image_print

חיי שרה

בראשית כד:יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ.

בראשית כה:ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה.

[אליעזר בקש מרבקה לשתות בלשון "הגמיאיני".חז"ל דרשו פסוק במשלי אודות צדקותו של אליעזר על שהתבטא בצורה זו]:במ"ר כא:כ זש"ה:צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ (משלי יג:כה) – זה אליעזר,שאמר לרבקה:הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם (בר'כד:יז) – כדי גמייא. [ואת סוף הפסוק במשלי דרשו ז"ל על עשו]:וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר (שם) – זה עֵשָׂו,שאמר ליעקב:הַלְעִיטֵנִי נָא (בר'כה:ל).א"ר יצחק בר ר'זעירא,עֵשָׂו פער פיו כגמל;אמר:אפתח פי ואתה מכניס.התם תנינן (שבת כד:ג):אין אובסים את הגמל ולא דורסים אבל מלעיטין.

[בקשת"מעט מים"של אליעזר כבר מעידה על צניעותו ועדינותו;ובצירוף"הגמיאיני"נחשפת צורת חשיבה של צדיק."הגמיאיני"מורה על "כדי גמייא"1,היינו רק מה שאדם מסוגל לבלוע בבת אחת2.מאידך,"הלעיטני"היא מלשון הלעטת הגמל כמות אדירה ביותר.אולם אם כן,לכאורה הפסוק "אוכל לשובע"היה מתאים יותר לעֵשָׂו,שבקש למלא את כריסו עד לשובע,"ובטןתחסר"יתאים לאליעזר,שהרי כמות קטנה ביותר לעולם לא תשביענו!אמנם נראה שבבדיקת עומק המלים מתגלה בע"ה מפתח לתעלומה זו].

[רד"ק חבר את מלת "הגמיאיני"ועוד מלים בערך 'גמא']:רד"ק(ערך'גמא')הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ (בראשית כד:יז),השקיני.וכן בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ (איוב לט:כד),כאילו מרוב קלותו ומהירותו [של הסוס]ישתה הארץ3.[מוסיף רד"ק בשם אביו שגם לשון "מגמת פניהם"נגזרת מן 'גמא',וענין שניהם הוא שתייה]:וכן פירש אדוני אבי עליו השלום מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה(חבקוק א:ט)…כלומר יבאו בעזות פנים כאילו רוח קדים שהיא עזה שתתה פניהם או השקתה4.

[רשר"ה הוסיף לנגזרי 'גמא'את המלה "גם",כלומר הוספה על הקיים5]:רשר"ה בראשית ב:ז ויפח באפיו ויפח באפיו נשמת חייםמשמעות[שרש]"אפף":לשאוף אל קרבו בתשוקה.ומכאן מלת הקישור "אף"…דברים שנאמרו תחילהגוררים לתחומם את האמור לאחריהם. (והשוה"גם"משרש'גמא'ו"מגמת פניהם"[חב'א:ט]).

[ואכן נראה שקשורות גם המלים האחרות בעלות אותיות 'גם'בלשון הקודש,ואלו הן: 1.גמא 2.לגם 3.אגם 4.גמץ 5.מגמה6. גמש7. גמל8. גמר9. גמד.כולן מורות על תכונות הקשורות למקור מים והפרנוס בו: שתייה/ספיגה,הוספה/ ריכוז,שביעה/גמילה,לחות /גמישות,צניעות/הסתפקות]:

  1. גמא[1.שתיה מועטת6.2.עץ קל הגדל על האגם]:בר'כד:יזהַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ7.2. איוב ח:יאהֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה8,שמות ב:גתֵּבַת גֹּמֶא9,ישע'יח:בוּבִכְלֵי גֹמֶא10.

  2. לגם["לגימה"= שתיה מועטת בלשון חז"ל]:שכל טוב (בובר)בר'כד:יזויאמר הגמיאנימלת הגמיאני אין לה דמיון במקרא,אלא בדברי רבותינו,גמיעה ולגימה,כדאמרי'בגמרא מלא לוגמיו11.

  3. אגם[1.מקום מקוה המים.2. עץ קל הגדל על האגם]:1.שמות ז:יטעַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם12.2.יר'נא:לבוְאֶת הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ;רד"קוְאֶת הָאֲגַמִּיםהגמא13הגדל על הנהרות שרפו באש שלא ימנעם רוב הגמא מלבא בעיר.

