image_print

נח: מייחלים ומתחילים 

שלשה פסוקים מופיעים בפרשתינו המכילים מלים דומות, ותירגמו אותם מקצת התרגומים כלשון  התחלה: 

בר' ח:י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; תרגוםירושלמי – וּשְׁרֵי לְמִימְנֵי. 

בר' ט:כ – וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם; ת"א – ושרי נח גבר פלח בארעא ונצב כרמא. 

בר' י:ח – הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ; ת"א – הוּא שָׁרֵי לְמֶהֱוֵי גיבר בארעא. 

רד"קהוסיף דוגמאות נוספות של מלה זו (ששרשה 'חלל' לשיטתו) בהוראת  התחלה: 

בר' ט:כ – וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם; רד"ק– ויחל נח איש האדמה – …לשון תחלה, כמו: אותו החל לבנות המזבח (ש"א יד), אחל תת פחדך (דב' ב), הוא החל להיות גבור בארץ (בר' י:ח). 

ויש להוסיף עוד דוגמאות רבות להוראה זו, כמו: 

בר' מד:יב – וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה. 

דב' טז:ט – שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה. 

שופ' י:יח – אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן. 

שופ' טז:כב – וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ. 

שופ' כ:מ – וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה. 

ש"אכב:טו – הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹהִים. 

יונהג:ד – וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא.

אולם, אונקלוס ורש"י פירשו את הפסוק הראשון כלשון  המתנה: 

בר' ח:י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; ת"א – ואוריך עוד שבעא יומין אחרנין;רש"י – ויחל – לשון המתנה, וכן: לי שמעו ויחלו (איוב כט:כא), והרבה יש במקרא. להלן מספר דוגמאות בהוראה זו: 

שופ' ג:כה – וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ; ת"י – וְאוֹרִיכוּ עַד סַגִי; מצ"צ – ויחילו – המתינו, כמו: ויחל עוד (בר' ח). 

ש"אי:ח – שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ; ת"י – שַׁבְעָא יוֹמִין תּוֹרִיךְ עַד מֵיתֵי לְוָתָךְ; רש"י – תוחל – תמתין. 

תה' קמז:יא – אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ; תרגוםית דמוריכין לטוביה.

איובלב:יא – הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם; רלב"ג – הוחלתי – המתנתי; תרגום – הא אוריכית לפתגמיכון.

והרי יש לתמוה – התחלהוהמתנה לכאורה מושגים הפוכים המה: התחלה מציינת  עשייה, והמתנה: איעשייה! איך תסבול מלה אחת הוראות הפוכות? 

יש לתרץ על פי קירבת שתי הוראות של השרש הקרוב – שרש 'יחל': 1. המתנה 2. תקווה, כי הרי במקומות רבים המלה מתפרשת לב' פנים אלו, כגון:

יחז' יג:ו – וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר; רש"י – לשון תוחלת…, לשון אחר לשון המתנה.

תה' מב:ו – הוֹחִילִי לֵאלֹהִים; רש"י – הוחילי – המתיני וצפי לגאולה.

איובכט:כא – לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ;רלב"ג – ויחלו – וימתינו ויקוו.

ישע' נא:ה – וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן; מלבי"ם – המיחל, מצפה על זמן מוגבל… ולכן מצאנוהו על המתנה: ויחל שבעת ימים (בר' ח), שבעת ימים תוחיל (ש"א י:ח).

    כלומר, סוג התקווה שמתאר שרש 'יחל' הוא ב"שב ואל תעשה" (פסיבי), דהיינו: בְּטַח וְצַפֵּה שהוא ית' יפתח לך פתח להתחלה חדשה.

בין הדוגמאות של שרש 'יחל' שפירשוה מפרשי המקרא כלשון  התחלההוא תיאורו של המלאך בענין עלייתו של שמשון לגדולה: שופטיםיג:ה – וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל; ת"י – הוא ישרי למפרק ית ישראל; מצ"צ – יחל – יתחיל. 

    אמנם דרשוה חז"ל מלשון  ביטול: סוטהט:-י. – וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל… (שופ' יג:ה). אמר רבי חמא ברבי חנינא: הוחל שבועתו של אבימלך, דכתיב: אם תשקר לי ולניני ולנכדי (בר' כא:כג); רש"י מסביר שמלת "יחל" נדרשת כלשון  ביטול, כמו "לא יחל דברו":רש"י– הוחל שבועתו של אבימלך – בטלה, לשון: לא יחל דברו (במדבר ל) לפי שהם עברו על השבועה תחילה.

