image_print

במ' טז:ו-ז – זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה'.

[שרשה של "קטרת" הוא 'קטר'. ברוב הופעותיו במקרא, שרש זה מציין  בושם היושב על האש, אמנם בארמית פירושו  קשר, כגון]: דניאל ה:ו – וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן; אב"ע – וקטרי – קשורי חלציו כמעט היו מותרים. שם ה:יב – וּמְשָׁרֵא קִטְרִין; ריב"ג (ערך 'קטר'): ומשרא קטרין – כלומר ומתיר קשרים[1]. [ברם, מובן  קשר של שרש 'קטר' מצינו גם בעברית]: יחזקאל מו:כב – בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת; רד"ק[2] – ולשון קטורות לפי הפשט כמו קשורות ותרגום ותקשר וקטרת רוצה לומר מחוברות בזויות החצר וקשורות בהם ובא על דרך: וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ (נחמיה ג:לח) וכן ת"י מקטרין. [והביא רד"ק גם פירוש שני ל"קטורות" על פי המשנה]: אלא שבמשנה (מדות ב:ה) פי' קטורות… שלא היה עליה תקרה.

[הזוהר הקדוש מקשר בין שתי ההוראות של 'קטר']: זוהר ג:לז: – קטרת קשיר כלא כחדא [מקשרת הכל כאחד], ובגין כך אקרו קטרת[3] [ומשום כך נקראת קטרת; עד כאן לשון הזוהר. ונראה לדייק מכאן רמז לסיבת הבחנתם של קרח ועדתו דווקא בקטורת, שהרי חטאם היה בראש ובראשונה ענין המחלוקת וההתפלגות ("ויקח קרח" מתורגם: "ואיתפליג קרח"). ומרמז במחתות: שהלוואי שיתבוננו במעשה הקטורת המקשר – ויתקנו את הקרע שקרעו מישראל ומאביהם שבשמים].

[על פי זה יש לחבר גם את פירושו השני של "חצרות קטורות" – מקום בלתי מקורה שאינו חוסם את העלאת ענן הקטורת מעלה מעלה, כפי שפירשו המפרשים[4]. כל מהותה של הקטורת היא יצירת קשר בינינו לבין אבינו שבשמים, הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי; והסימן לכך הוא החצר הבלתי מקורה המאפשר קשר זה[5]].

[מכאן, נסינו לבדוק מלים אחרות בעלות אותיות 'קט' לבחון אם יש ביניהן הוראות דומות. אכן מצאנו עניני קשר בשני שרשים: 'לקט' ו'נקט', המורים על: איסוף / קישור / איגוד / אחיזה. אולם, לעומתן מצאנו מספר רב של שרשים בעלי אותיות אלו המציינים את ההיפך לכאורה: כריתה וניתוק! אלו הם מכלול המלים בעלות אותיות 'קט' שמספרן הגיע לשנים עשר]: א. "קטר" ב. "לקט" ג. "נקט"/"קטט"[6] ד. "קוט"[7] ה. "קטב" ו. "קטף" ז. "קטל" ח. "קטם" ט. "קטע" י. "קטן" יא. "קטטה" יב. "שקט". נקדים בסיכום: מבדיקה זו נראה שמשמעות  קשר ומשמעות  ניתוק קרובי ענין הם (שני צדדי מטבע אחת). כעת נבדוק אותן אחת אחת, ונתחיל עם עניני  איסוף וקישור שיש בהם גם משמעות  כריתה וניתוק].

א. ["קטר". מורה על  עשן ניחוחי ועל  קשר, כנ"ל. ברם, רש"י נקט במלה אחרת בפירושו לדניאל]: דניאל ה:יב – וּמְשָׁרֵא קִטְרִין; רש"י – ומשרא קטרין – סתום כל סתר נמצא בו בדניאל. [הרי יש להתבונן במעשה הקשירה ככלל: כל קשירה מחברת בין שני קצוות מחד, אמנם מאידך הוא אוסר את הדבר הקשור, ומנתקו ממגע חיצוני. מבחינה זו, יש להציע שגם "קטר" משתתף בהוראת  כריתה של המלים בעלות אותיות 'קט' (בדומה לשרש 'אגד' – כל איגוד בין גופים מביא בהכרח גם ניתוק[8], שהרי דרשו חז"ל]: יבמות יג:-יד. – לא תתגודדו[9] (דב' יד:א) – לא תעשו אגודות אגודות[10].

ב. [שרש 'לקט' מציין  איסוף. אמנם לשון 'לקט' תמיד נופלת על איסוף  דבר דומם (אבנים [בר' לא:מו],  מָן [שמות טז:ד]) ועל  תבואה הנכרתת [וי' יט:ט]). ובהשאלה, על בני ישראל הנמשלים לזתים שחובטו מאילנם]: ישעיהו כז:יב – וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט ה'… וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; [יונתן תרגם "יחבוט" כלשון  קטל]: ת"י – וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְרְמוּן קְטִילִין [יוזרקו מתים] קֳדָם ה'… וְאַתּוּן תִּתְקָרְבוּן חַד לִסְטַר חַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. [נעיר ש"לקט" = "קטל" בחילוף מיקום אותיות, דבר הרומז לקירבתם[11]].

