image_print

וארא

[שרש 'פלה' מופיע לראשונה בפרשתינו, ומופיע בה יותר מכל פרשה אחרת בחומש]:

שמות ח:יח – וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן. שמות ט:ד – וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר. [יש להבין את המשמעות המיוחדת שבמלה הזאת, וגם את ענינה המיוחד לפרשתינו].

[רש"י פירש את השרש הזה בכ"מ במלים "הפרשה", "הפרדה" ו/או "הבדלה", כמו]: רש"י שמות ח:יח – והפליתי – והפרשתי. וכן: והפלה ה' (שמות ט), וכן: לא נפלאת היא ממך (דברים ל) – לא מובדלת ומופרשת היא ממך. שמות ט:ד – וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; רש"י – והפלה – והבדיל. רש"י שמות יא:ז – אשר יפלה – יבדיל. רש"י שמות לג:טז – ונפלינו אני ועמך – ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם[1] כמו (שמות ט) והפלה ה' בין מקנה מצרים וגו'. תה' ד:ד – כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ; רש"י – הפלה – הבדיל.

[אמנם, שים לב שרש"י שילב בהוראה זו גם את הפסוק "לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ" (דב' ל:יא), ומשמע שאינו מבדיל בין שרש 'פלה' ל'פלא'[2] (בניגוד לרד"ק וסייעתו שחברו את שני השרשים הללו בערכים שונים[3]). ברם, בניגוד לשרש 'פלה' באות ה', ברוב הופעות נגזרי 'פלא' בא', רש"י נקט גם בלשון  כיסוי, כגון]: בר' יח:יד – הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר; רש"י – היפלא – כתרגומו היתכסי וכי שום דבר מופלא ומופרד[4] ומכוסה ממני מלעשות כרצוני. דב' ל:יא – לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ; רש"י – לא נפלאת הוא ממך – לא מכוסה היא ממך, כמו שנאמר: כי יפלא (דב' יז:ח), ארי יתכסי. ש"ב יג:ב – וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמה; רש"י – ויפלא בעיני אמנון וגו', נכסה ונעלם ממנו[5].

[לדעת י"ש, השרשים 'פלה' ו'פלא' נגזרים משתי אותיות 'פל', המורה על  הבדלה  והבחנה]: י"ש (ב:יז,א – ת"ד) – שרש 'פל', הנחתו השרשית על כל דבר היוצא מכלל השאר שהם עמו בגדר אחד… 'פלל' – שהוראתו על חתוך פסק דין בין צדדי הטוענים[6]. משרש 'פל' הוא שם 'פלא' בא', ו'פלה' בה'… לדוגמא: הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר (בר' יח:יד) – כלומר הנמצא דבר מה בכל העולם כולו שיהיה יוצא מגדר יכולתו ית'. וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן (שמ' ח:יח) – פ' שתהיה ארץ גשן יוצא מכלל הערוב המתפשט על כל הארץ. וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם (שם ט:ד); אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' (שם יא:ז) – היינו הפלאה בין זה לזה. וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם (שם לג:טז) – שנהיה נבדלים לשבח מכל שאר אומות. אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְ (במ' ו:ב); לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה (וי' כב:כא) – כלומר שיהיה מבדיל את עצמו משאר כל אדם, לפרוש מדברים המותרים או לנדור איזה דבר להקדש.

[ברור עכ"פ שהם שרשים קרובים בענינם, וגם ענין  כיסוי שהוסיף רש"י הנ"ל הוא סעיף של  הפרשה, שכן הדבר המכוסה הוא מופרש מן הראייה ו/או מן המודעות].

[ומשרש 'פלא' במובן  מובדל ומכוסה נגזרת גם לשון "פלוני"]: רות ד:א – סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; אב"ע – פלוני אלמוני – יש אומרים שהוא מן מופלא… שאין לו שם ידוע אצל המדבר; דנ' ח:יג – לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר; אב"ע – לַפלמוני – אלמוני, מלה מורכבת, כי לא ידע דניאל שמו בתחילה ופלמוני מגזרת פלאי.

