image_print

בראשית לד:הוְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם.

[קיימות מספר מלים נרדפות למושג השתיקה כגון "שקט", "דומה", "חשה", "הס", ו"שתק". אף שרש 'חרשמורה על שתיקהאמנם הוא מבין הקשים במקרא בשל הוראותיו המגוונותויש להבין את משמעותה המיוחדת ולמה נקטה התורה דווקא במלה הזו בענין יעקב כאןלהלן המשמעויות השונות של 'חרש'1]:

  1. [חרישת קרקע2,וכן כלי החרישה]: בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר3(שמ'לד:כא), לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹרוּבַחֲמֹר יַחְדָּו4(דב'כו:י)צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ5(יר'כו:יח). אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹלַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים6(ש"איג:ככא).

  2. [אטום אוזן]:לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ7(ויקרא יט:יד), וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה8(ישעיה לה:ה).

  3. [שתיקה]:מַחֲרִישׁ לָדַעַת9(בר'כד:כא), וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם10(בר'לד:ה), כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ11(במ'ל:טז), וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה12(שופ'טז:ב), אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ13(ש"א ז:ח).

  4. [אומן]: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת14(שמות לא:ה)וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל15(ש"א יג:יט), וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת16(מ"א ז:יד)הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ17(ישעיה מ:יט).

  5. [מחשבה/הכנה18]: יוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים19(ישעיה ג:ג), כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה20(ש"א כג:ט)אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רעה21(משלי ג:כט), חֹרְשֵׁי אָוֶן22(איוב ד:ח).

  6. [חריתה]: חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם23(יר'יז:א).

  7. [מין יער]: וְחֹרֶשׁ מֵצַל24(יחז'לא:ג), כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר25(ישעיה יז:ט), וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה26(ש"א כג:יח), וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה27(ש"אכג:טו).

[המפרשים ובעלי הלשון הציעו הצעות שונות למכנה משותף להוראות השונותאולם(חוץ מישריעות שלמה), התמקדו רק בחלק מהמשמעויותבראש ובראשונה נזכיר את סברת רש"י]:

  1. רש"יהוראת היסודמחשבה/הכנהרש"י קישר בין שתי הוראות: 1. חרישת קרקע2. מחשבה והכנהמשלי ג:כטאַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָהרש"י – אל תחרוש על רעך רעה – אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה (לֹא תַחֲרֹשׁ[דברים כב:י]) מה דרך החורש מכין מקוםלזמן הזריעהאף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנהאיוב ד:ח – כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶןרש"י – כאשר ראיתי – אשר נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתםכחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים[ויש להבין מדוע נמנע רש"י מלהסביר את הקשר גם להוראות האחרות כגון אטום אוזןויערנחזור לשאלה זו בהמשך].

  2. ספר שרש ישע (ערך'חרש'ת"ד– הוראת היסודשיתוק ודוּמָה וחשאי1. אטום אוזןחֵרֵשאינו שומע לכן [בד"כגם אינו מדבר2. אומןהחָרָש יקרא אומןיפסל ויתאר כל צורהכל חכם לב עושי מלאכת מחשבת נוהגים בשיתוק3. חורשההוא היער השקטשאין רגל עוברת שם.

  3. רש"ר הירש (שמות ד:יא– הוראת היסודחרישת קרקעומשתף בענין זה גם1.אטום אוזןוגם2. מחשבההדומה לחרישת האדמהוז"ל:משרש'חרש' = לעדורהחֵרֵש אינו אלא "חורשאת שדה מחשבתו28,אבל שדה זהמקור חשיבתואינו מקבל זרע מבחוץ29.

  4. הואיל משה30(שופ'טז:ב– הוראת היסודכריתהומשתף בענין זה גם1. אומןוגם 2. יערוחרש קרוב לכרת וחרתומזהוּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ(שמ'לא:ה), כורת [האומןבעצים לעשות מלאכתוומזהוַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת(ש"א כב:ה), וְחֹרֶשׁ מֵצַל(יחז'לא:ג– יער שממנו כורתים עצים להחםאו למלאכה.

[בענין הסיבה שרש"י הדגיש דווקא את הקשר בין מחשבה לחרישה,והשמיט את הוראות שרש 'חרש'האחרותנראה שבעל היריעות שלמה חש בקושי הזהי"ש קישר בין חרישת קרקעומחשבה והכנהבסברא זהה לסברת רש"יאולםהוא הוסיף גם משמעות אומןכסעיף של מחשבה והכנהשכן א"א ליצירה כלשהי ללא תכנון מראש.ברםעניניאטום אוזן ויערמושאלות מהוראת היסודכיון שאע"פ שמחשבה ותכנון בד"כ מלווים בשתיקהיש מצב שמתבצעות חשיבה ויצירה גם בלעדיהאין שקט מוחלט כמו השקט שחווה החרש אטום האוזןודומה לכך הוא השקט גם של החורשה היער העבות)]:

