חוקת: נשיכה בשכונה ~ נפלאות שפת הקודש

image_print

במ' כא:ה-ו – וַיְדַבֵּר הָעָם… אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם. [שרש 'נשך' במובן  נגיסה בפה[1], מופיע יותר פעמים בפרשתינו מבכל שאר הפרשיות התורה ביחד. חז"ל תמהו בענין מה הוא היתרון לנחש בנשיכתו]: דברים רבה (ליברמן) שופטים י – שאלו לנחש, מה אתה נהנה שאתה נושך, אמר להם, עד שאתם שואלין אותי, למה אין אתם שואלין לבעלי לשון הרע, הדא הוא דכתיב: אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן (קהלת י:יא), מה הוא נהנה שאומר לשון הרע. [לכאורה היו יכולים לשאול שאלה זו גם לגבי עקרבים ודבורים! אלא שבניגוד לבעלי העוקץ, הנחש משרה ומשקיע את שיניו בבשר הקרבן מלמעלה ומלמטה כדוגמת האוכל ולועס, אולם מיד מסיר את שיניו והולך לו בלי לטרוף ממנו בשר[2].  בעל היריעות שלמה מסביר שפעולת הנשיכה קשורה לענין  שכונה]: יריעות שלמה א:קי,א – משכין את שיניו ברשות הנשוך. [מכאן מציע יריעות שלמה קשר למלים אחרות בעלות אותיות 'שך' כגון ("משכן", "נשכה"/"לשכה", "שכם", "אשך"[3]), שהוראת היסוד של כולן קשורה  לשיכון ושקיעה].

[הוספנו עוד מספר מלים לרשימה זו בכדי לבחון אם אכן קיים קשר בין כולן, ומצאנו אחד עשר מלים בקבוצה זו:  1. 'שכך' 2. 'נשך' 3. 'נשך'/'לשך' 4. 'שכן' 5. 'חשך' 6. 'שכב' 7. 'שכם' 8. 'שכח' 9. 'אשך' 10. 'שכר' 11. 'משך'. [מכאן מצאנו שאכן כולן קשורות למשפחת  שיכון ושקיעה בצורה ישירה, או בהשאלה, ונפרטן אחת אחת].

