image_print

תרומה/יום כיפור

שמות כה:יז – וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ. [רש"י פירש את המלה “כפורת” מענין  כיסוי]: רש"י – כפרת – כסוי על הארון שהיה פתוח מלמעלה, ומניחו עליו כמין דף; [רש"י אינו מביא ראיה לדבריו, אולם ראב"ע הביא שגזרתה מענין "וכפר עליו הכהן", המורה לדעתו על  כיסוי החטא]: אב"ע (הפירוש הקצר) – הפירוש ידענוה מטעמו ומגזרתו: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן (ויקרא ד:כו), כטעם: אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה (תהלים לב:א).

 

[הסיבה שרש"י לא הביא ראיה מִכַּפָּרָה, מתבררת לכאורה על פי פירושו לדבריו של יעקב אבינו (לקראת פגשו את עשיו)]: בראשית לב:כאאֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי; רש"י – אכפרה פניו – אבטל רוגזו וכן: וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת (ישע” כח:יח), לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ (שם מז:יא). ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים, כולן לשון קנוח והעברה הן. ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד: וכפר ידיה (ב"מ כד.)… וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש: כפורי זהב (עזרא א:י), על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק. [רש"י נקט בשלוש מלים בביאורו למלה “אכפרה”: 1. “ביטול”, 2. “העברה” 3. “קינוח”. ברם, סייג רש"י את דבריו, בכך שאלו המלים מתארות את השרש 'כפר' רק בהתייחסו לחטא, עון ו”פנים” (כגון המקרה הנוכחי). דוגמא אחת שאיננה קשורה לאלו הנסיבות היא שם העצם “כפורת”, המורה על  כיסוי -בניגוד  לקינוח. וזו לכאורה סיבתו של רש"י שלא גזר “כפורת” מן “כפרה”].

[ברם, בהופעתו הראשונה של שרש 'כפר' בתורה (אצל תיבת נח), משמעותו איננה קשורה  לביטול והעברה]: בראשית ו:ידוְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. [ראב"ע פירש את המלה גם כאן מלשון  כיסוי, וכן מקשר אותה לכפורת שבמשכן]: אב"עוְכָפַרְתָּ – ל' מכסה. ובעבור זה נקרא הכֹּפֶר כֹּפֶר, מגזרת כַפֹּרֶת[1]. וגם: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן (ויק' ד:כו). [לפי זה, שיטתו של ראב"ע ברורה, היינו שנגזרי 'כפר' הללו  כולם קשורים לענין  כיסוי. בניגוד לכך, רש"י לא קישר בין “וְכָפַרְתָּ” לבין הכפורת[2], ואע"פ ששתיהן נגזרות מן 'כפר', ספק אם יש ביניהן קשר ברמת המשמעות לפי דעת רש"י].

[עוד מלה שנגזרת מן 'כפר' היא ”כופר”/”כפירה”, המצויה בדברי חז"ל במובן  אפיקורס ומין. ובמלה הזאת נראה שניתן להבחין מדברי חז"ל רמזים לקשר בינה לבין שרש 'כפר'. במשנת רבי אליעזר מובאות דוגמאות רבות של "כפויי טובה", שהם מושווים ל"כופרי הטוב" שהשפיע ה' לעולם]: משנת רבי אליעזר (פרשה ז עמ' 135-137): לא נטרד אדם הראשון מגן עדן אלא על כפיית טובה, שנאמר: ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי… מפני מה ענש הכתוב ביותר לכפויי טובה? מפני שהוא כעניין כפירה בהקב"ה. אף הכופר בהקב"ה כופר טוב הוא. האדם הזה הוא כופה טובתו של חבירו, למחר הוא כופה טובתו של קונו. [מתוך השוואה זו ל”כפייה” יש ללמוד על כוונת המלה ”כפירה”, שהרי ”כפייה” יש לה הוראה מקראית אחת בלבד, והיא  כיסוי[3]]: משלי כא:יד – מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף; מצ"צ – יכפה – ענין כסוי, ובדרז"ל: כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח.). [כך האפיקורסים שמכסים את עיניהם מן האמת[4], מכונים “כופרים”[5]].