יריעות שלמה (ב:לו,בת"ד– הוראת היסודהכנה/הכשרה(מעין חרישת קרקעהמכינה את השדה לזריעהובהשאלה ממחשבה ותכנון:שתיקה)1. חרישתקרקעהנחתו הראשונה על חרישת הקרקעשהוא הפיתוח והשידוד באדמהוהכין אותה אל הזריעה… 2. מחשבה:וכן יאמר בבחינה העיונית לשון'חרש'על החושב מחשבותכענין החרישהשעוסק בהכשרת הקרקע לזריעהכך הוא ההכשר המחשבתישעוסק בהזמנת התחבולות שעל ידם ישלם לו הדבר המבוקש...  3. אומןהאומן העוסק בעצים ואבנים ומתכות להכשיראותםכי אין הפרש בין המכשיר את האדמהלבין המכשיר שאר דבריםחרישה המחשבתיתשישער תחלה אופן עשייתו,ולחשוב מחשבות איך יעשהו4. אטום אוזן – ומהוראת'חרש'על השתיקההונח ג"כ על הבלתי שומע שם 'חרש': לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ(וי'יט:יד), כְחֵרֵשׁ לֹאאֶ שְׁמָע(תה'לח:יד)5. יער ונקרא מין יער העב והגס 'חרש', כמובמדבר זיף בחרשה (ש"א כג:טו), ובחרשים בנה בירניות (דה"ב כז:ד), ודומיהםהוא ג"כ מלשון שתיקהשמחמת עוביו של יערוגסותושהאילנות מצומצמות ביותראין שם אלא שתיקהשאין הרוח שולטת שם להשמיע קולמחמתגסותו של יערשהוא כחדר סתוםאין קול בא אליו מבחוץ[לפי זה,כל הוראותיו של 'חרש'מתחילות עם תכונת המחשבה/הכנהשל חרישת הקרקעותכונת השתיקה היא מושאלת מענין המחשבהבהיות שתיקה תנאי אידיאלי למחשבה ותכנוןאבל אינו ודאיכנ"לויתכן שאכן גם רש"י סבר שהוראת השתיקה של 'חרש'היא מושאלת,ובשל כך לא הזכיר ענין זהוהדגיש דווקא את תכונת המחשבה/הכנה כעיקר אצל חרישת הקרקעוהיא מעין בנין אב לכל מלאכת מחשבת].

[מצינו "שתיקהבלשון "החרישגם אצל נדרים בפרשת מטות]: במ'ל:דה – וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ[אונקלוס תרגם את הפסוק בצורה מילולית]: ת"א – וישתוק לה אבוהא ויקומון כל נדרהא[לעומת זאתיונתן (מיוחסהוסיף את המלה "ויתכווןבתרגומו]: ת"י – וְיִתְכַּוֵון וְיִשְׁתּוֹק לָהּ אִיבָהָא[וכן להלן שם בענין נדרי אשתו]: במ'ל:ח – וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָת"י – וּבְיוֹמָא דְשָׁמַע יִתְכַּוֵון לְקַיְימוּתְהוֹן וְיִשְׁתּוֹק לָהּ[כלומרנקטה התורה במונח "החריש" (בניגוד לנרדפיוללמד שאינו מדובר על שתיקה מקריתאלא ש"מחרישבמכווןדהיינו שתיקה שהיא חלק מתכניתובספרי מפורש כתרגום הזה31]: ספרי מטות קנג – והחריש לה אביה– עד שיהא מתכוין לה שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שאשתי הרי זה יחזור ויפר שנאמר והחריש לה עד שיהא מתכוין לה.[וכך יש לדייק גם מדרשת הפסוק בגמרא,שהיא שתיקה "על מנת"תכלית כלשהי]:נדרים עט.כי החריש לה הרי בשותק על מנת לקיים הכתוב מדבר,הא מה אני מקיים אם החרש יחריש לה אישה?בשותק על מנת למיקט32הכתוב מדבר.

[מצינו גם סעיפים אחרים של משמעות זו בהופעות אחרות של "החריש"במקרא.לדוגמא,שתיקה לצורך האזנה]:ישע'מא:אהַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים;ת"יאֲצִיתוּ לְמֵימְרִי נַגְוָן וּמַלְכְּוָן;רש"יהחרישו אלי כדי לשמוע דבר;רד"קהחרישו אלי איים החרישו שתקו והאזינו אלי.[וכןהארכה/השהייה]:חב'א:יגלָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ;ת"יוּלְמָא אַתְּ מִסְתַּכֵּל בְּאָנְסִין וְאַתְּ יָהֵיב אַרְכָּא לְרַשִׁיעַיָא וּמְסַלְעֲמִין לִדְטָבִין מִנְהוֹן.[גם אלה ההוראות מרמזות על שתיקה לצורך כלשהו,הראשונה לצורך האזנה כמשמעה,והשנייה למטרת הארכה והמתנה].