וכן מצינו שהפסוק "אז הוחל לקרוא בשם ה'" פירשוהו חלק מהמפרשים כלשון  התחלה: 

בר' ד:כו – אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'; רשב"ם – אז הוחל לקרא בשם י"י – לשון התחלה שהתחיל להתפלל; אב"ע – אז הוחל – מבעלי הכפל מלשון 'תחלה'. אולם אף כאן דרשוהו חז"ל כלשון  ביטול, מ"לא יחל": מדרשאגדה (בובר) בראשיתד:כו – ד"א הוחל. התבטל, כמו: לא יחל דברו (במ' ל:ג), כתרגומו לא יבטל.

דוגמא אחרת שרבו בה הפירושים: 

הושעח:י – וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים; רד"ק פירש את המלה כלשון  התחלה: רד"ק – ויחלו מעט – ענין תחלה. אולם רש"י פירשה בגמרא כלשון  ביטול, מלשון "לא יחל": בבאבתראח. – ויחלו מעט… פסוק זה בלשון ארמית נאמר, אי תנו כולהו – עתה אקבצם, ואם מעט מהם – יחלו ממשא מלך ושרים; רש"י – יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים, יחלו, כמו: לא יחל דברו (במדבר ל). 

אמנם, יש להסביר את ההוראות ההפוכות כמו דוגמאות רבות של תופעת "דבר והיפוכו" בלשון הקודש, היינו שמעשה אחד ויחיד עלול להוביל לתוצאות הפוכות. הרי התחלנו בתרגום הרגיל של המלה "התחלה" -"שרי" בארמית- המורה תמיד על  היתרופתיחה. ברם, המתבונן יבחין שבנוסף להתחלת דרך וכיוון חדש של פעולת התרה או פתיחה, מעשה כזה גם מחליף ומביא קץ למציאות הקודמת. למשל, המתיר קשר בכדי להשתמש בחבל לצורך אחר, מוותר על התפקיד ששימש לו אותו הקשר עד כה. וכן הפורץ חלל בקיר לצורך עשיית חלון או דלת אכן פָּתַח פֶּתַח חדש – אבל בו בעת השאיר פירצה בקיר דרכו יוכלו להיכנס קור, גשם, גנבים וכו'.

נוחילה אליו ית' שיעזור לנו להתחיל אך התחלות טובות, ויחולל עלינו שנה מבורכת ויחל את עצת אויבנו המזימים לחלל את שמו ר"ל.

1  שכולן נגזרות משרש 'חל' לדעת מחברת מנחם, וערך זה מכיל לא פחות מחמש עשרה מחלקות!

2  "שרי" הוא התרגום הרגיל  להתחלה, למשל: ת"א בר' ו:א, מד:יב; במ' כה:א; דב' טז:ט. ת"י שופ' כ:מ, ש"א כב:טו.

3  התרגום הרגיל של  ישיבהוהמתנה, כמו: בר' כב:ה – שְׁבוּ לָכֶם פֹּה; ת"א – אוריכו לכון הכא. ראה גם שמ' כד:יד, במ' ט:ח, ט:יט, כב:ח.

4  לדעת רד"ק.

5  ומכאן גם לשון בקשה, כמו: ש"ביח:יד – לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ; מצ"צ – אוחילה – אבקש, כמו: אחלי אדוני (מ"ב ה:ג). מ"איג:ו – וַיְחַל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת פְּנֵי ה'; ת"י – וְצַלִי נְבִיָא דַיָי קֳדָם יְיָ; מצ"צ – חל – ענין בקשה כמו ויחל משה (שמות לב). מלאכיא:ט – וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל; מצ"צ – חלו – ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב). יר' כו:יט – וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה'; ת"י – וְצַלֵי קָדָם יְיָ.

6  מהד' שוטנשטיין בשם מהרש"א: שבועתו של אברהם אבינו לאבימלך, מלך פלשתים. והיא בוטלה משום שכוונת השבועה היתה שלא ימשול אחד על השני, תנאי שהופר ע"י הפלשתים פעם אחרי פעם, וגם בימי שמשון.

7  וכן הוא דעת רבינו יונה, שפירשו כלשון  חלילה – היינו מניעה וביטול: שעריתשובהשערג:ריב – רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר (משלי כה:כג)… "תחולל" מלשון חלילה, וכן: לא יחל דברו (במ' ל:ג) – לא יבטל. וכן: אז הוחל לקרא (בר' ד:כו) – אז נמנע. וראה גם הכוה"ק לבר' ד:כו. ועי' חזקוני, הדר זקנים ומלבי"ם לבמ' ל:ג.

image_print

השאר תגובה