image_print

במ' א:ג – מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן.

שרש 'פקד' מופיע בפרשה זו לא פחות מ-57 פעמים, יותר מכל פרשה אחרת בתורה. שרש 'פקד' הוא בין הקשים בלשון הקודש בגין הוראותיו הרבות. בפרשתינו, המשמעות העיקרית היא  ספירה ומנין, אמנם גם בפרשתינו, 'פקד' מופיע במובן אחר…  מינוי תפקיד:

במ' א:נ – הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת; רש"י – ואתה הפקד את הלוים – כתרגומו מני, לשון  מנוי שררה על דבר שהוא ממונה עליו, כמו: וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים (אסתר ב:ג).

וכן יש לשרש 'פקד' משמעות  זכירה, למשל:

בר' כא:א – וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר; ת"א: וה' דכיר ית שרה כמא דאמר. שמ' ג:טז – פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם; ת"א: מדכר דכירנא יתכון וית דאתעביד לכון. יר' ג:טז – וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפקדו. יר' יד:י – עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם; יר' טו:טו – ה' זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי; הושע ח:יג – עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם; הושע ט:ט – יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם.

מובן רביעי ל'פקד' הוא  מצוות ה', כגון:

תה' יט:ט – פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים; תה' קיט:נו – פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.

מה משותף לארבעת המשמעויות הללו: 1. זכירה, 2. מינוי תפקיד, 3. מצווה, 4. ספירה? נראה להציע שכולן קשורות לזכירה ושמירה או במלה אחת: התמקדות. נבדוק את המלים אחת אחת:

  1. זכירה – כמשמעו, להתמקד בענין, שלא יצא ממודעותו.
  2. מינוי תפקיד – מינוי של אדם לתפקיד מחייבו בזכירה, לשמירה ולהתמקדות במשימתו.
  3. מצווה – צריך אדם לזכור, לשמור ולהתמקד במצוה ולזכור לבצעה בזמנה וכראוי לה.
  4. ספירה – "פקידה" במובן ספירה כאן מלמדת שתכליתה לזכור ולשמור ולהתמקד בכל יחיד יחיד, בדומה למלה "שאו" המופיעה בתחילת פרשתינו, המרמזת על ספירה של התעלות מתוך חיבה, כגון:

 

במ' א:ב – שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם; רש"י במ' א:א – מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן, לידע מִנְיָן הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן[1].

על הפסוק פִּקּוּדֵי ה' הנ"ל, ראב"ע פירש את המלה מלשון  פקדון:

אב"ע תה' יט:ט – פקודי – מגזרת  פקדון[2], והמה הנמצאות בכח הנשמה בכל אדם בהיותו  בר מצוה, וה' הפקידם בלב.

המצוות המה כאילו מופקדות אצלינו לזוכרן, לשמור עליהן, ולהתמקד בהן לבל יִכּרתו מִמוּדָעוּתינו לעולם. גם בעת שאיננו עסוקים באחת מהן בפועל, המצוות מעסיקות את האדם כמוצא שלל רב. לעולם אין דעתו של אדם מופנית מזכירתן ושמירתן, כלשון ברכות התורה הנאמרות יום יום: לעסוק בדברי תורה – כלומר, לא רק לימוד ועשיית מצווה מסויימת, אלא כל מעשינו כולם נכללים בגדר עסק התורה, שהיא היא חיינו ושעשוענו.

לפי זה יש להבין גם את המשמעות החמישית של שרש 'פקד', המורה לכאורה על היפוכו של זכירה, שמירה והתמקדות – והיינו על  העדר וחסרון:

במד' לא:מט – וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ; רש"י – ולא נפקד – ולא נחסר… וכן: כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ (ש"א כ:יח) – יחסר מקום מושבך, איש הרגיל לישב שם. וכן: וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד (שם כ:כז) – נחסר מקומו, ואין איש יושב שם.

העדר אדם ממקומו הרגיל יעסיק את מקורביו הדואגים לו ששלומו חשוב להם, ולא ימצאו מנוח עד שיִמָצֵא שלם בגופו ובנפשו. כן גם בעת התעסקותו של בן תורה בעניני חולין החיוניים למיניהם, מועסק הוא תמיד… מתי אקיים מצווה פלונית? איך אספיק לגמור את סדר זרעים עד סוף החודש? איך תתורץ קושיית הרשב"א?

נישא תפילה שנזכה לעסוק ולהתמקד בתורת ה', לזכור את דבר ה' וללכת בדרך הישרה לכל אורך חיינו, וכדברי דוד המלך ע"ה:

תה' קיט:קכח – עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.

[1]  במלים אחרות, תשומת לבו של המפקיד לעולם איננה מתנתקת מהמופקד. מעַניֵין שבחילוף מיקום אותיותיו של 'פקד', מוצאים את השרש 'קפד', המציין הפוכו של  קשר, היינו  כריתה, כדוגמת: ישע' לח:יב – קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי; רש"י: קפדתי – הכרתי מהר חיי כאורג הממהר לארוג. ממילא, לשון "פקידה" במשמעות  ספירה בפרשתינו מורה לנו על אהבת ה' אותנו. הקב"ה כביכול אינו מכרית אותנו מזכרונו לעולם.

[2]  מלה המופיעה פעמים רבות בתורה, כגון בר' מא:לו.

 

image_print