image_print

משפטים

שמות פרק כג:ז – מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. [שרש 'צדק' מופיע מאות פעמים במקרא, וכן חוזר על עצמו פעמיים בפסוק אחד כמו כאן פעמים רבות. נראה שניתן להבין פַּן חדש במושג הצדק בבדיקת מלים אחרות בעלות אותיות 'דק']:

 

  1. "דק" – [שחיקה]: וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים[1], וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ[2].
  2. "דקר" – ['דקר': נעיצה, בקיעה]: כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר[3], וּמְדֻקָּרִים בְּחוּצוֹתֶיהָ[4], יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים[5].
  3. 3. "חדק" – ['חדק': קוץ דוקר]: טוֹבָם כְּחֵדֶק[6], כִּמְשֻׂכַת חָדֶק[7].
  4. 4. "סדק" – ['סדק': מלה ארמית המציינת שסיעה, הבדלה, קריעה].[8]
  5. 5. "בדק" – ['בדק': בלשון מקרא מציינת סדיקה]: וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת[9]; מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ[10]; לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת[11].
  6. 6. "צדק" – [הצד השווה לשחיקה[12], נעיצה בקיעה, שסיעה, הבדלה, קריעה וסדיקה הוא: חפץ או ענין שאינו שלם. מכאן יש להציע קשר גם ללשון "צדק"]: דברים טז:כ – צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ. [ריש לקיש שואל על ההבדל שבין מקרא זה לבין פסוק אחֵר העוסק בצדק]: סנהד' לב: – ריש לקיש רמי, כתיב: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט:טו), וכתיב: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף (דברים טז:כ), הא כיצד? כאן – בדין מְרֻמֶּה, כאן – בדין שאין מְרֻמֶּה; [רש"י מסביר שכפילות המלה "צדק" מורה על רמת הדקדוק (דק-דק) הדרוש אצל החשוד לרמאות]: רש"י – מרומה – שבית דין מכירין בתובע זה שהוא רמאי, או מבינים טענת רמאי בדבריו; בצדק תשפוט – ולא כתיב ב"צדק צדק" להזהיר בית דין לדקדק בו כל כך לדרוש ולחקור. [תכלית דרישה וחקירה זו היא לא אחרת מאשר למצוא סדקים בעדויות העדים שלפנינו, לדקור את הסיפור השקרי עם שאלות נוקבות. לשחוק אותו, ולהבדיל בין האמת לשקר. ובסופו של דבר להשאיר את סיפור הכזב שסוע ובקוע. כל אלו הם חיובי הדיינים בקשר לצדק ודין[13]. עדות השקר יוצאת מן הדרישה וחקירה מעוך, טחון וכתוש].

[אולם, המלה "צדיק" המופיעה בפרשתינו מתארת כל אדם ההולך בדרך הישרה. מה לו ולתכונות בקיעה, קריעה, סדיקה וכו'? התשובה היא שהאדם הצדיק הוא ג"כ דיין, אמנם הוא דן לא את אחרים, אלא את עצמו. הוא בוחן ובודק, דורש וחוקר, נועץ וקורע כל תירוץ וכל טענת שוא ושקר שמעלה יצרו בכדי להצדיק מעשים לא רצויים. יהי רצון שתמיד נדע לילך בדרך הישרה, לבחון כל מחשבה בטרם יהפך למעשה – לחיות חיי צדק במלא מובן המלה. ובכך נזכה באמת לביאת משיח צדקינו, כבשורתו של ישעיהו הנביא]: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעיהו א:כז).

 

]כן יהי רצון – במהרה בימינו, אמן!].

[1]  מיכה ד:יג; מצ"ד – והדיקות – תשחקם דק דק.

[2]  דנ' ז:כ ; מצ"ד – ותדוש אותה ותשחק אותה הדק.

[3]  ישע' יג:טו; מצ"צ – ידקר – ענין נעיצה ותחיבת חרב בגוף, כמו: והביטו אלי את אשר דקרו (זכ' יב).

[4]  יר' נא:ד; מצ"צ – ומדוקרים – ענין נעיצת חרב וחנית בגוף אדם, וכן ידקר (ישע' יג:טו).

[5]  איכה ד:ט; רש"י – מדוקרים – מבוקעים בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב קרוי דקירה.

[6]  מיכה ז:ד; מצ"צ – כחדק – הוא מין קוץ, כמו: כמשוכת חדק (משלי טו:יט); [ודרשו רז"ל "חדק" כמו "הדק", היינו  שחיקה]: עירוב' קא. – טובם כחדק – שמהדקין את אומות העולם לגיהנם, שנאמר… והדקות עמים רבים; רש"י – מהדקין כמו: ושחקת ממנה הדק (שמות ל). [וכפי שפירשו מפרשי המקרא שם]: מיכה ד:יג – וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים; מצ"צ – והדקות – ענין שחיקה כמו אדיקם ארקעם (ש"ב כב:מג); [כלומר, מכתשים אותם ונופלים לגיהנם].

[7]  משלי טו:יט; מצ"צ – חדק – מין קוצים, כמו: טובה כחדק (מיכה ז).

[8] ויקרא יא:ג – וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע; ת"א – כָּל דִסְדִיקָא פַּרְסָתָא; רש"י – ושסעת שסע – שמובדלת… יש שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי. מ"א יא:ל – וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים; ת"י – וּסְדִיקָהּ לִתְרֵין עֲסַר סִדְקִין.

[9]  מ"ב יב:ו; רש"י – בדק – בקיעה וסדק החומה.

[10]  יחז' כז:כז; מצ"צ – מחזיקי בדקך – סותמי סדקי הספינה.

[11]  [וכן סדקים במישור הַמִּשְׁלִי]: דה"ב לד:י; רש"י – לבדוק ולחזק – לראות את ערות הארץ (בר' מב), מתרגמינן: ולמחזי ית בדקא דארעא.

[12]  [ומענין  שחיקה (כתישה לפריטים קטנים) נגזרו מלים רבות בלשון חז"ל, כגון: "דוקא", "דייקא", "דיוק" (ע' ערוך בערכי 'דק' למיניהם, ובמוסף הערוך (ערך 'דק' ו'). ובתשבי (ערכים 'דוק') הביא גם משמעות  ההשגחה לפרטים קטנים ע"פ תרגום "ממכון שבתו השגיח" (תה' לג:יד) – אודיק. ומכאן נראה גם מקורה של לשון חז"ל "דרדקי" – נער/קטן (ראה תשבי, ערכים 'דרדק' ו'דקק')].

[13]  [ר' בחיי מדגיש את תכונות החיתוך וניקוב של הצדק, ומסיים ש"אין מרחמים בדין"]: דב' טז:יח – ושפטו את העם משפט צדק; רבנו בחיי – ושפטו את העם משפט צדק – משפט של צדק, שיהיה המשפט דין נחתך, וכן כתוב: בצדק תשפוט עמיתך (וי' יט:טו), וכמו שאמרו:  יקוב הדין את ההר (סנהד' ו:), ואמר רבי עקיבא: אין מרחמים בדין (כתוב' ט:ב).

image_print