[ההופעה הראשונה של הביטוי "כפיית טובה" היא כאמור במשנת ר"א בפרשה ז. כיון שההשוואות בין "כפיית טובה" ל"כפירת טובה" חוזרות על עצמן שם פעמים רבות, יש להניח שפירוש "כפירת טובה" הנמצאות במקומות אחרים בחז"ל ג"כ נובעות מכאן, ומורות גם הן על ענין  כיסוי. כך למשל, דרשו לשון “כפר” (עיירה) כלשון "כופרים"]: עירובין כא: – מאי דכתיב: לכה דודי נצא השדה נָלִינָה בַּכְּפָרִים (שה"ש ז:יב)… אל תקרי בכפרים, אלא בכופרים – בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה והן כפרו בך. [וכן דרשו לשון “כפיר” האריות מלשון "כופר"]: שופטים יד:ה – כְּפִיר אֲרָיוֹת; אבות דרבי נתן (נוסחא ב) פרק מג – ז' שמות נקרא אריה. אריה. ארי. כפיר. לביא. ליש. שחל. שחץ. אריה בנערותו. ארי בזקנותו. כפיר שהוא כופר באביו ובאמו[6]. [ואכן יש להסביר את המושג "כופר" גם בשתי הדרשות הללו במובן כיסוי והסתרה, כפי שהסברנו במשנת ר"א הנ"ל. הרי הכפיר מרגיש את עצמו גדול, ואינו זקוק לטובת הוריו; לכן מסתיר את עיניו מכל תגמוליהם שגמלו עליו. כמו כן תושב הכפר מרגיש את עצמו בעל הבית על נכסיו ועניניו, ואין נוח לו להודות שכל טובתו היא מושפעת משפעתו ית'[7]].

 

[נשאר להבין מדוע פירש רש"י "שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים, כולן לשון קנוח והעברה הן", במקום לפרש כראב"ע שעיקר הוראת שרש 'כפר' היא כיסוי בכל מקום, וגם הביא דוגמא מדברי חז"ל וארמית עוד לפני שציין את לשון המקרא, ובמקום לדמותו לכפורת או ל"וְכָפַרְתָּ" בתיבת נח הנ"ל].

[יש להקדים שבהופעה אחרת של המלה “אכפרה” רש"י פירש בצורה אחרת]: שמות לב:ל – אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם; רש"י – אכפרה בעד חטאתכם – אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא. [רש"י הוסיף את המלים “סתימה” ו”הבדלה” כאן בנוסף ל”קינוח”, אולם לכאורה המושגים הם הפוכים – “קינוח” מורה על מחיקת החטא מכל וכל, בעוד ש”סתימה” ו”הבדלה” בהכרח מורות על מחיצה ותריס בלבד – כיסוי החטא[8], וכשיטת ראב"ע הנ"ל![9]].

[ונראה להסביר שעומק מחשבתו של רש"י מתחיל עם עיקר מושג כפרת עונות בעצמו. הגם שראינו מקורות שגם כפרת עונות היא בבחינת כיסוי חטאה, ומלשון "וכפרת אותה… בכופר" כנ"ל, האם פירוש "יום הכיפורים" הוא "יום כיסוי חטאים"? והלא כתוב: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר" (ישע' מג:כה); "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ" (שם מד:כב)!].

[שאיפת כל העומד לחזור בתשובה אינה אלא למחיית העבירות כאילו שלא היו בעולם כל עיקר, ובוודאי לא לכיסויין בלבד. הן אמת שיתכן שיש עבירות ונסיבות אשר לא תאפשרנה ניגוב החטאים לחלוטין בעוה"ז, מפני חומרתן או תנאים כמו אלו שמונה רמב"ם בהלכות תשובה. אבל חשוב לעידודו של הבעל תשובה –ושל כולנו– לדעת שיש תקווה להגשים את שאיפתו לקינוח העברות (גם אם יבוא רק לאחר מותו). ואכן חז"ל נקטו במשמעות זו פעמים רבות, כפי שציין רש"י[10]. ואם כי מביא ראיה מקראית למשמעות זו רק מכיפוֹרי הזהב[11] (למרות הופעות הרבות המורות לכאורה על  כיסוי וחיפוי), כדאי להדגיש הוראה זו בכדי שלא לנעול דלת בפני הדופקים בתשובה].

 

[יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלימה ולכפרת עונות מלאה ע"י עבודת הכהן הגדול לפני הארון והכפורת בקודש הקדשים בב"א].