[מכאן יש להבין את "חרישתו"של יעקב בעקבות הבשורה הנוראה של דינה.לפי פשוטו של מקרא יעקב כעס על התנהגות בניו,כלשון הכתוב]:בר'לד:לעֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ.בר'מט:ובְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ33.[כי יעקב אבינו,גם בעיצומו של משבר נהג כחכם הרואה את הנולד,נהג בדרך "וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ" (משלי יא:יב),כי כל חייו היה מוקדשים לכלל של "מעשה אבות סימן לבנים".הוא לימד בכך לבניו ולכולנושאין להגיב בפזיזות בשום מצב,אלא לעצור,לעשות חושבים,להתייעץ,לתכנן ולהתכונן בטרם נקיטת פעולה.וכך פירש בעל הטללי אורות את "והחריש"אצל יעקב]:טללי אורות (תה'כח:א)– 'חרש'מלשון מחשבה,ר"ל שתיקה בכוונה ובמחשבה לתכלית איזה ענין,כמו:והחריש יעקב עד בואם34.

[ונסיים בתפילתו של דוד המלך ע"ה]:תה'כח:אלְדָוִד אֵלֶיךָ ה'אֶקְרָא צוּרִי אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי.

1[יש מפרשים חלק מהפסוקים בצורות שונות,אמנם להוראה המיוצגת הבאתי לפחות פ'אחד בהערות].

2["רדייה"בארמית].

3ת"יבְּרִידַיָא וּבְחַצְדָא תָּנוּחַ.

4ת"אלא תרדי בתורא ובחמרא כחדא.

5ת"יצִיוֹן חֲקַל תִּתְרְדֵי.

6מצ"צמחרשותהם כלי אומנות.

7ת"אלָא תְלוּט דְלָא שְׁמַע.

8רש"יואזני חרשים שלא היו שומעים לקול נביאים.

9ת"אשתיק למדע האצלח יי אורחיה.

10ת"אוּשְׁתִיק יַעֲקֹב עַד מֵיתֵיהוֹן.

11ת"אארי שתיק לה.

12ת"יוּשְׁתִיקוּ כָּל לֵילְיָא.

13מצ"צתחרשתשתוק וכן והחריש יעקב (בר'לד).

14ת"אובאומנות אבן טבא לאשלמא.

15ת"אוְאוּמַן עֲבֵיד זְיַן לָא מִשְׁתְּכַח.

16ת"יוַאֲבוּהִי גְבַר צוֹרִי אוּמַן בְּעוֹבָדָא דִנְחָשָׁא.

17מצ"צחרשאומן.

18[כמובא לקמיה,רש"י הדגיש בפירושו למשלי ג:כט ובאיוב ד:ח שמדובר על מחשבה לשם הכנה (עמדנו על זה בגוף המאמר להלן).אולם בפסוק "מחריש הרעה" (ש"א כג:ט),רש"י רק ציטט את התרגום "כָּמִין בִּישְׁתָא" ("כמין"הוא תרגומה של "ואשר לא צדה",לשון מארב). אמנם מעניין להעיר שהמלה "כמין"="מכין"בחילוף מיקום אותיות,והמארב אינו אלא מלכודתדבר המצריך הכנה מראש].

19מצ"צחרשיםהוא ענין מחשבה כמו אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג) ר"ל חכמים כי החכמה היא במחשבה.

20רד"קמחריש הרעה עניינו חושב כמו אל תחרוש על רעך רעה.

21רש"יאל תחרוש על רעך אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה מה דרך החורש מכין מקום לזמן הזריעה אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה.

22רש"יכאשר ראיתי אשר נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה.

23מצ"צחרושהחרושה בעומק כחרישה.

24רש"יוחורש מצל יער מסכך צל גדול.

25רש"יחורשהוא יער כדמתרגם ביער בחורשא.

26רלב"גשלא נמנע דוד אחר זה מלשבת ביער ההוא.

27רד"קבחרשהפירוש ביער תרגום יער חורשא.

28[מדמה חשיבה עמוקה לחרישת האדמה,שחופר עמוק ו"מכין את הקרקע"לצעדיו הבאים].

29[כלומר,בניגוד לחרישה רגילה המכינה את השדה להטמנת גרעינים ממקור חיצוני,החשיבה המכונה "חרישה"אמנם מכינה את "שדה מחשבתו"ל"זריעת"רעיונות חדשים,אולם ה"גרעינים"בנמשל הם פנימיים].

30ר'משה אשכנזי,ליוורנו,תר"ל.

31[הגם שבספרי ובתלמוד הדגש הוא על הוספת המלה"לה",נראה שהמלים "מתכוין"ו"על מנת"מלמדות שה"שותק"בצורהאקראית(כגון שישן), אינו בכלל "החריש",וכדמשמע מת"י,שהם ב' שלבים שונים].

32[רש"ישםעח:שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים].

33[אולם,השוה את פירוש ר'עובדיה מברטנורא לבראשיתכד:נ].

34[ובעל המרכבת ארגמן הוסיף דרוש נאה ע"פ רמז של ס"ת]:מרכבות ארגמן (דף ר"ו)והיה יעקב חושב מחשבות ועושה תשובה,איך באה לו הצרה הזו.ורמז לזה:"את מקנהו בשדה והחריש יעקב":סופיתיבותת'ש'ו'ב'ה.

image_print

השאר תגובה