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים; רד"ק – ויש מפרשים מאשריך כמו מישריך, כלומר אותם שהיו ראויים לישר אותך בדרך הטובה הם הטעו אותך. [רש"י (על פי תרגום יונתן) מרמז לקשר בין המלים 'ישר', 'כשר' ו'תשורה'[12]]: ש"א ט:ז – וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לאיש; רש"י – ותשורה – תרגם יונתן: ומדעם דכשר, לשון יושר. [הכלי יקר מציע קשר בין שם 'ישראל' למלה 'אשורנו'[13] (לשון  ראייה), וכן ללשון 'ישר']: בר' לב:כט – וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל; כלי יקר – ישראל – לשון ישר אל, כי ישר הוא לשון ראייה, מלשון: אשורנו ולא קרוב (במדבר כד:יז)… וישראל לשון מישור, כמו שנאמר לעתיד: והיה העקוב למישור (ישעיה מ:ד)… כי על ידי כושר מפעלך תהיה שר ונגיד עם אלהים ואנשים. [וכן מביא ראב"ע דעה המקשרת בין 'ישורון' ל'אשורנו']: דב' לב:טו – וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט; אב"ע – וי"א, שהוא מגזרת אשורנו (במ' כג:ט). [לפי הבאר יצחק, הקשר בין 'ישורון' ל'אשורנו' מרמז  לראייה ישרה]: פירוש באר יצחק על אב"ע – מלשון אשורנו, שישראל רואים אביהם בדרך[14] ישר. [לדעת ראב"ע וחזקוני, גם לשון 'נשר' נגזרת מן 'אשורנו'[15] (ע"ש  ראייתה)]: אב"ע וי' יא:יד – ויש אומרים שנשר מן אשורנו (במ' כג:ט).

[בניגוד לכך, הוראת היסוד של שתי אותיות 'תר' לדעת יריעות שלמה היא  היתר/ניתוק]: יריעות שלמה (א:עה.-עו. – ת"ד): 'תר' מורה על ההיתר ורפיון הדביקות, כגון: מַתִּיר[16] אֲסוּרִים (תה' קמו:ז)… [ומכאן ענין 'יתר' במובן  הנשאר והעודף, כמו]: וְהַנֹּתָר[17] מִמֶּנּוּ (וי' ז:טז)… [ענינם ענין  היתר וסלוק קשר או שייכות עם דבר אחר]. מכאן גם: רָאָה וַיַּתֵּר[18] גּוֹיִם (חבק' ג:ו) – שהוציא קצת אומות מכלל השאר[19]. [גם לשון 'תוֹר' ענינה התרה]: וזהו גם ענין 'תֹּר' שבמגילת אסתר: וּבְהַגִּיעַ תֹּר[20] נַעֲרָה וְנַעֲרָה (אסתר ב:יב) – לשון התרה ויציאה מן הכלא, כי היתה כל נערה המוזמנת למלך נחבשת במשמר בית הנשים תמיד, ולא היתה רשאה לצאת לחוץ… ועת שבה הותרה הנערה מן המשמר לבא אל המלך 'תר'… [שרש 'תר' מורה גם על  ריגול וגילוי הנסתרות]: ומשרש 'תר' מהוראת ההתר נגזרת פעל 'תוּר' להוראת הרִגול והחפוש. כמו: וְיָתֻרוּ[21] אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (במ' יג:ב)… וזה הפעל נקרא 'תור' ע"ש סופו, פעולה המביאה לידי היתר ספק. כי תכלית המחפש להתיר לו מה שהוא מסופק בו, ושאיננו יודע. וכאשר רואה או משיג אותו הדבר המחופש, כבר הותר ספקתו והעלמתו[22]. [ומכאן בהשאלה: חיפוש אחר משאלות הלב בכדי  לפרוץ את האסור והמסוייג]: וְלֹא תָתוּרוּ[23] אַחֲרֵי לְבַבְכֶם (שם טו:לט). [גם הסוחרים דומים למרגלים המחפשים תמיד  לפתוח שווקים חדשים שהיו סתומים עד כה]: לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים (מ"א ו:טו) – הם הסוחרים התרים במדינות ובעיירות למצוא מו"מ[24].

[ונלע"ד לצרף עוד מלים בעלות אותיות 'תר' המשתתפות בהוראות  היתר/ניתוק/פתיחה: 'אתר'[25] – משרש 'תר'[26], ענין  גילוי סודות[27]. ויש להציע כי גם מלים אחרות בעלות אותיות 'תר' נגזרות מענין  היתר, פתיחה וגילוי: 'בתר'[28]חיתוך, פתיחה, גילוי[29]. 'חתר'[30] –  חפירה, גילוי סודות[31]. 'נתר'[32] – הקופץ ומעתיק מקום מתיר את עצמו ממקומו[33]. 'סתר'[34] – בארמית ובלשון חז"ל[35] 'סותר' מורה על הרס והחרבה. פירצת דבר שלם פירושו פתיחת דבר במובן השלילי[36]. 'עתר'[37] – חז"ל דרשוה כמו 'חתר'[38].