  4. גמץ[מין בור]:קהלת י:חחֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל.[הבור סופג /שותה את כל הנתון בו,כתכונת האגם].

  5. מגמה14[שתיה/שאיפה15]:חבקוק א:טמְגַמַּת פְּנֵיהֶם.

  6. גמש["גמיש"=כפיפהבלשון חז"ל]:יומא סז.מצוה בשעירזמנין דגמיש ליה לרישיה;רש"ידגמיש ליה לרישיה יכוף ראשו תחת גופו.[ר'שמואל בר נחמני פירש שיוכבד בנתה את תיבת משה מ"גומא"משום גמישותו16]:שמות רבה א:כותקח לו תבת גמא (שמות ב).למה גומאר'שמואל בר נחמני אמר:דבר רך,שיעמוד לפני רך ולפני קשה.[גמישותו של הגומא נובעת ממיקומו על המים שסופג אותו תמיד,ולכן הוא תמיד לח ורך].

  7. גמל[1.הגמל דומה לגוּמא (בור);שניהם שותים וסופגים את הנתון להם.2.דומה שרש 'גמל'לשרש כפול:'גם''מל'("גוֹמֶא"ו"נמול"),היינו שהגמל גוֹמֶא וגוֹמֶא (שותה),ובסוף נכרת17מהצורך לשתיה לזמן רב18.וכך תרגם אונקלוס את פעל "היגמל"]:בראשית כא:חוַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל;ת"אורבא רביא ואתחסיל.[והשוה שרש 'גמר'לקמיה].

  8. גמר[הפסקה,מעין הוראת "היגמל"19.מצינו לשונות "גמר"ו"היגמל"מתחלפות במשנה ובתוספתא]:פרה יא:זאֵלּוּ הֵן הַיּוֹנְקוֹת,גִּבְעוֹלִין שֶׁלֹּא גָמָלוּ;ר"שגמלוכמו גמרו מלשון:ביום הגמל את יצחק (בר'כא).תוספתא פרה יא:זאלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו.

  9. גמד[מדת אמה /מדה קצרה(מדה צנועה,כפעולת"גמיאה"שתיה במדות קטנות)]:שופ'ג:טזגֹּמֶד אָרְכָּהּ;רש"יגומד ארכה אמה גדומה.יחז'כז:יאוְגַמָּדִים בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ;מצ"צוגמדיםכן יקראו אנשי מדה קצרה,והוא מלשון:גֹּמֶד אָרְכָּהּ (שופ'ג:טז)שר"ל אמת הזרוע.

[המלים הראשונות ברשימה מורות על אספקת מים והשימוש בהם,ובמרכז מערכת זו יושב האגם /ביצה.הקנים הגדלים על הביצה יושבים לבטח;פרנסתם מובטחת במצב רגיל20.בני אדם שמוצאים את עצמם במצב דומה אינם חשים תחושת לחץ.פרנסתם אינה מעסיקה אותם;כל עוד מגמת מקור מזונותם ממשיכה כרגיל,דאגה מנין?הבטחון במעיין הנובע מספק שביעות רוחנית;שותים הם בנחת,ללא צורך בצבירת ערימות ומילוי מחסנים לעתיד.וכפי שהגומא המתפרנסת מן הביצה הוא בריא וגמיש,כך מעניק הבטחון כחות נפשיים לאדם "לזרום"גמישות ויכולות להתמודד עם מצבים מכל סוג].

[חיי האדם מתחילים עם תזונה מובטחת מן האם,ובולע התינוק לגימה לגימה לפי צורכו.וכן תקופת ההנקה זו נגמרת ב"גמילה"נגמל לאט לאט מחלב אמו ומתרגל למזון מוצק אט אט21.כמו כן מוכנים לאדם בכל שלב בחייו הכלים החיוניים בכדי להתמודד עם האתגרים שיצוצו לו בהיגמלו ממצב הנוכחי למצב הבא22.וכן הגמל היוצאת למסע ארוך ובכך"נגמלת"ממקורות התזונה הרגיליםמצויידת בכלים החיוניים בכדי להתמודד עם רעבונה.היא ממלאת את בטנה ואת דבשותיה די הצורך ובכך יוצאת למסע ללא פגע וללא דאגה].

