image_print

דב' ד:ט – רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ; ת"א – לחוד אסתמר לך וטר נפשך לחדא דלמא תתנשי ית פתגמיא דחזאה עינך.

[שתי מלים בפסוק אחד ומשרש אחד – "הִשָּׁמֶר", "וּשְׁמֹר" – אולם תרגומן שונים לגמרי: "השמר" = "אסתמר", "שמר" = "טר". ואכן, תופעה זו חוזרת על עצמה בעקביות בכל המקרא כולו. 'שמר' בבנין נפעל (שהוא בד"כ בנין סביל[1]), מתורגם תמיד בנגזרי 'סמר', כגון]: בר' כד:ו – וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה; ת"א – ואמר ליה אברהם אסתמר לך דלמא תתיב ית ברי לתמן[2]. [בניגוד לכך, נגזרי 'שמר' בבנין קל (שהוא בנין פעיל[3]) מתורגמים תמיד בשרש אחר – היינו שרש 'נטר'[4], כגון]: בר' ד:ט – וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי; ת"א – ואמר לא ידענא הנטר אחי אנא[5]. [כבר העיר על כך בעל ספר מתורגמן (לר' אליהו בחור)]: מתורגמן (ערך 'נטר'): …כל לשנא שמירה מתורגם בל' נטירה, כמו: שמור את הדבר; נטר ית פתגמא… ומה שיבא בבנין נפעל מתורגם בל' אסתמר. ע' שרש סמר. [ושם בערך 'סמר' מובאים תרגומי כל נגזרי 'שמר' בנפעל, כדוגמאות המוצגות כאן. ברם, שרש 'סמר' מופיע גם בלשון המקרא, אולם לא כפועל אלא כשם עצם, היינו "מסמר"]: ישע' מא:ז – וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט. יר' י:ד – בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק. [והשרש נמצא גם כשם פועל, בהשאלה מהמסמר הזקוף]: שם נא:כז – הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק סָמָר; רש"י – סמר – הריציי"ר[6] בלעז, כמו: תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי (איוב ד:טו). תה' קיט:קכ – סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי[7]; מצ"צ – סמר – ענין התקשות כמסמר, כמו: תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי (איוב ד:טו). איוב ד:טו – וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי; רש"י – תסמר – הוא ל' אדם שעמדו שערותיו. [והמלה מופיעה גם באות שׂ' תחת ס']: קהלת יב:יא – דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים.

[במבט ראשון אין קשר בין 'סמר' – שרשה של "מסמר", לבין "שמירה" משרש 'שמר'. ברם, חז"ל דרשו את המלה "וּכְמַשְׂמְרוֹת" בקהלת כלשון  שְׁמִירָה]: תנחומא (בובר) בהעלותך פרק טו[8] – וּכְמַסְמְרוֹת נְטוּעִים (קהלת יב:יא), וּכְמַשְׂמְרוֹת כתיב, אם קבעת אותם כמסמר, הם משתמרין ומשמרין אותך. [כלומר, יש לשמור על דברי חכמה יקרים שלא ישכחו, ובכך הם ישמרו גם עליך, כך שיש שני הביטים של שמירה בשרש 'סמר'].

[נראה שחז"ל למדונו בדרך "אל תיקרי" שאכן יש קשר חיוני בין 'שמר' ל'סמר'. הרי המסמר מסוגל לשמש למספר שימושים, כגון: 1) הידוקם וחיזוקם של גופים רעועים. 2) סגירת ואיטום דברי ערך במקום מוגן, כגון בקופסא. 3) הגנה מפני היזק כלשהו, כדמצינו אצל התורם ברזל למקדש]: מנחות קז. – הרי עלי… ברזל… לא יפחות מכליה עורב; רש"י – כליה עורב – מסמרות חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבין שלא ישבו עליו. [הצד השווה שבשלשתם הוא  שמירה ומניעת היזק חיצוני, כדלהלן: 1) רהיטים רופפים עלולים להתמוטט כגון בשימוש של אדם שלא מודע למצבם הרעוע. 2) סגירת דבר ערך במסמרים מועילה במידת-מה נגד היזק וגניבה. 3) השימוש במסמרים כיתדות תחובות, שומר מפני שימוש לא רצוי (כגון של עורבים כאן)].