[ונראה שמלים רבות בעלות אותיות 'פל' משתתפות בעניני  הבדלה והפרשה, ואלו הן מכלול המלים בקבוצה זו: 1. "פלה". 2. "פלא". 3. "פלח". 4. "נפל". 5. "אפל". 6. "פלג". 7. "פלט". 8. "פלך", 9. "פלש". 10. "עפל". 11. "שפל". 12. "טפל". 13. "ספל". 14. "תפל", כדלהלן]:

  1. "פלח"[7] – [רש"ר הירש הוסיף למשפחת "פלה" /"פלא" גם את המלה "פלח", המורה אף היא על הפרדה]: רש"ר הירש שמות ח:יח – והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן – 'פלה' קרוב ל'פלא', 'פלח'[8]: להפריד בצורה חדה וברורה מכל הַיֶּתֶר[9].

  1. "נפל" – [יריעות שלמה הוסיף לנגזרי 'פל' את ה"נפילים", המובדלים בגין גובהם]: יריעות שלמה (ב:יז,א – ת"ד): ונגזר מזה השרשגם שם 'נפיל': הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ (בר' ו:ד) – תאר לאדם המשונה בגדלו משאר כל אדם ויוצא מגדר השאר. [וכן פועל "נפילה" בעצמה, המורה על הבדלת הנופל ממצבו הרגיל]: שֵם 'נפל' להוראת הנפילה, שהנפילה בעצמה היא היציאה מן הגדר הרגיל[10].

  1. "אפל" – [י"ש הציע שגם "אפלה" היא סוג של מחיצה, שמפלה בין הצדדים ומסתירה את הראיה[11]]: יריעות שלמה (ב:מז,ב-מח,א – ת"ד): – ויורה שם 'אפל' על התהוות החשך מצד עשות מחיצה בפני הרואה… כמו: וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים (יהושע כד:ז[12])… וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם (שמות י:כב)… ואמר: כי אֲפִילֹת הנה (שמות ט:לב) – פירוש, ממיני התבואה הנזרעת בימים שהאפלות מצויות, שהם ימי תשרי ומרחשון. כי התבואה הנזרעת בזה הזמן בלתי מתבכרת כל כך במהרה… ולפיכך לא לקו האפילות כי היו עדיין רכים ורטובים. [ובמק"א הציע י"ש נימוק אחר לקשר בין "אפלה" /"אפילות" לשרש 'פל', על פי לשון נפילה או הפלאה ופרישה]: יריעות שלמה (ב:יז,א – ת"ד) – 'אפל', לשון אפלה – שהוא ג"כ מענין נפילה. הם האדים הנופלים מאויר העליון למטה, שאם אין שם רוח נושבת, לשיתהוו לטפות גדולות להיות גשם על הארץ, הם נשארים באויר ועושים חשך על פני תבל. או שענין 'אפל' מלשון הפלאה ופרישה – היינו האדים הדקים שנפרשו מן האדים הגסים, וכטעם 'איד', לשון נדידה ופרישה.

[ומצינו במדרש את שרש 'אפל' נדרש כמו 'פלא' בחילוף מיקום אותיות]: שמ"ר יב:ו – וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה (שמות ט:לב)… ר' פנחס אמר: מהו כי אפילות? פלאים עשה הקב"ה בהם[13]; [לפי העץ יוסף הדרשה מבוססת על חילוף מיקום אותיות]: עץ יוסף – פירשו "אפילות" כמו "פלאות", כמו "כשב" "כבש"; [וכן דרשו ז"ל את לשון "עושה פלא" כמו "באפילה"]: מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי טו – עושה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום, בשר ודם אין יכול לצור צורה באפילה, אבל המקום אינו כן אלא יצר צורה באפילה, שנאמר: אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ (תה' קלט:טו).