 

[ומכאן בסופו של דבר גם המלה שהתחלנו בה]: 'פתר'[39]פתיחה, גילוי. כאמור, אין מלה מתאימה יותר לפענוח חלומות ע"י יוסף "איש אשר רוח אלקים בו". כאמור, פתרונותיו אינם ניתנים להתפרש לשתי פנים; הם שברו[40] ופרצו את סודות החלומות לחלוטין. [ומכאן גם חיזוק להערכה הנ"ל ששרש 'פשר' בארמית –להבדיל מ'פשר' העברי בקהלת כנ"ל– הוא אכן תרגום מדוייק של שרש 'פתר' בעברית. כי הרי שרש 'פשר' הארמי מופיעה רק אצל דניאל, שאף הוא ייחס את כח הפענוח לאלקי שמים]: דנ' ב:כז-כח – עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר… אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין… חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא. [ובכך קידש דניאל גם הוא שם שמים כיוסף בעל הפתרונות האלוקיים].

[עינינו נשואות לחכם הרזים, שיפתח את שערי השמים, יפתור לטובה את חלומותינו, וישיב את שכינתו לציון בב"א].

 

[1] [י"ג פעמים בסך הכל].

[2] [התשבי (ערך 'פשר') הביא את שני הפירושים]: פשר דבר אין לו דומה במקרא, והוא כמו פרוש בהפך אותיות או בחילוף שין לתיו שהוא כמו פתר. [ראה גם מלבי"ם תה' קלז:ג, תורה תמימה קהלת פרק ח, הערה ג].

[3] ספר זכרון לר’ יוסף קמחי (דף 71): חלוף ש"ת: חרושה (יר' יז:א), חרותה (שמ' לב:טז); ותוללינו (תה' קלז:ג) [כמו]: ושוללינו (איוב יב:יז). שה"ש א:יז – קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים; אב"עבְּרוֹתִים – אין לו חבר, וי"א שהוא בְרוֹשִׁים (מ"א ה:כב); תורה תמימה (שם, הערה רז): בְרוֹשִׁים היינו בְּרוֹתִים, דאותיות הקרובות מתחלפות.

[4] [ערוך השלם (ערך 'אפשר'); שו"ת יד יצחק סי רצד-רצה].

[5] [ויתכן לאדם בודד ג"כ להגיע לפשרה דומה בינו לבין עצמו במצב של אי-וודאות].

[6] [וזו גם דרך דיבור של ענוים, לדבר בצורה זהירה ושקולה, כגון משה רבינו שאמר "כחצות הלילה" (שמ' יא:ד) במקום "בחצות", ומכאן אמרו ז"ל: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז (ברכות ד.)].

[7] [ראה מ"א יח:ב].

[8] [ראה מ"ב ג:יא-יב].

[9] [כי הרי שני מיני "פשרה" יש: א) ברצון ב) בכפייה – המכונה "בוררות" (וע' סנהד' ה: – "יפה כח פשרה מכח הדין… שנים שעשו פשרה – אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן" – וע"ש בחידושי הר"ן)].

[10] [ראה רשר"ה בר' ב:ז, ג:ו, תה' סח:ז].

[11] [ראה תוספת הערוך (ערך 'גמל') שג"כ השווה את השרשים 'כשר' ו'גשר'].

[12] [משרש 'שור' לדעת רד"ק].

[13] [גם 'אשורנו' נגזרת מן 'שור' לדעת רד"ק].

[14] [במודפס כתוב 'ודרך'].

[15] [גם חזקוני הצביע על קשר זה]: חזקוני וי' יא:יג – הנשר – ועל שם שמביט מרחוק נקרא נשר, מגזרת אשורנו.

[16]  מצ"ד תה' קמו:ז – מתיר – פותח קשרי האסורים במאסר וישלחם חפשי. [שרשו 'נתר' לרד"ק].

[17]  [שרשו 'יתר' לרד"ק].

[18]  [שרשו 'נתר' לרד"ק].

[19]  [השוה את דרשתם ז"ל (תנחומא [בובר] שמיני פ' י) לפסוק בחבקוק].

[20]  [שרשו 'תור' לרד"ק].

[21]  [רד"ק חבר ענינו בערך 'תור'].

[22]  [על פי פירוש י"ש כאן, יש לפתור גם את דברי קהלת]: וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה (קהלת א:יג) [היינו להגיע לסודות הסתומים, בכדי לפתוח את האטום ולגלות את החכמה. ומכאן לשון 'תייר' במדרש]: שהש"ר א:ז – מהו ולתור להעשות תייר בחכמה, הדא הוא דכתיב: ויתורו את ארץ כנען (במ' יג). [ולהלן במדרש (שם ב:א-ג), דרשו גם את העוף הנקרא 'תור' מלשון 'תייר']: וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ (שה"ש ב:יב), אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו, זה קולו של…  משה… יהושע… זה קולו של כורש… [(ובפסיקתא מייחסו למלך המשיח). צד השוה בין אלו המנהיגים הוא שכולם פתחו פתח לכיוון חדש, לתקווה חדשה. והיינו לשון 'תייר', כדברי יריעות שלמה כאן. ויש להציע סיבה שניה לשם 'תור' לעוף המבשרת את גאולתינו משיעבוד מלכויות. תרגומה של 'תור' בכל מקום הוא 'שפנינא'. ומצאנו תרגום זהה גם לציפור ה'דרור' בתהלים]: תה' פד:ד – גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ; תרגום – לחוד יונתא אשכחת ביתא ושפנינא שרכפא ליה. [אם אכן התור והדרור היינו הך, הסיבה לתפקידה החשוב הזה תובן על פי דבריהם ז"ל בגמרא]: ביצה כד. – בצפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות. דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה צפור דרור – שדרה בבית כבשדה. [וכמו שהדרוד אינה מקבלת מרות, ודרה בכל מקום שחפצה, כך התור מתירה ופותחת את אזיקי האסורים הכלואום בארץ לא להם. וראה גם מלבי"ם ויקרא א:יד].