[1] [המלה אמנם איננה מנוקדת במקור, אולם נראה ראיה שהכוונה ל”כפורת” ולא למלה “כָפַרְתָּ” על פי גירסא אחרת בראב"ע]: וכפרת אותה. י"א שהיא מגזרת כפרת, והטעם מכסה משיחה. [כאן בוודאי שאין הכוונה ל”כָפַרְתָּ”, שאין מלה מתפרשת מעצמה. אלא ש”כָפַרְתָּ” נגזרת מן “כפורת”, היינו  כיסוי, כפי שפירש ראב"ע אצל “כפורת”].

[2] [ופרש"י (כאן ובתלמוד) רק שהפועל “וכפרת” מציין  מרוח זפת]: רש"י בראשית ו:יד – מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ. רש"י זבחים קיג: – זפותה היא מבית ומבחוץ, כדכתיב: וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ וגו' (בר' ו).

[3] [בל' חז"ל מצינו הוראות אחרות כגון  לקשור (רש"י שבת קנד:),  להכריח (עירוב' ק:, ומכאן בארמית "איכפת ליה"), להפוך (תפארת יש', כללי שמח', ד"ה ט. וראה חברותא, סנהד' כ. לקשר הלשוני). אולם כולן בהשאלה].

[4] [בדומה לענין גניבת דעת המורה על  כיסוי האמת, שאחד מהמקורות הוא מדברי לבן "ותגנב את לבבי", דתרגם יונתן (מיוחס): "וגנבת דעתי"; ותרגם אונקלוס: "וכסיתא מני"].

[5] [וראה את הערתינו להלן בענין "כפירת" האריה המכונה "כפיר", וכן של העיר המכונה "כפר"].

[6] [והשוה גם]: מדרש תהלים (בובר) קד:יז [קד, כא]; ילקוט שמעוני, משלי תתקנט:כ.

[7] [וראה יערות דבש לר"י אייבשיץ (חלק א”, דרוש טו), שהרחיב בענין הקשר המהותי שבין כפיית טובה לכפירה].

[8] [יש להקשות בכלל על מושג כיסוי החטא – היתכן להסתיר דבר מלפניו חלילה? ולאיזה מטרה? והרי אומר החכם]: מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ (משלי כח:יג)! [מעיר בני נ"י שמדייק רש"י לומר "להבדיל ביניכם ובין החטא" – הפרשת והרחקת החוטא מהחטא. וכן יש לדייק דיוק דומה בפרש"י בתהלים (לב:א)]: אשרי נשוי פשע – שהקב"ה נושא פשע ומכסה חטאיו. [היינו שה' מסתיר את החטא ומתעלם ממנו כל עוד מופרש ממנו בעל התשובה בעצמו].

[9] [הוספת המלה “בעד” בפסוק הזה מחייבת את הוספת מושגי  ההבדלה והסתימה שהביא רש"י כאן. שהרי פרש"י את המלה “בעד” בכל מקום כלשון “כנגד", והיא לשון  סגירה והגנה]: בר' כ:יח – עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם; ת"א: אחד ה' באפי כל פתח; רש"י – בעד כל רחם – כנגד כל פתח. שופ' ג:כב – וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב; ת"י – וְטִמְטֵם שׁוּמְנָא בְּאַפֵּי שְׁנָנָא. ש"א א:ו – כִּי סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ; רש"י – בעד – כנגד רחמה, וכן כל לשון בעד. איוב ב:ד – וַיַּעַן הַשָּׂטָן… וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר; רש"י – עור בעד – אבר בפני אבר כן דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגין בזרועו לפניו.

[10] [כפי שהוזכר לעיל]: רש"י בר' לב:כא – ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן, ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד: וכפר ידיה (ב"מ כד.), בעי לכפורי ידיה בההוא גברא (גיטין נו.), וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש: כפורי זהב (עזרא א:י), על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק. [ובענין שיטת רש"י, השוה את פירושו לפסוקים הבאים: ישע' כח:יח, מז:יא, יחז' מג:כ, איוב א:י, דה"א כח:יז].

[11] [שהרי לא הביא רש"י בפ' וישלח ראיה לדבריו אלא מלשון ארמית, והדגיש שפירושו למלה בתנ"ך הוא "רק" הנראה בעיניו]: רש"י בר' לב:כא – ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים, כולן לשון קנוח והעברה הן.

image_print