  1. שכך [שרש זה מציין שקיעה[4], כגון]: בר' ח:א וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. [וכן  הרגעה, כדוגמת]: אסתר ז:י – וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה. [והוא מציין גם  הנחה ומנוחה, כגון]: במ' יז:כ – וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; ת"א – ואניח מן קדמי ית תורעמת בני ישראל. [בתרגום המיוחס ליונתן בחומש ובתרגום שני לאסתר, שרש 'שכך' מתורגם בשרש הארמי 'שדך'[5]. מלה זו משמשת גם כתרגומה של 'שקט'[6] וענין  הרגעה[7]].
  2. נשך: [נשיכה פירושה השכנת השינים, לפירוש יריעות שלמה המצוטט מעלה].
  3. נשך/לשך: [סוג חדר בהר הבית, נקרא פעם "נשכה" ופעם "לשכה", כדברי רד"ק (שרשים, ערך 'נשך')]: נחמיה יג:ז – לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה. שם יב:מד וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת. הוא כמו: שם יג:ה – לִשְׁכָּה, יחזקאל מ:יז – לְשָׁכוֹת. [ועל שם השימוש וה"שכונה" בה, היא נקראת "נשכה" ו"לשכה"]: יריעות שלמה א:קי,א – חדר הסמוך לבית כְּשֶרְשוּת אחד לשניהם, כמו: אנשים על הנשכות (נחמיה יב:מד); לעשות לו נשכה (שם יג:ז) – והוא ענין שם 'לשכה', אלא שנקרא 'נשכה' ע"ש השכונה. בית הבחירה א:ז – ובונים בה בתים לשאר צרכי המקדש כל בית מהם נקרא לשכה; ביאור (ר' שלום צדוק): ובונים בה בתים דהיינו חדרים שכל אחד נקרא לשכה, מלשון לשכון.
  4. שכן: בר' יד:יג – וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; ת"א – ואתא משיזבא וחוי לאברם עבראה והוא שרי במישרי ממרא. [תרגומה של "שוכן" הוא "שרי" (השראה), היינו שקיעת דבר מטה מטה עד היסוד. כלומר אברהם השתקע שם]:
  5. חשך: [זמן שקיעת החמה וזמן מרגוע, וכן זמן שכיבה[8]].
  6. שכב: [מנוחה, שקיעה. גם "שכב" מתורגם "שדך"]: במ' כג:כד – הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף; תר' ירוש' – הָא עַמָא הָאִלֵין כְּאַרְיָא שַׁרְיָין וּכְאַרְיוּתָא מִתְגַבְּרִין הֵיךְ מַה דְלֵית אַרְיָא לָא נְיַח וְלָא שְׁדִיךְ עַד זְמַן דְהוּא אָכִיל.
  7. שכם: [מלה נרדפת לכתף, על שם שמשמת כבסיס ששוכן עליו משא[9]]: בראשית ט:כ – וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית; השכם: בר' יט:ב – וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; אור חדש – והשכמתם – שרש שכם יסודו שך, ענינו שכך ושקט. השכם בבקר הכל שקט. ומזה שכם שפירושו כתף – המשא על הכתף שוכן בבטחה. וחמת המלך שככה: (אסתר ז): שקטה. וכן הפעל שקט יסודו שך (כ"ק מתחלפות).
  8. שכח: [מציע בעל המנות אהרון קשר בין "שכח" ל"שכך" (כלומר "שכיחה" היא זכרון ש"שקע" ונשכך מהמודעות)]: בר' כז:מ – עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּ. מנות אהרון[10] (אסתר ב:א) – כשך חמת המלך אחשורוש 'כשך' הוא לשון שכחה.
  9. אשך: [המלה מציינת ביצי הזכר. ת"א "פחתין"]: ויקרא כא:כ – אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ; ת"א – או גרבן או חזזן או מריס פחתין. [ונראה שהוא הוא ענין  שככה, היינו  השקיעה כלפי מטה[11]].
  10. שכר: [שכרות אינה אלא שקיעת והפחתת המודעות. תרגום "שיכור": "רוי"/"מרוא"]: בר' ט:כא – וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר; ת"א – וְשָׁתֵי מִן חַמְרָא וְרָוֵי. לפי רש"י]: וי' י:ט – יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ; ת"א – חמר ומרוי לא תשתי. [הערוך מביא שהיא גם תרגומה של "טיט"]: מרוא (1), מרויא (מפעל 'רוי', ענין שיכור) תרג' כ"י לתהלים סט:יג למשתי מרוא… וכן תרג' היונה (יר' מו:טז) מלשין יין (ע' רש"י ורד"ק) חמר מרויא. ותרג' שכר (ויקר' י:ט) חמר מרויא. מרוא (2)נחום ג:יד – בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר; ת"י – אַסְגָא מָרְוָא וְשַׁעְבִּידִי בְטִינָא. [יש להציע שגם השיכור נקרא "רוי" על שם מצבו הירוד והמושפל, כאילו שקוע בטיט[12]].
  11. משך: [לכאורה המלה מורה על היפך השככה וההשתקעות, היינו גרירת דבר למקום אחר, כגון]: תה' לו:י – מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ. [אמנם יריעות שלמה מסביר שהם שני צדדי מטבע אחת, כלומר הסרת דבר ממקומו  על מנת לשכן אותו במקום אחר]: יריעות שלמה א:קי. (ת"ד) – ובתוספת אות מ' [לשרש 'שך'] נבנה שם 'משך' להוראת המשיכה, שימשך דבר את זולתו אליו, ונותן לו חניה ושכונה [מקום מדור] בקרבו. ויש בשם 'משך' שתי הוראות: אם קנין השכונה [ביאת דבר למדור]… ואם בטול השכונה – דהיינו להוציא את הדבר משכונתו [ממדורו הקודם]. והוא נכון, כי מה שהדבר מפסיד שכונתו כאן הוא מקנה לו שכונה במקום אחר[13].

