image_print

פרשת ראה

שרש 'שמט' מוזכר שש פעמים בפרשת ראה, ורק עוד פעמיים בכל שאר פרשיות התורה: דב' טו:אטמִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּכִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'… אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָקָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ.

שרש 'שמט' מוזכר עוד שבע פעמים בנ"ך, אולם בעוד שכל ההזכרות בחומש קשורות למצוות שנת השבע, בשאר הפסוקים המלה איננה קשורה לשביעית, אלא  לנפילה / החלקה / רפיון / פריקה, לדוגמא: ש"ב ו:ווַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר; רד"קכי שמטו הבקרנשמטו הבקר, כלומר נתפרקו איבריהםולדעת יונתןשתרגם ארי מרגוהי תוריא פי' שמטוהו והורידו, ותרגום ונדחה ידוותתמריג ידיה. מ"ב ט:לגוַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ וַיִּשְׁמְטוּהָ; רד"קשמטוההפילוה מן החלון לארץ.

בדומה לכך, מצוות השמיטה היא לכאורה להרפות במידה מסויימת את אחיזתינו בשדותינו ובכספינולהפקירם, "להפילם" מרשותינו. בכך יש להציע קשר בין המלים המכילות אותיות 'מט' בלשון הקודש, שמשותף להן: א. עניני נפילה / התמוטטות. ב. כריעה / כפיפה / כיווץ. ג. זריקה / הטלה / השלכה. וכן אמצעי הגנה נגד נפילה: ד. להסתמך / להישען. ונבדוק את השרשים אחד אחד:

  1. מט1א. "התמוטטות"המעדה, הטיה לנפילהויקרא כה:להוּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ; אב"ע ומטה ידומגזרת: לא ימוט (תה' קיב:ו), והמ' שרש, וכמוהו: מטה רגלי (תה' צד:יח)… והחזקת בו הפך ומטה ידו שלא יפול. תהלים יז:הבַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי; מצ"צנמוטוענין המעדה ונטיה לנפול, כמו: לעת תמוט רגלם (דב' לב). 1ב. "למטה" – מקום נמוך, תחתית (תוצאת הנפילה / התמוטטות): שמות כו:כדוְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה. 1ג. "מיטה" – ערש השינה (נשען עליו בעת שנוטה לישון): בראשית מח:בוַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. שיר השירים ג:זמִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. 1ד. "מַטֶּה" – מקל, משענת (נשען עליו לבל ימוט): שמות ד:כאֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.
  2. מטללדעת רמב"ן, ה"מטיל" הוא מין כלי ברזל ש"מטילים" על חפץ כדי לנפץ אותוהיינו לשברו ולמוטטואיוב מ:יחגְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל; רמב"ן מטיל ברזל הוא הפטיש הגדול שאדם נוטל על הסלע ויפוצץ אותו, מלשון: וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים (יונה א:ה).
  3. מטרבנוסף לגשם, מצינו פועל 'מטר' בענינים שונים, כגון פחים: יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים (תהלים יא:ו). מכאן דייק רמב"ן בפרשת בשלח שענינו  זריקה, היינו נפילה מלמעלה: שמות טז:דוַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם; רמב"ןדעת אונקלוס שהוא לשון ירידהיתכן שיהיה מענין: כַּמַּטָּרָא לַחֵץ (איכה ג:יב), אע"פ שהוא שרש אחר, כי בכל זריקה אשר תבא מלמעלה יאמרו כן, ותקרא "מטרה" על שם שימטיר עליה החצים.
  4. חמט החומט הוא שרץ טמא הנמנה בפרשת שמיני: וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת (ויקרא יא:ל); א. רש"י פירשה במקום במלה "לימצ"ה": רש"יהחמטלימצ"ה; ופירושה שבלול, כפי שפירש"י בתהלים את המלה "שבלול": תה' נח:טכְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ; רש"ישבלוליש פותרין לימצ"א בלעז. ב. מצינו פועל משרש 'חמט' בארמית כתרגומה של "כרע" (נפילה / כפיפה): ישע' מו:אכָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה; ת"יחֲמִיט בַּל אִתְקְטֵף נְבוֹ הֲווֹ צַלְמָנֵיהוֹן דְמוּת חֵיוָא וּבְעִירָא; אלשיךכרע בל קרס נבו כו'. אמרו פסוק זה על צלם נבוכדנצר, שנפל אחר מעשה דחנניה מישאל ועזריה, ונעשה אברים אברים ע"י דניאל. וכן מצינו שרש 'חמט' במספר שימושים בחז"ל, ג. כגון במשנה: שבת נד:ואין הזכרים יוצאין בעגלהכי היכי דלא לחמטן אלייתיה; רש"י פירשה מלשון  ליקוי ופציעה: רש"ידלא ליחמטןשלא ילקו בסלעים וטרשים, בלציי"ר בלעז [לפצוע]; ומשמע מפסקי הרי"ד שנגרדת ונפצעת האלייה בקרקע מפני כובדה והטייתה כלפי מטה, והשווהו לתרגום של "הכריע" שהזכרנו: פסקי רי"דכי היכי דלא ליחמטן אליתייהו. פי' שאליותיהן גדולות ושמינות יישברו אם יגרדו אותן על גבי קרקע. וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ (תה' עח:לא), תרגומו: אחמט. ד. עוד מצינו "קב חומטון" בלשונם ז"ל, המורה על  עפר מלוח: שבת לא.משל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה; רש"י פירש ש"חומטון" מגן מפני תולעים: רש"יקב חומטוןארץ מלחה, ומשמרת את הפירות מהתליע; י"ל שמרמז רש"י שנקרא עפר זה "חומטון" ע"ש התולעיםכגון שבלולים וחלזונות. עכ"פ, מציע הרב דוד צבי הופמן ז"ל (פ' שמיני) שמכונה השבלול "חומט" ע"ש שהוא מתקפל ומתכווץ בתוך נרתיקו לעת הסכנהכעין תרגום "כרע" "חמיט" הנ"ל (וציין ש"חמיט" מורה על כיווץ גם בתרגום הסורי).
  5. קמטכיווץ, כגון עור שהתייבש ובכך התמוטט: איוב טז:חוַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה; מצ"צותקמטניענין כווץ, וכן: אשר קמטו (איוב כב:טז).
  6. שמטגם המלים "שמיטה" ו"השמטה" משתתפות בהוראה הכללית של  נפילה כנ"ל, היינו שאנו מצווים להרפות את ידינו מרכושינו עכ"פ לשנה תמימהולהקדיש אותה ללמוד, לשמור ולעשות את דברי תורת ה' התמימה. ודווקא ע"י שחרור נכסינו, מבטיחה לנו התורה יבול בשפע, וישיבה בטוחה בה: וי' כה:יטוְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ.