[כל זה מרומזבמלה"הגמיאני"די לי בבליעה מועטת כעת,ובטוח אני שה'יוסיף לי בכל פעם "גם"את"מגמת"צְרָכַי23,כגומא הניזון מן האגם.לעומת השקפה זו,ראיית עֵשָׂו מתמקדת תמיד על הסעודה הבאה,כי ברגע שבלע מלוא כריסו,כבר הוא דואג למקורו של ארוחתו הבאה.מה שאכל כעת הרי נבלע לתוך עלטת חשכת בטנו24,נעלם לטמיון,וכבר עכשיו חסר לו].

[רצונו של עֵשָׂו בשימושו במלה "הלעיטני"היתה להידמות לגמל,כדברי רש"י]:רש"י בר'כה:ל הלעיטניאפתח פי ושפוך הרבה לתוכה,כמו ששנינו:אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו (שבת כד:ג). [עֵשָׂו בקש להידמות לגמל גם מבחינה זו לנתק את תלותו מכל גורם חיצוני בראש ובראשונה מ"המשביע לכל חי", ית'שמו.אבל לגמל יש יתרון גדול על פני האדם המתדמה לה שכן שביעותה כעת היא שביעות אמיתית,בעוד שעֵשָׂוֵי העולם אינם מפסיקים לדאוג על העתיד ולו לרגע,ולכן אינם שבעים אפילו בעת שכריסם גדושים ומבורצים].

[וכשם שכך חיי הרשע בעוה"ז,כך הוא לעולם הבא.הרי ראייתו אינה מסוגלת לקלוט המשך לאחר חיי עוה"ז,וכדברי המדרש]:אליהו זוטא (איש שלום,פ' יט ת"ד):אמר[לו]יעקב לעשושני עולמות יש לפנינו העולם הזה והעולם הבא,העולם הזה יש בו אכילה ושתיה משא ומתן לשאת אשה ולהוליד בנים ובנות,אבל העוה"ב אינו כןמיד כפר עשו בתחיית המתים:"מה חיים שיש בהם רוח ונשמה מתים,שמתו מנין שיחיו?"[סופו של העוה"ז לרשע אינו כ"א עלטה "הפסקת חשמל"מוחלטת,ותו לא25.הצדיק מאידך,רואה את מגמת ה'תמיד להיטיב ולהיטיב עוד,ולכך בטוח שימשיך ויוסיף טובה על טובה גם לעוה"ב,וכך יהיה עבורם].

[שנזכה כולנו לעושר גדול,עושר אמיתי לשמוח בחלקינו בעוה"ז.ובכך נזכה לאושר ולטוּב חלקינו המובטח לנו גם לעולם הבא].

1[שהיא זהה עם "גמיעה"בלשונם ז"ל,כדפרש"י כאן (וע'רמב"ן דב'כא:יד)].

2ראה הערה לסעיף 1 ("גמא")להלן.

3[כ"מ גם מפ'ב'של רש"י באיוב]:איוב לט:כדבְּרַעַשׂ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ;רש"ייגמא ארץ עושה גומות ברגליו.ענין אחר יגמא כמו הגמיאני נא (בר'כד).[ונראה שגם לפירוש א'אין סתירה,שהרי גם הבור "שותה"וסופג את הנתון בו].

4[רש"י פירש בצורה דומה]:רש"י חבקוק א:טמגמת פניהם לשון:הַגְמִיאִינִי נָא (בר'כד),יְגַמֶּא אָרֶץ (איוב לט)רץ במרוצה לשעה קלה כברת ארץכאלו גמא ושתה הארץ שלפניו ואף כאן מגמת פניהם גמיאת שאיפת פניהם.

5[גם בעל הכתב והקבלה (שמ'ח:יז)קישר בין "מגמה"ל"גם",ע"ש לנימוקו.וכן פירש בעל ספר אור חדש (בר'כד:יז,שמ'ז:יט),שלדעתו"גם"מורה על ריכוז במקום אחד].

6רש"י בר'כד:יזהגמיאיני נא לשון גמיעה.תוי"ט ח:אכדי גמיעה בגמ'מיבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה אמר רב נחמן בר יצחק הגמיאיני נא מעט מים מכדך (בר'כד)…והוא פחות אפילו מכדי לוגמיו.