[שהקב"ה ימשוך חסדו ליודעיו, שישכחו נשיכות ועקיצות מישראל ויוציא אותנו מחושך לאורה. שישכין את מקדשו ונעלה אליו שכם אחד בב"א].

[1]  [בניגוד למובן ריבית שמופיע x4 בפרשת כי תצא].

[2]  [ואכן לא מצינו פועל 'נשך' במקרא אצל שום בעל חי חוץ מהנחש, אלא רק בהשאלה אצל מלווים בריבית, אצל נביאי שקר (מיכה ג:ה), ואצל מלכודת בעל שינים (יר' ה:כו)].

[3]  [ראה י"ש א:י,ב-יא,א (הקדמה); קט,ב-קי,א; קטז,א; ג:יז,א].

[4]  [ומכאן נגזרת בלשון חז"ל המלה "שייך", כלומר ענין המתחבר עם ענין אחר, היינו ש"נח" עליו, "חל", "נופל" עליו (כטעם "לשון נופל על לשון")].

[5]  [ומכאן "שידוך" בל' חז"ל, שמושאלת לענין  סידור קידושין – דבר המשקיט רוחו של אדם]: שבת יב. – אין משדכין את התינוקות לארס. [כי האדם חש מנוחת הנפש ושקט, ומסוגל להשתקע – רק עם מצא אשה, מצא טוב].

[6]  [ראה ת"י יהושע יא:כג, יד:טו; שופ' ג:יא, ל; ה:לא; ח:כח; מ"ב יא:כ; ישע' יד:ז; יחז' טז:מט].

[7]  [ת"י בר' כז:מד].

[8]  [וע' אור חדש (ר' דוד שלוש) לבראשית א:ב].

[9]  [בדומה לביטוי בלע"ז: to shoulder a burden].

[10]  ר' שלום אליאסי, תל אביב תשע"א.

[11]  [ומצינו "פחתין" כתרגומו של "שקערורות", שפרש"י: "שקועות". "שוחה" (בור) מתורגם "פחת". "פחתת" ת"י "שקיעא". "פחד ופחת" פרש"י: גומא ליפול בוץ עכ"ל רש"י, וכולם ענין שקיעה ושככה עד למטה. מעניין להעיר גם שהתנא חנניה ב"א השוה "אשך" ל"חשך" (אולי מעין השוואת "אבק" ל"חבק" [ע' רמב"ן לפסוק "ויאבק איש עמו"])]: בכור' ז:ה – מרוח אשך חנניה בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכים. [ומביא העץ יוסף (ש"ר יא:יא) את דברי הערוך (ערך 'חשך'): בבכור' מד: כל שמראיו חשוכים פי' מי שיש לו מרוח לעולם פניו חשוכים].

[12]  [גם רעל מתורגם "מרוי", כלומר חומר שפל וירוד]: זכ' יב:ב – סַף רַעַל; ת"י – מָן מְלֵי מַרְוֵי.

[13]  [ולהלן מסביר י"ש את הענין על פי האות מ' בראש המלה]: י"ש א:קטז. (ת"ד) – כבר הראנוך בשמות… 'מנע', 'מעד'… ודומיהם מנוספי מ’ האמנתי"ו בראש המלה המורות על היפוכן… שם 'נע' המציין תנועה, ושם 'מנע' – על בטול תנועה… שם 'עד' המציין וועד [היינו  פעילות מתואמת (לשון "מועד" ו"ועד")  והמשכיות (כלשון "עדי עד")], ושם 'מעד' – על העדר הוועד [כלומר  התמוטטות… כך גם] שם 'שך' מורה על השכונה, ושם 'משך' – על נתוק השכונה.

image_print