[23]  [שרשו 'תור' לרד"ק].

[24]  [ראה אברבנאל בהערה לעיל].

[25]  [כגון]: דרך האתרים (במ' כא:א).

[26]  [כן הביאו רשב"ם וראב"ע]: רשב"ם במ' כא:אהאתרים – כמו אפרוח, אתמול, אזרוע. הרבה אלפין [אותיות א'] באין לשמוש בראש תיבה; אב"ע – כי בא ישראל דרך האתרים – 'האתרים' – י"א כי הא' נוסף, והטעם – התרים את הארץ. וכן: א' אזרועך (יר' לב:כא); [ומחברת מנחם חבר את כתובים הבאים בערך 'תר']: מנחם (ערך 'תר'): דרך האתרים, ויתורו את הארץ, מתור הארץ.

[27]  [ותרגומן גם של 'אתר' וגם של 'תר' (עם א' ובלי א'), כגון]: ויתורו את הארץ (במ' יג:ב), דרך האתרים (במ' כא:א), מתור הארץ (במ' יג:כה) [הוא 'אלליא' – היינו מרגלים, הפותחים את רזי ארץ האויב בפני הכובשים].

[28]  [למשל]: בר' טו:י – וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶך.

[29]  [וע' פרשר"ה (שמ' יג:ב, ויקרא א:ח) שהציע קירבות בין 'בתר', 'פטר', 'פתר' (בין השאר) – עניני  פתיחה, חשיפה, שחרור].

[30]  [כדוגמת]: יחז' ח:ח – חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר; מצ"צ – חתר – ענין חפירה, כמו: חתר בחושך בתים (איוב כד).

[31]  [נוסיף ש'חפר' הנרדף עם 'חתר' כנ"ל היא מלה נרדפת  לריגול, ולגילוי סודות]: דב' א:כב – נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ; של"ה הקדוש (פ' שלח): ויחפרו, כי כוונתם היתה בשלוח מרגלים לגלות חרפת הארץ.

[32]  [כגון]: לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ (וי' יא:כא).

[33]  [כתב רד"ק (ערך 'נתר' -ת"ד)]: וענין לנתר הוא… הדלוג וההעתקה מהמקום, וכן… וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ (איוב לז:א), וַיַּתֵּר גּוֹיִם (חב' ג:ו), ה' מַתִּיר אֲסוּרִים (תה' קמו:ז), הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה (ישע' נח:ו) – ענין ההסרה והעתקה מהמקום.

[34]  עזרא ה:יב – וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ; רש"י – והבית הזה החריב; אב"ע – סתריה – ענין הרס.

[35]  שבת עג. – הבונה והסותר.

[36]  [ובענין הקשר בין המשמעויות הסותרות לכאורה, ע"ע 'סתר' ב"נימוקי לשון"].

[37]  וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' (בר' כה:כא).

[38]  רות רבה ה:ו – מה עשה הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו, ממקום שאין מלאך יכול לשלוט, הה"ד: ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו (דה"ב לג). א"ר לוי בערביא צווחין לחתירה עתירה; ליקוטים (שם – ת"ד): דרשו פעל 'ויעתר' במקום הזה לשון 'חתירה'; [כך נדרש גם בזה"ק]: זוהר א:קלז. – ויעתר לו ה' (בר' כה:כא). אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו, חתירה חתר ליה קודשא בריך הוא, וקביל ליה; סולם (שם): אל תקרי ויעתר אלא ויחתר – כי ע' מתחלף בח' להיותם ממוצא אחד: אחה"ע.

[39]  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ (בר' מ:ח). [ורשר"ה מציע קירבה למלה 'כפתור', היינו מלה מורכבת מן 'כפת' ו'פתר']: רשר"ה (שמות כה:לט –ת"ד): שמא מכאן השם 'כפתור' = תרכובת של 'כפת' ו'פתר', הקרוב ל'פטר'… מצב של קישור המצפה לניתוק. [כי המלה 'כפת' מורה על  קשירה בארמית]: דנ' ג:כ – גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה; מצ"צלכפתה – ענין קשירה ובדרז"ל: עבד כפות לו (ב"ק כב:).

[40]  [ומצינו 'שבר' כמלה נרדפת לפתרון חלומות]: אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ (שופטים ז:טו).