[הדוגמא של סגירת חפץ בקופסא מסומרת מביאה אותנו להבדל עקרוני שבין סוגים שונים של שמירה למען מטרות שונות. הרי אם בא אדם לשמור על שרשרת זהב מפני גניבות, יסגרנה בתוך קופסא כזאת, ואולי גם יקבור את הקופסא, והכל בגדר שמירת החפץ מפני האיום הצפוי. לעומת זאת, אם מטרתו לשמור על שקית חלב למשל, אותן הפעולות אכן יבטיחו שהשקית לא תגנב / תקרע, אולם בינתיים החלב עצמו יתקלקל! כלומר, הסכנה האמיתית לחלב איננה מפני איום חיצוני, אלא מפאת אויב פנימי, היינו החיידקים. לכן, מטרת שמירתו איננה מניעת גניבתו אלא נטירת טריותו ע"י קירור וכדו'].

[במאמרינו לפרשת תצוה הבאנו את שיטת מחברת מנחם, שחבר את ענין  נטירה כאחת מהמחלקות של ערך 'טר', והיא כוללת למשל את הפסוק]: וי' יט:יח – לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר. [מחלקה אחרת מוקדשת למלה "טרי", כדוגמת]: שופטים טו:טו – וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה[9]. ישעיה א:ו – וּמַכָּה טְרִיָּה[10]. [המשמעות המקורית של "טרי" מתייחסת א"כ ללחותו של עצם; הרי לחותו הולכת ונעלמת מאליה בצורה טבעית. כמו כן, ה"נטירה" של "ולא תטר" – היינו החזקת  שנאה ותרעומת[11] – מתמעטת והולכת בעבור הזמן, ובצורה טבעית היא מתייבשת ונעלמת. רק הִתְעָרְבוּת פעילה יכולה להחזיק את טריות השנאה, והתערבות זו נקראת "נטירה", בה נלחמים בצורה פעילה נגד השכחה והשכיכה].

[לעומת נטירה, המצריכה התערבות אקטיבית, שימושי המסמר שמנינו למעלה כולם שומרים מן ההיזק החיצוני בצורה פסיבית[12]. נראה לומר א"כ שהתרגום משווה לשון "שמר" בלשה"ק (בבנין נפעל הסביל) לשרש 'סמר' בלשה"ק, המסמל  שמירה סבילה כעין מסמר. יצויין שלמלה "להשמר" יש משמעות של פסיביות אף ללא ענין שמירה, כפי שמופיע בספר ישעיהו]: ישע' ז:ד – הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא. [פירשוה רש"י ורד"ק מענין  הרגעה. אכן, סבילות זו מומחשת בשרש 'שמר' בעצמו במלה "שמרים", היינו משקעי היין התוסס, כגון]: תה' עה:ט – וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ; מצ"צ – שמריה – הוא הנופל בקרקעית הכוס אשר בו המשקה. [השקעת חלקיקי הפסולת לתחתית החבית דורשת דבר אחד: אי-הפרעה. לכן "שמרים" אלו מהווים משל למופת לשקט ושאננות]: יר' מח:יא – שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו; מצ"ד – שאנן מואב מנעוריו – מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו. [כך גם בדברי ישעיהו, המנסה להרגיע את אחז מלך יהודה בפני איומו של רצין מלך ארם נגדו].

[כעת ניתן להבין את הפסוק איתו התחלנו]: דב' ד:ט – רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ; ת"א – לחוד אסתמר לך וטר נפשך לחדא דלמא תתנשי ית פתגמיא דחזאה עינך. [התורה מצווה לשמור (קרי: לנטור) בליבינו את המראות הנשגבים שראו עינינו, לבל ישכחו וישככו. נטירה זו מצריכה התערבות פעילה ביותר להזין ו"להשקות" את הזכרונות ובכדי להעבירם לצאצאינו].