6-9. "פלג", "פלט", "פלך", "פלש" – [בעל ספר אבני שיש מרחיב עוד יותר את הקירבה בין השרשים בעלי אותיות 'פל', המורה על  הפרשת דבר מדבר]: ספר אבני שיש (ערך 'פלא' – ת"ד[14]): 'פלא', 'פלה', 'פלח', 'פלג', 'פלט', "פלך", 'פלש', יוצאים ממקור אחד ['פל'], ומורים על הפרשת דבר מדבר… 'פלא': נקרא… דבר שלמעלה מהטבע, וג"כ דבר מופלג[15]: עֹשֵׂה פֶלֶא (שמ' טו:יא); נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ (תה' קלט:יד)… 'פלה': וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל (שמ' ט:ד) – פירושו והבדיל. 'פלח': כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ (תה' קמא:ז) – פֵרושו  בקיעה והבדלה[16]; 'פלט' – היציאה והבריחה מפני אויב: וַיָּבֹא הַפָּלִיט (בר' יד:יג), או היציאה מרחם אם: תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ (איוב כא:י). 'פלך' – חלק ממדינה[17] (כגון נחמיה ג:יז). 'פלש': מִפְלְשֵׂי עָב (איוב לז:טז) פירושו עבים המתפרשים[18].

  1. "עפל" – [רד"ק הביא שני פירושים למלת "עפל" בספר מלכים]: מ"ב ה:כד – וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם; רד"ק – אל העופל – מקום גבוה שבו היה בית… ות"י לאתר כסי; תרגם אותו מן: וּבַעְפֹלִים [היינו טחורים – ע' דב' כח:כז] – שפירושו תחתוניות שהוא מקום נסתר. [משותף לשני הפירושים עכ"פ ענין הפרשה והבחנה: א) דבר הגבוה מופרש מסביבו מפאת רומו. ב) וכן דבר הנסתר מופרש מן העין. וכן דרשו חז"ל לשון "ויעפילו" כאילו כתוב באות א']: במדבר יד:מד – וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. במד"ר יז:ג – מה כתיב למעלה פרשה מרגלים ויעפילו לעלות הביאו אפילה על יושביה; מהרז"ו – דורש אל תקרי בעופל אלא באופל. [ואכן "אפלה" במובן  חושך מסתירה ומפרישה את החפץ מן העין[19]. ואף הפשטנים השוו את שרש 'עפל' ל'אפל']: מ"ב ה:כד – וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם; מצ"ד – אל העופל – …כמו האופל בא', ורוצה לומר: למקום חושך. [ומרמז חזקוני שלכן נקראו הטחורים "עפולים"]: דברים כח:כז – יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַעְפֹלִים; חזקוני – בעפלים לשון: וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל (מ"ב ה:כד). [שהרי העופל הוא  מקום מכוסה, כתרגום יונתן  שהביא רד"ק הנ"ל].

  1. "שפל" – [מצינו "נפל" כשם נרדף של "שפל"]: נחמיה ו:טז – וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם; אב"ע – ויפלו מאד בעיניהם – כשפלים ונופלים ממעלתם; מצ"ד – ויפלו – היו פחותים ומושפלים בעיני עצמם; מצ"צ – ויפלו – ענינו שפלות וגרעון, כמו: נופלים מערלים (יחז' לב).

  1. "טפל" – [שרש 'טפל' מורה לרוב במקרא על התחברות, כגון]: תהלים קיט:סט – טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ; רש"י – טפלו עלי שקר – חברו עלי שקר, וכן: ותטפל על עוני (איוב יד). [אולם, מלבי"ם פירש את המלה גם כלשון כיסוי וחיפוי]: איוב יד:יז – חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי; מלבי"ם – ותטפול על עוני – בטיט, למען יהיה מכוסה. איוב יג:ד – וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם; מלבי"ם – טפלי – מלשון הטופל את התנור, ותטפול על עוני – תחפו עליו דברי שקר. [ומצינו 'טפל' בלשון חז"ל המשמש בענין  סתימה]: כלים ה:יא – תַּנּוּר… נִקַּב, נִפְגַּם, נִסְדַּק, עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה או מוסף של טיט, טמא; רע"ב – ניקב נפגם נסדק – ועשה טפול של סיד לסתום הנקב והפגם והסדק. [וברור שהכל ענין אחד, שהמחבר טיח לכלי וסותם בו את סדקו הרי הוא מכסו בחומר הזה, ו"מבדיל" את הפגם מן העין].

