נח: מייחלים להתחלה פסיבית? – נפלאות שפת הקודש

image_print

נח

[שלשה פסוקים מצינו בפרשתינו המכילים מלים דומות1, ותירגמו אותם מקצת התרגומים כלשון התחלה]:

בר' ח:י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; תרגום ירושלמי בר' ח:י וּשְׁרֵי2 לְמִימְנֵי.

בר' ט:כ וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם; ת"א ושרי נח גבר פלח בארעא ונצב כרמא.

בר' י:ח הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ; ת"א הוּא שָׁרֵי לְמֶהֱוֵי גיבר בארעא.

[רד"ק הוסיף דוגמאות נוספות במקרא למלה זו3 בהוראת התחלה]:

בר' ט:כ וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם; רד"ק ויחל נח איש האדמה – …לשון תחלה, כמו: אותו החל לבנות המזבח (ש"א יד), אחל תת פחדך (דב' ב), הוא החל להיות גבור בארץ (בר' י:ח).

[ויש להוסיף עוד דוגמאות רבות להוראה זו, כמו]:

בר' מד:יב וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה.

דב' טז:ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה.

שופ' י:יח אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן.

שופ' טז:כב וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ.

שופ' כ:מ וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה.

ש"א כב:טו הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹהִים.

יונה ג:ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא.

[אולם, אונקלוס ורש"י פירשו את הפסוק הראשון כלשון המתנה]: בר' ח:י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; ת"א ואוריך4 עוד שבעא יומין אחרנין; רש"י ויחל לשון המתנה, וכן: לי שמעו ויחלו (איוב כט:כא), והרבה יש במקרא. [והרי יש לתמוה התחלה והמתנה לכאורה מושגים הפוכים המה: התחלה מציינת עשייה והמתנה: איעשייה! איך תסבול מלה אחת הוראות הפוכות? ואכן, מצינו משמעות המתנה במקומות רבים, כדוגמת]:

שופ' ג:כה וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ; ת"י וְאוֹרִיכוּ עַד סַגִי; מצ"צ ויחילו המתינו, כמו: ויחל עוד (בר' ח).

ש"א י:ח שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ; ת"י שַׁבְעָא יוֹמִין תּוֹרִיךְ עַד מֵיתֵי לְוָתָךְ; רש"י תוחל תמתין.

תה' קמז:יא אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ; תרגום ית דמוריכין לטוביה.

איוב לב:יא הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם; רלב"ג הוחלתי המתנתי; תרגום הא אוריכית לפתגמיכון.

[יש לתרץ על פי קירבת שתי הוראות של שרש 'יחל'5: 1. המתנה 2. תקווה, כי הרי במקומות רבים המלה מתפרשת לב' פנים אלו, כגון]:

יחז' יג:ו וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר; רש"י לשון תוחלתלשון אחר לשון המתנה.

תה' מב:ו הוֹחִילִי לֵאלֹהִים; רש"י הוחילי המתיני וצפי לגאולה.

איוב כט:כא לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ; רלב"ג ויחלו וימתינו ויקוו.

ישע' נא:ה וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן; מלבי"ם המיחל, מצפה על זמן מוגבלולכן מצאנוהו על המתנה: ויחל שבעת ימים (בר' ח), שבעת ימים תוחיל (ש"א י:ח).

[כלומר, סוג התקווה שמתאר שרש 'יחל' הוא ב"שב ואל תעשה" (פסיבי), דהיינו בטח וצפה שהוא ית' יפתח לך פתח להתחלה חדשה6].

[בין הדוגמאות של שרש 'יחל' שפירשוה מפרשי המקרא כלשון התחלה הוא תיאורו של המלאך בענין עלייתו של שמשון לגדולה]: שופטים יג:ה וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל; ת"י הוא ישרי למפרק ית ישראל; מצ"צ יחל יתחיל.

[אמנם דרשוה חז"ל מלשון ביטול]:

סוטה ט:-י.וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל… (שופ' יג:ה). אמר רבי חמא ברבי חנינא: הוחל שבועתו של אבימלך7, דכתיב: אם תשקר לי ולניני ולנכדי (בר' כא:כג); [רש"י מסביר שמלת "יחל" נדרשת כלשון ביטול, כמו "לא יחל דברו"]: רש"י הוחל שבועתו של אבימלך בטלה, לשון: לא יחל דברו (במדבר ל) לפי שהם עברו על השבועה תחילה.