7[וע'רשר"ה תה'סג:ב(וכן ע'מדרש אברהם לתה',דף כד)שהשוה'גמא'במובןשתיהל"כָּמַהּ לך בשרי".ומכאן דרשו את מלת "כמהין" (פטריות),ע"ש צפייתן לגשם]:ב"ר סט:כחכָּמַהּלך בשרי (תה'סג:ב)…ככמהין הללו שהן מצפות למטר.

8רש"י איוב ח:יאאין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה.

9[הגמא דומה ל"סוף" (ובכך מוסווה)]:חזקוני שמות ב:גתיבת גמא לפי שהוא דומה לסוּף שנשלך בו.[וכן ת"י(מיוחס)מתרגם את המלה "סוּף"במלה"גומיא"]:שמ'ב:גוַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר;ת"יוְשַׁוְיָתֵיהּ בְּגוֹ גוּמַיָא.[והתרגום ירושלמי תרגם גם את המלה "אחו" "גומיא"]:בר'מא:בוַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ;תר"יוַהֲוָאָה רַעֲיָין בְּגוֹ גוּמַיָא.

10מצ"צגומאמין עץ הקל לשוט על המים וכן תיבת גומא (שמות ב).

11יומא ח:בוְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו,חַיָּב.סנהד'קג:גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל.

12[וכן פירש רד"ק(בשרשיו)גם את לשון:אַגְמֵי נָפֶשׁ (ישע'יט:י).אמנם בפירושו לישע',השוה"אגמי"ל:"עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן" (איוב ל:כה),וענין שניהם סגירה.וראה מלבי"ם בישע'שם(פ'המלות)שהביא ב'פירושים ל"אגמי"].

13[מכאן נראה ש"אגמים"במובן עץ האגם נקרא "גמא"בלשון יחיד ו"אגמים"בלשון רבים (בני אפרים נ"י)].

14[נחלקו הראשונים בענין השרש של המלה "מגמה":י"א'גמה',י"א'גמא'וי"א'גמם'].

15[כן פרש"י(הובא בהערות לעיל)וראה גם ב'פירושים במצ"ד].

16[סבה אחרת לפי ר'אלעזר]:ש"ר א:כתבת גמא (שמ'ב).למה גומא?א"ר אלעזר:לפי שחביב עליהם ממונם יותר מגופם.

17[וכבר השווה רש"ר הירש (בר'כא:ח)את פעל "גמל"לפעל"קמל" (כריתה),כגון]:ישע'יט:וקָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ;מצ"צקמלוענין כריתה,כמו:הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַל(ישע'לג:ט).

18[ראה את פירושי רש"ר הירש לבראשית יב:ידיט,כא:ח,כד:יט].

19[כדוגמת]:ש"א א:כבעַד יִגָּמֵל הַנַּעַר;מצ"ציגמלענין גמר ההנקה.

20[כלשון הכתוב]:איוב ח:יהֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה.

21[כדכתב מצ"צ]:ישע'יח:הוּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה;מצ"צגומלר"ל תגדל מעט מעט והושאל מל'הילד הנגמל משדי אמו.

22[כדבריהם ז"ל]:שכל טוב שמות ג:אהקב"ה מקדים רפואה למכה.

23[וזה סוד השובע של המָן,עליו כתוב]:תה'עח:כהלֶחֶם אַבִּירִיםשָׁלַח לָהֶם לָשׂבע;מהרש"א יומא עה:הם הצדיקים והיחידים שבישראל שלא שאלו אלא כדי אכילה בעלמא.[כלומר,דווקא אלו שלא דואגים על העתיד,אוכלים ושותים רק לפי צרכם כעת,ובטוחים שה'ישלח להם את צרכם לאלו"שָׁלַח לָהֶם לָשׂבע"...בבחינת"איזהו עשיר השמח בחלקו"].

24[ראה רשר"ה לבראשית טו:ט שהציע קשר בין "לעיטה"ל"עלטה"].

25[כדבריהם ז"ל]:שמ"ר יד:בויט משהויהי חשך אפילה.מהיכן היה החשך ההואר'נחמיה אמר מחשך של גיהנם,שנאמר:אֶרֶץ עֵפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וגו' (איוב י:כב)ר'יהודה ב"ר אמר במה הרשעים מתכסים בגיהנם בחשך.

image_print

השאר תגובה