  1. "ספל" – [מין כלי לנוזלים, ולדעת ר' שרירא גאון (מובאת בריב"ג ורד"ק) היינו חמת מים]: רדק (ערך 'ספל') – מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם (שופטים ו:לח)… והוא חמת מים כלי עור שעושין אותו למים, כך פירש רב שרירא גאון. [יש לציין שהחמת מגינה על המים, ומפרישם מחומרים מזהמים. רשר"ה הציע שגזרתה מן 'חמה', שרשה של "חומה", הקיר המפריד ושומר]: רשר"ה בראשית כא:טו – ויכלו המים מן החמת – 'חמת' משרש 'חמה'… קרובה ל'חומה'… דבר המקיף ושומר.

  1. "תפל" – [נחלקו המדקדקים בענין שרשה של "תפל"[20]. רד"ק (ערך 'תפל') וסייעתו סברו של אות הת' היא שרשית בה, ולעומתם, מחברת מנחם וי"ש סברו שהת' נוספת, ושרשה 'פל'. י"ש הסביר שאוכל "תפל" הוא "מופלא" בטעמו הגרוע. וכן דבר שוא, ה"נופל" מכלל קיום]: י"ש ב:יז. (ת"ד) – שרש 'פל', הנחתו על כל דבר היוצא מכלל השאר… ונגזרו מזה השרש שמות מתחלפים בתוספת אותיות האמנתי"ו. כגון שם… 'תפל': הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח (איוב ו:ו) – פ' מזון גרוע ומופלא בטעמו, שהחוש מפילו מלקבל אותו בזולת מלח ממתיקו. והוא היפך המזון הערב שמתערב עם החוש. וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל (יחז' יג:י) – היינו טיחה נופלת שאין לה דיבוק. שָׁוְא וְתָפֵל (איכה ב:יד) – כלומר דבר נופל שאין לו קיום.

[א"כ כל שרש ושרש בעל אותיות 'פל' קשור בצורה כלשהי לענין  הבדלה והפרשה. גם שרש 'פלה' משתתף בהוראה זו, אולם המעיין בהופעות נגזרי השרש במקרא, ימצא תכונה ייחודית שאין בבעלי 'פל' האחרים, כפי שבעל הכתב והקבלה מביא (בשם רל"ש[21])]: הכוה"ק שמ' ח:יח (ת"ד) – והפלתי. לשון זה של הבדלה לא ישמש כ"א בהבדל שנעשה בדרך פלא, ולזה לא נמצא במעשה אדם כ"א בהקב"ה, וכן: הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ (תה' יז:ז), אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' (שמות יא:ז), וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ (שם לג:טז)[22].

[בפרשתינו, התבשרנו גם על הגאולה ממצרים, בארבע לשונות של גאולה]: שמ' ו:ו-ז – וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם… וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם. [וידועים דבריהם ז"ל, שבזכות מידות מסויימות נגאלו ישראל ממצרים]: במדבר רבה נשא יג:כ – ג' מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו: שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה. [במלים אחרות, ב"י פָּרְשׁוּ וקידשו את עצמם משיקוצי המצרים, כדברי המכילתא]: מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא בחדש פרשה ב – וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (ש"ב ז:כג) – קדוש, קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשקוציהם. [וממשיך הפסוק שדווקא את העם הזה הפרוש והקדוש בחר ה' לפדותם ממצרים]: אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם ( ש"ב שם); מצ"ד – לפדות לו לעם – לפדות ממצרים להיות לו לעם. [ומשמע מפירוש מהרז"ו למדרש שה' פדה אותם מאחר והיו "יחידים" ופרושים במצרים]: במדבר רבה ג:ו – ישראל יחידים היו, שנא': ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (ש"ב ז); פי' מהרז"ו – [ממשיך הכתוב]: אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם… משמע שאחר שהיו יחידים במצרים פדה אותם.