[וכן מצינו שהפסוק "אז הוחל לקרוא בשם ה'" פירשוהו חלק מהמפרשים כלשון התחלה]: בר' ד:כו אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'; רשב"ם אז הוחל לקרא בשם י"י לשון התחלה שהתחיל להתפלל; אב"ע אז הוחל מבעלי הכפל מלשון 'תחלה'. [אולם אף כאן דרשוהו חז"ל כלשון ביטול, מ"לא יחל"]: מדרש אגדה (בובר) בראשית ד:כו ד"א הוחל. התבטל, כמו: לא יחל דברו (במ' ל:ג), כתרגומו לא יבטל8.

[דוגמא אחרת שרבו בה הפירושים]: הושע ח:י וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים; [רד"ק פירש את המלה כלשון התחלה]: רד"ק ויחלו מעט ענין תחלה. [אולם רש"י פירשה בגמרא כלשון ביטול, מלשון "לא יחל"]: בבא בתרא ח.ויחלו מעטפסוק זה בלשון ארמית נאמר, אי תנו כולהו עתה אקבצם, ואם מעט מהם יחלו ממשא מלך ושרים; רש"י יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים, יחלו, כמו: לא יחל דברו (במדבר ל).

[אמנם, יש להסביר את ההוראות ההפוכות כמו דוגמאות רבות של תופעת "דבר והיפוכו" בלשון הקודש, היינו שמעשה אחד ויחיד מוביל לתוצאות הפוכות. הרי התחלנו בתרגום הרגיל של המלה: "התחלה" -"שרי" בארמיתהמורה תמיד על היתר ופתיחה. ברם, המתבונן יבחין שבנוסף להתחלת דרך וכיוון חדש של פעולת התרה או פתיחה, מעשה כזה גם מחליף ומביא קץ למציאות הקודמת. למשל, המתיר קשר בכדי להשתמש בחבל לצורך אחר, מוותר על התפקיד ששימש אותו הקשר עד כה. וכן הפורץ חלל בקיר לצורך עשיית חלון או דלת אכן פתח פתח חדש אבל בו בעת השאיר פירצה בקיר דרכו יוכלו להיכנס קור, גשם, גנבים וכו'].

[נוחילה אליו ית' שיעזור לנו להתחיל אך התחלות טובות, ויחולל עלינו שנה מבורכת ויחל את עצת אויבנו המזימים לחלל את שמו ר"ל].

1 [שכולן נגזרות משרש 'חל' לדעת מחברת מנחם (ערך המכיל לא פחות מחמש עשרה מחלקות!)].

2 ["שרי" הוא התרגום הרגיל להתחלה, למשל: ת"א בר' ו:א, מד:יב; במ' כה:א; דב' טז:ט. ת"י שופ' כ:מ, ש"א כב:טו].

3 [ששרשה 'חלל' לשיטתו].

4 [התרגום הרגיל של ישיבה והמתנה, כמו]: בר' כב:ה שְׁבוּ לָכֶם פֹּה; ת"א אוריכו לכון הכא. [ראה גם שמ' כד:יד, במ' ט:ח, ט:יט, כב:ח].

5 [לדעת רד"ק].

6 [ומכאן גם לשון בקשה, כמו]: ש"ב יח:יד לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ; מצ"צ אוחילה אבקש, כמו: אחלי אדוני (מ"ב ה:ג). מ"א יג:ו וַיְחַל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת פְּנֵי ה'; ת"י וְצַלִי נְבִיָא דַיָי קֳדָם יְיָ; מצ"צ חל ענין בקשה כמו ויחל משה (שמות לב). מלאכי א:ט חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל; מצ"צ חלו ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב). יר' כו:יט וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה'; ת"י וְצַלֵי קָדָם יְיָ.

7 [מהד' שוטנשטיין בשם מהרש"א: שבועתו של אברהם אבינו לאבימלך, מלך פלשתים. והיא בוטלה משום שכוונת השבועה היתה שלא ימשול אחד על השני, תנאי שהופר ע"י הפלשתים פעם אחרי פעם, וגם בימי שמשון].

8 [וכן הוא דעת רבינו יונה, שפירשו כלשון חלילההיינו מניעה וביטול]: שערי תשובה שער ג:ריב רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר (משלי כה:כג)… "תחולל" מלשון חלילה, וכן: לא יחל דברו (במ' ל:ג) – לא יבטל. וכן: אז הוחל לקרא (בר' ד:כו) – אז נמנע. [וראה גם הכוה"ק לבר' ד:כו. וכן עי' חזקוני, הדר זקנים ומלבי"ם לבמ' ל:ג].

image_print