[ובענין "הִשָּׁמֶר לְךָ" המתורגם "אסתמר", מסביר אברבנאל (להלן) שיש שיחפשו כְּלֵי עזר לשמור על המראות הללו]: אברבנאל דב' ד:טו – ונשמרתם מאד לנפשותיכם… לפי שזכר אזהרה רבה שלא ישכחו יום המעמד ההוא מביניהם. חשש אולי יבואו לעשות תמונה מה לזכרונו; [מוסיף רבינו בחיי שסכנה זו נובעת מהשפעות זרות]: רבינו בחיי – ונשמרתם מאד לנפשותיכם… להזהר שלא תעשו שום תמונה, שום פסל… ולא תמונת כל סמל, כי יש מן האומות שהם עובדים ומשתחוים לאיזו בהמה וחיה. [ועלינו להשמר ולהסתמר מפני חדירת השפעות חיצוניות אלו לתוך נפשינו בד בבד עם נטירת זכרון המחזות שראינו – בכל יום יהיו… כאילו היום קבלתם (לקח טוב פרשת ראה דף יח.).

[יהי רצון שנזכור ונשמור חוקיך, ונתקעם כמסמר נגד עינינו לבל ינטשו לעולם. וזכותם ישמרנו מכל פגע ומחלה ומכל מרעין בישין].

[1] [יש הקוראים לסוג פועל זה "פועל עומד" – intransitive verb]

[2] [עוד דוגמאות בנפעל]: שמ' יט:יב – הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר; ת"א – אסתמרו לכון מלמסק בטורא. דב' ד:טו – וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם; ת"א – וְתִסְתַּמְרוּן לַחֲדָא לְנַפְשְׁתֵיכוֹן. שופ' יג:יג – אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר; ת"י – דַאֲמַרִית לְאִתְּתָא תִּסְתַּמָר. ישע' ז:ד – וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא; ת"י – ותימר ליה אסתמר ונוח לא תדחל.

[3] [יש הקוראים לסוג פועל זה "פועל יוצא" – [transitive verb

[4] [וכיון ששרש 'שמר' (בבנין קל) זהה עם 'נטר', בהופעת שתי המלים ביחד – יונתן אינו מתרגם 'שמר' כלל (כיון שהופעת המלה "ינטור" לא יוסיף דבר להבנת הפסוק)]: ירמיה ג:ה – הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח; ת"י – האפשר דתנטרון ליך רוביך לעלם אם תתקף עלך מחא לאפריש.

[5] [דוגמאות נוספות]: דב' ה:יב – שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ; ת"א – טר ית יומא דשבתא לקדשותיה. דב' ו:כה – וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת; ת"א – וזכותא יהא לנא ארי נטר למעבד ית כל תפקידתא הדא. בר' יח:יט – וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט; ת"א – ויטרון אורחן דתקנן קדם ה' למעבד צדקתא ודינא.

[6] [לסמור – to bristle].

[7] [ומכאן "צמרמרת" בלשון חז"ל]: נדה ט:ח – אשה שיש לה וסת… וכְמִין צְמַרְמֹרֶת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ; רע"ב – צמרמורת – לשון: סמר מפחדך בשרי (תה' קיט). [ופירש רמב"ם ביד החזקה שהוא הסתמרות השערות]: רמב"ם אס"ב ח:ב – וקודם שיבוא הדם… חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה ויסתמר שערת בשרה.

[8] [ראה גם רש"י שהביא דרשה אחרת, והשוה: ירוש' שבת ו:ב, סנהד' י:א., במ"ר יד:ד, פסיקתא רבתי פ' ג'].

[9] מצ"ד – לחי חמור טריה – לחי לחה מן חמור.

[10] רש”י – טריה – מנחם פי' לשון לחות כלומר לחה ורטובה תמיד נובעת.

[11] [תרגם אונקלוס: לא תִּקֹּם ולא תִטֹּר דבבו (איבה)].

[12] [אע"פ שמסמר מסוגל לשמש גם ככלי זיין (כגון: "כוואו בשפוד או במסמר" [ב"ק פג:]), ברור שאין זה עיקר שימושו (ואצל יעל (שופ' ד:כא), הכלי מכונה "יתד", להבדיל מ"מסמר"). וכן הדגישו ז"ל (מדרש משלי לא:לח) שיעל לא הרגה את סיסרא בכלי זיין אלא ביתד לקיים מה שנאמר: לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה (דברים כב:ה)].

image_print