שנזכה כולנו להתברך בשלום ובטחון ולברכות גשמיות ורוחניות עד בלי די, ולבל תמוטנה רגלינו, אמן.

1 פעם אחת בפרשת משפטים ופעם אחת בפרשת וילך, אמנם בפרשת בהר (מקום שהביא רש"י "מה ענין שמיטה אצל הר סיני") – השרש 'שמט' לא מוזכר אפילו פעם אחת!

2 'מט' הוא שרש המלים הבאות לדעת מחברת מנחם. ולדעת רד"ק, המלים נחלקות לג' שרשים: 'מוט' / 'מטט' / 'נטה'.

3 שרשה 'מוט' / 'מטט' לרד"ק, 'מט' למנחם.

4 שרשה 'מטט' לרד"ק, 'מט' למנחם.

5 שרשה 'מטט'/'נטה' לרד"ק, 'מט' למנחם.

6 שרשה 'נטה' לרד"ק, 'מט' למנחם.

7 מכאן כנראה נובעת המלה "טיל" בלשון המדוברת, מעין חנית גדולה המוטל ונופל על האויב.

8 וכדוגמת: ש"א כ:לגוַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ; מצ"צויטלהשליך כמו: ויטילו את הכלים (יונה א). יר' טז:יגוְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ; רד"קוהטלתיענינו והשלכתי. יונה א:דוַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם; אב"עוה' הטילהשליך דרך משל. יונה א:הוַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים; מצ"צויטילוענין השלכה, כמו: והטלתי (יר' טז).

9 והשוה למה שהבאנו בענין שרש 'מטר' במאמרינו לפ' תצוה, ובהערות שם.

10 וכן פירש"י "חומט" ו/או "שבלול" (שבת עז:, חגיג' יא., ובמו"ק ו: נקט במלה "לימצו"ן". ומעניין שהמלה כנראה זהה גם בארמית, שכן פירשו "שבלול" גם במדרש (ב"ר נא:א) בלשון "לימצא" (ובילקוט [תהלים, רמז תשעו] גרס "לומצון").

11 וראה גם תמ"י דב' כח:לה, והתרגום לאיוב ד:ד ותהלים עח:לא.

12 ובדומה לכך, ר"ח פתרה כלשון  עיפוש: רבינו חננאלפי' דלא נחמטה שלא יעלה כעין עיפוש באליה.

13 וראה גם "קובץ ליקוטי הערות וחידושים ר' יוסף אדלר", דף ק"ל, שהסביר בטוב טעם את הקשר לכלי המכונה "חמיטה" (מעשרות א:א). וצ"ע בענין העוגה הדקה הנק' "חמיטה" (טבול יום א:א), ושמא י"ל שנקראת כן ע"ש שהיא נאפית בכלי הנקרא "חמיטה" הנ"ל (כדוגמת "חביתה" ע"ש הכנתה ב"מחבת".

14 לעוד נימוקים בענין שרש 'קמט', ראה את מאמרינו לפ' צו.

image_print

השאר תגובה