[ומכאן יש להבין את ענין הופעת שרש 'פלה' –בניגוד לאוצר המלים האחרות המורות על הבדלה והפרדה– לראשונה בפרשתינו וכן על השנותו דווקא כאן. השימוש דווקא במלה זו לימד להם שגאולתם קשורה בקשר הדוק עם היותם פרושים מהמידות השפלות של יושבי מצרים. הם הבינו שה' רצה בהפלייה זו, ובזכותה הרבה להם נפלאות בהוציאם מארץ אוביהם. כן נזכה להיגאל מטומאת העמים ולהיטהר בבית הגדול והנפלא, שיבנה בב"א].

[1]  [וכן פ' בתלמוד]: רש"י ב"ב טו: – ונפלינו – ונבדלנו בלכתך עמנו מכל האומות.

[2]  [וכך משמע גם מפרש"י בתלמוד שפירש את המלה "להפלות" שנגזרת מלשון "יפליא" המקראית]: רש"י נדה מה: – להפלות – לפרש לשם מי נדרה ולישנא דקרא נקט כי יפליא לנדור. [והשוה גם רש"י ערכין ב. ד"ה מופלא].

[3]  [אולם אף רד"ק פ' ש"יפליא" של נדרים נגזרת מן 'פלה'. וכן להיפך, "נפליתי" (תה' קלט:יד) מגזרת 'פלא'].

[4]  [וכן דרשו ז"ל את שמו של "פלוא" בן ראובן מלשון  הבדלה וחורבן]: שכל טוב (בובר) ויגש מו:ט – ופלוא (שמ' ו:יד). לשון הבערה, כדכתיב: ובערת הרע (דב' יג:ו), ומתרגם ותפלי עביד ביש, שרוב בניו נתפלו מן העולם, שלא הוליד אלא את אליאב… ונתפלו דתן ואבירם. [ונחלקו המפ' גם בענין "פלת" (במ' טז:א) אם הינו פלוא (ראה פתרון תורה, אברבנאל [תחלת פ' קרח], אם לאו [ראה מפרשי רש"י שם]].

[5]  [והשוה רש"י דב' יז:ח, שופ' יג:יח, ש"א כא:ג, ישע' כח:כט, כט:יד, תה' קיט:קכט, קלט:ו, דנ' ח:יג, רות ד:א].

[6]  הכתב והקבלה בראשית כ:יז – ומזה ראה פניך לא פללתי, פי' שלא נתתי שום הכרעה ופיסוק דין במחשבות שאראה פניך עוד, ונתן בפלילים, הוא שם תאר לדיינים ע"ש שעושים פלילה והבדלה בין טוען ונטען.

[7]  ש"א ל:יב – וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה; מצ"צ – פלח – חתיכה כמו כפלח הרמון (שה"ש ד:ג).

[8]  בחילוף אותיות אחה"ע.

[9]  [דברים דומים אומר רשר"ה גם במקום אחר]: רש"ר הירש ויקרא כב:כא – ד"ה לפלא נדר – רמזנו על קירבת השרשים 'פלא', 'פלה', 'פלח' – המורים כולם על הבדלה חדה ומוחלטת.

[10]  [וכן מצינו שרש 'נפל' מתורגם בלשון  הפרשה]: איוב יב:ג – לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם; תרגום – לא פריש אנא מנכון.

[11] [וכבר מצינו חשך וערפל קרו' מחיצות, כגון]: שמ' כ:יח – אֶל הָעֲרָפֶל; רש"י – הערפל – לפנים מג' מחיצות, חשך ענן וערפל, שנא': חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל (דב' ד:יא). [וכן תיבת "ערפל" היא מלה נוספת ממשפ' 'פל' המורה על  מחיצה].