ג. [שרש 'קטט'/'נקט' מציין  כריתה במקרא]: יחז' ו:ט – וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם אֶל הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ; מצ"צ – ונקוטו – ענין כריתה כמו ונקטתם בפניכם (יחז' כ). יחז' כ:מג – וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; מצ"צ – ונקוטותם – ענין כריתה כמו ונקוטו בפניכם (יחז' ו). יחז' לו:לא – וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם; רד"ק – ונקטתם בפניכם – תהיו נכרתים בעיני עצמכם כשתזכרו עונותיכם. [ברם, בלשון חז"ל "נקט" מורה על  לקיחה/אחיזה]: ברכות יב. – היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא[12]. [אמנם יש לפרש על פי דברי הערוך, שלשון "נקט" מתחלפת עם "לקט" (בחילוף דטלנ"ת)]: ערוך ("נקט") – נקוטאי[13] (ב"מ פג:) פי' תואר קבוץ כמו לקוטאי, כלומר מתלקטים ממקומות הרבה[14].

ד. [גם שרש 'קוט' ענינו ענין  כריתה. רד"ק חבר את הפסוקים הבאים בערך 'קוט']: תה' צה:י – אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר… איוב ח:יד – אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ… תה' קיט:קנח – רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה, תה' קלט:כא – וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט… יחז' כ:מג – וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם… יחז' ו:ט – וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם… איוב י:א – נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי… יחז' טז:מז – כִּמְעַט קָט… ענינם ענין כריתה.

ה. ["קטב" מורה על  כריתה]: דב' לב:כד – וְקֶטֶב מְרִירִי; רש"י – וקטב מרירי – וכריתות שד ששמו מרירי. קטב כריתה, כמו: אהי קטבך שאול (הושע יג:יד). תה' צא:ו – מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם; מצ"צ – מקטב – נקרא כן מענין כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע יג).

ו. ['קטף' מורה על  תלישה (כריתה מן העץ)]: איוב ל:ד – הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ; מצ"צ – הקוטפים – ענין תלישה כמו וקטפת מלילות (דב' כג:כו).

ז. ['קטל' – ענין  הרג וכריתה]: עובד' א:ט – וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל; מצ"ד – מקטל – ר"ל הכריתה תהיה מן ההרג שיעשו בהם ולא שימותו על מטתם.

ח. ['קטם' בלשון חז"ל מורה על  כריתה[15]]: שביעית ב:ד – מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן; רמב"ם פהמ"ש – וקוטמין. הוא לכרות קצתם כשיצטרך לזה.

ט. ["קטע" בלשון חז"ל מורה על  נכה שנכרתה רגלו]: שבת סה: – הקיטע יוצא בקב שלו; רש"י – הקיטע – שנקטעה רגלו.

 

י. ["קטן" – לדעת יריעות שלמה, המלה "קטן" נגזרת מן 'קט', המורה על  התמעטות. כלומר, הקטן נראה כאילו נתמעטה ונכרתה קומתו]: יריעות שלמה (ג:יב.) – 'קטן' – הוא שם התאר מגזרת 'קט', לשון התמעטות. כמו: יקוט כסלו (איוב ח:יד); כמעט קט (יחז' טז:מז).

יא. ["קטטה" – סוג ריב בו מנסה כל צד למעט ולהכניע את מעמד חבירו (ראה יריעות שלמה ג:כ.)].

יב. [שרש 'שקט' מורה על היפך מלחמה ועל  שיככת מריבה, כגון]: תה' עו:ט – מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה; מצ"ד – יושבי הארץ יראו מישראל ושקטו מלהלחם בהם. יהושע יא:כג – וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה; [יונתן תרגם "שקטה" במלה "שדוכת" (תרגומו גם של "וישוכו המים")]: ת"י – וְאַרְעָא שָׁדוֹכָת מִלְמֶעְבַּד קְרָבָא. ישע' סב:א – לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט; רש"י – לא אשקוט – לא יהא שלום לפני עד יצא כנוגה צדקה. [העם נאסף ונסוג לתקופת שלום, ומרשה לעצמו להיכרת מלהילחם בתקופה זו].

[יהי רצון שנתחבר ליוצרינו בקשר של קיימא, ועל ידי כן יכרתו שונאינו מן העולם. ישכך וישכח מלחמה מגבולינו לעד ולנצח במהרה בימינו אמן].

[1] [וכן הוא תמיד בלשון חז"ל, כגון]: יבמ' סא. – קטיר קחזינא הכא; רש"י – קטיר קחזינא הכא – קשר של רשעים אני רואה כאן; תמיד כט: – דלא קטיר ואזלי ומיקטר; רש"י – דלא קטיר ואזלי ומיקטר – שאין בהן קשר.

[2] [וכן הביאו ריב"ג ורד"ק בשרשיהם (ערך 'קטר'), וכן פירשו אברבנל ומכלל יופי כאן בספר יחזקאל, וכן דעת אהל מועד (ערך 'קשר')].

[3] ועי' גם זהר א:עז., א:רל., ב:ריט:, ג:יא., ג:קנא:, ז"ח שה"ש מאמר הקטרת, של"ה תענית [דרוש מטות מסעי (יח)].

[4] [כדוגמת]: רע"ב מדות ב:ה – קטורות… שאינן מקורות … כלומר מעלות עשן, לפי שאין להן תקרה.

[5] [רש"י פירש "קיטור" בבראשית מלשון  תימור]: בר' יט:כח – וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן; רש"י – קיטור – תימור של עשן טורק"א בלע"ז. [נראה שדימיון זה של תימור זקוף משתלב עם תמונת החצר הבלתי מקורה, המאפשר עליית עמוד הקטורת בלי הפרעה].

[6] [שרשו של נָקְטָה נַפְשִׁי (איוב א:י) לפי ריב"ג ורד"ק הוא 'קטט', לפי מנחם – 'קט'. אמנם שבצנו כאן את המלה "נקט" לצורך ההשוואה מול "לקט" (ראה את ההסבר ל'לקט' להלן)].

[השרש של אָקוּט בְּדוֹר (תה' צה:י) לפי ריב"ג ורד"ק הוא 'קוט', לפי מנחם – 'קט'. אגב כן, נציע קירבה בין 'קט' ל'גט' (בחילוף אותיות גיכ"ק) בלשון חז"ל. בנוסף לגט אשה – "ספר כריתות" בלשון תורה, יש בכל חוזה

ענין של כריתת ברית והצבת גבולות – בירור עמדות שני צדדי ההסכם].

[8] [וכן שרש 'אסף' מורה גם על  קיבוץ פריטים וגם על  מוות ("ויאסף אל עמיו" [בר' כה:ח]) – כי המוות איננה אלא אסיפת ולקיטת הנשמה והחזרתה "הביתה", היינו  כריתה מהחיים. וראה להלן בהסבר לשרש 'לקט'].

[9] [שפירושו הפשוט של המקרא הוא  חיתוך/שריטה]: רש"י – לא תתגודדו – לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין; [וכדוגמתה מצינו במקרא, בעברית ובארמית]: מ"א יח:כח – וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים. דנ' ד:יא – אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא; רש"י – גודו אילנא – קוצו האילן. [וכן בלשון משנה: ראה כלים יח:ה].

[10] [רש"ר הירש תירץ בקצרה שאות א' של 'אגד' היא "א' מיחדת" נוספת, כלומר, ש'אגד' ו'גדד' הם קרובי ענין]: רשר"ה דב' יד:ב – הרי 'אגד' עצמו איננו אלא "א-גד": להבדיל כדי ליצור אחדות מיוחדת לעצמה, הפועל המורה על התכנסות לקבוצות, על הופעה בקבוצות נבדלות מצוי רק בלשון קל משרש 'גוד' או 'גדד'.

[11] [ראיות נוספות שלשונות אחרות של "לקיטה" מורות גם על  איסוף וגם על  חיתוך]: הכוה"ק במ' טו:לב – לשונות של לקיטה יורו גם על התלישה מן המחובר: וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ (תה' פ:יג) ותרגום וארוה: ומכסחין. וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר (וי' כה:ד) מתורגם לא תכסח (ע"ש רש"י), וכן: וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים (שה"ש ה:ב), מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ (דב' כט:י) מתורגם מלקט אעך, וכן בלשון משנה, הלקיטה היא הקציצה מן המחובר: המלקט עצים אם לתקן את האילן וכו' (שבת קג. [רש"י – וקצצו מן המחובר]). [ויש להוסיף גם]: שבת קלג: – מהלקטין את המילה, ואם לא הילקט ענוש – כרת; ריבב"ן – מהלקטין. מגלין את העטרה, חותכין ציצין המעכבין.

[12] [דוגמאות נוספות: שבת קכא:, סנהד' צ:].

[13] [הגמרא דנה בתנאי עבודה של פועלים שלא התנה עמם בעה"ב במפורש פרטים כגון שעות התחלת וסיום העבודה. שואלת הגמרא שיוקבעו התנאים על פי מנהג מקום מגורי הפועלים. עונה הגמרא שהם 'נקוטאי'. ראה את ההערה הבאה].

[14] [מוסיף רש"י]: רש"י ב"מ פג: – בנקוטאי – שנתלקטו במקומות הרבה, ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין.

[15] [מעיר רשר"ה גם על קירבת 'קטם' ל'גדם']: רשר"ה לשמ' כב:כא (ת"ד) – 'קטם', קציצת ראשי בדי עץ [קרוב ל:] 'גדם', קטוע יד בלשון חז"ל [תענית כא.].

image_print