[12]  אלשיך – וישם מאפל באויר, שלא יראו אתכם המצריים בלי ילחמו בכם ביבשת; [ומצינו שבניית קיר מהווה "מאפל", היינו מחיצה המחשיכה]: בבא בתרא ז. (ת"ד) – תרי אחי דפלגי [שני אחים שחלקו את נכסיהם], חד אספלידא וחד תרביצא [לאחד טרקלין ולשני גינה], אזל ההוא דמטייה תרביצא וקא בני אשיתא אפומא דאספלידא [הלך בעל הגינה ובנה קיר ליד הטרקלין]… א"ל: קא מאפלת עלי… מעיקרא אספלידא [מתחילה טרקלין] השתא משוית לי אידרונא [עכשיו אתה עושה אותו חדר סגור. ר' ברוך היווני פירש שהמחיצה הקרוייה "אידרונא" היינו "מאפל"]; ר' ברוך מארץ יון – השתא אדרונא, פירוש מאפל.

[13]  ידי משה (שמ"ר יב:ו) – פלאים עשה – פ', שהיה פלא גדול ששאר תבואות נלקו והם לא נלקו.

[14]  ע"ש לבאור שרשים נוספים, כגון 'פלגש'.

[15]  [כמפורש בהופעה הראשונה שלה בתורה]: בר' י:כה – שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ; [פירש רש"י שהמלה מורה על  חילוק]: רש"י דה"א א:יט – כי בימיו נפלגה הארץ – נתחלקו.

[16]  רש"י תה' קמא:ז – פולח – לשון בקוע כמו יפלח כליותי (איוב טו).

[17]  ['פלך' נרדף עם 'חלק' ו'חבל', כגון]: דב' ג:ד – שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב; הדר זקנים שם ג:יג  – חבל ארגוב. חלק ארגוב לשון פלך ומחוז כתרגומו. נחמיה ג:ט – רְפָיָה בֶן חוּר שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם; מצ"צ – פלך – מחוז כי חבל ארגוב (דב' ג) ת"א בית פלך. צפניה ב:ה – הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם; רד"ק – הוי יושבי חבל הים – חלק כמו חבל נחלתו.

[18]  [כדכתיב לעיל בספר איוב]: איוב לו:כט – מִפְרְשֵׂי עָב. מצ"צ שם לז:טז – מפלשי – כמו מפרשי בחלוף ל' בר'. [ופ' רד"ק (ערך 'פרש', שהוא ענין התפשטות העבים (הפרדתם הנה והנה)]: מִפְרְשֵׂי עָב… התפשטות העבים.

[19]  [ראה לעיל סעיף 4, והערותינו שם בענין תכונות החושך].

[20]  [וראה בהרחבה את מאמרינו לפ' דברים המוקדש למלה הזאת].

[21]  [ר' (יהודה) לייב שפירא, בעל הרכסים לבקעה. פירושו זה נמצא כאן בשמות ח:יח].

[22]  [כפי שתרגמו את המלה "ונפלינו" התרגומים: "פרישן", שהינו התרגום המצוי של  נס ופלא (ד"מ: שמ' טו:יא, לד:י, ישע' כה:א, כט:יד, תה' עז:יב). ובדומה לכך פי' רמב"ן את המלה]: ונפלינו – שיהא חלקנו במופלא. [לעומת זאת, רש"י לכאורה פי' את המלה כלשון  הבדלה פשוטה]: רש"י – ונפלינו – ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם. [ברם, להלן בפ' כי תשא השווה רש"י את המלה "נפלאות" ל"ונפלינו"]: שמ' לד:י – נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת; רש"י – אעשה נפלאות – לשון ונפלינו, שתהיו מובדלים בזו מכל האומות. [בכך פרש"י שבתשובה לבקשת "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ" ענה לו הקב"ה בחיוב: "אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת", כלומר אכן אפלה אתכם מאוה"ע בדרך ניסי ופלאי].

image_print

השאר תגובה