מקץ: חכם לְשׁוֹנוֹ בְּחִכּו – נפלאות שפת הקודש

image_print

מקץ /חנוכה

חכם לְשׁוֹנוֹ בְּחִכּו 

 

ההופעה הראשונה של המלה "חכם"במקרא היא בפרשתינו בעצת יוסף לפרעה:בראשית מא:לג -וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

בזוהר רמוז קשר בין "חכמה"ל"חכה" (במובןהמתנה):זוהר(א:קל:) – כתיב:עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (ישע'סד:ג),מאילמחכהלו? כמה דאת אמר:וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים (איוב לב:ד),ומוסיף הזוהר שפירושה של מלת "חכה"הוא כח הדיוק:ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתאודייקיןלה [אלו הם הדוחקים להבין דבר חכמה,ומדייקים בה]ומחכאן לה למנדע ברירא דמלה [ומחכין לה לדעת בירורו של דבר].ע"כ לשון הזוהר.וע' ספר לקוטי תורה1שקישר עפ"ז גם בין "חיך"ל"חכה".

גם ספר שרש ישע מציע שתי סיבות לקירבת המלה"חכם"ל"חכה":שרש ישע (ערך'חכם' – ת"ד):החכם אינו מדבר מהר,ומוציא מלים נעימים ומתוקים לחך.נקרא'חכם'לשתי סבות:א)שמחכהמלדבר מהר,מלשון'חכה'.ב)שמוציא דברים נעימים מחכו,מלשון'חך'.עפ"ז נראה לבדוק את מכלול המלים בעלות אותיות'חכ'בלשון הקודש.

נקדים שרד"ק בספר השרשים מביא את הפסוקים הבאים בערך'חך': וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ(איוב יב:יא),חִכּוֹמַמְתַקִּים(שה"ש ה:טז),וְחִכֵּךְכְּיֵיןהַטּוֹב(שם ז:י),אֶל חִכְּךָשֹׁפָר(הושע ח:א)…ואדוני אבי ז"ל כתב כי שרש 'חך':'חנך',והדגש ב'חִכּוֹ','חִכְּךָ'בפסוקים הנ"לבעבור הנו"ן…והוסיף רד"ק גם משמעות שנייה באותו שרש:ה"חַכָּה" [היינו ה"וו" (hook) לצדיית דגים,שהרי החַכָּהתופס את הדג בחיכו)]:חבקוק א:טו -כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה;מצ"צ:בחכה -שם כלי צדיה.איוב מ:כה -תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה.ישעיהו יט:ח -כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה.

בארמית מצינו לשון "חייכא" (צחוק,ומכאן"חיוך"),שגם קשור ל"חיך":בראשית יח:יב -וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה;ת"א -וחייכת שרה במעהא למימר בתר דסיבית תהי לי עולימו.בראשית לט:יד -הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ; ת"א- איתי לנא גברא עבראה לחיכא בנא.

עד כאן מצאנו קשר בין כל המלים בעלות אותיות'חך' לבין ה"חיך"בעצמו.אולם נשארת לנו המלה "חכלילי",שלכאורה איננה קשורה:בראשית מט:יב -חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן.ברם,גילו לנו חז"ל שאף מלה זו בנויה על שרש 'חך':כתובות קיא: – חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן (בר'מט:יב) – כל חיך שטועמו אומר לי,לי.

נראה לומר שתפקידו של החיך הוא אכן להחדיר בנו את תכונת ההמתנה – הן לפני הוצאת דבר מהפה והן לפני הכנסת דבר מה אליו.בעוד שתינוק דורש סיפוק מידי ואינו מבחין בתוצאות העלולות להתהוות מהכנסת חפץ כלשהו לפיו,החכם רואה את הנולד.גם הדג נתפס בחכה,מפני שאינו מחכה ומדייק,אלא ישר מנסה לבלוע ללא היסוס.לעומת זאת,מצינו את מעלת ההמתנה משתבחת כמה וכמה פעמים בתורה,כגון במלה "עקב"לפי ראב"ע וסייעתו:בראשית כב:יח -וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי;אב"ע -עקב -שכר באחרית;רד"ק -עקב,פירושו שכר,והוא מענין עקב כמו שהעקב סוף הגוף כן השכר סוף, כי בשכר המעשה יבוא השכר בסוף.במלים אחרות,השכר תלוי בכוח ההמתנה ושלילת הרצון לסיפוק מידי2.

בדומה לכך,רש"ר הירש משווה את המלה "שכר"למלה"סכר",כלומר שהמים והברכה מצטברים בבריכה רק כשהיא סגורה ושמורה:רש"ר הירשבראשית טו:א3 -שכרך הרבה מאד – 'שכר'קרוב ל'סכר'4…לסתום פרצה,למלא חסרון.ואכן, זה כל עצמו של שכר:מי שהקריב מכחו ומזמנו,נוטל את שכרו וממלא את חסרנו5.

נוסיף שבדברי רד"ק המצוטטים מעלה הזכיר שלפי אביו, ר'יוסף קמחי,שרשו של "חך"הוא אמנם 'חנך' (ראה נימוקו שם).ומה ענין "חך"ל'חנך'?אלא לפי דברינו כאן,הכל מתקשר כפתור ופרח.כאמור,התינוק נולד בלי שום כוח לרסן את רצונותיו,ומכניס ומוציא מחיכו כטוב בעיניו,לולא הוריו ורבותיו המחנכים אותו את מעלת ההמתנה,היינו את התכונה לחכות.ומכאן גם סוד ימי חנוכה (מן'חנך')אלו -הכוח לחכות לישועת ה',בבחינת אחכה לו בכל יום שיבוא -במהרה בימינו אמן.

1תורת שמואל תרל"ג(חלק ב,דפים תצא,תצב).

2ול'חז"ל"עיכוב"בעצמה נובעת מל'מקרא"עקב".ראה למשל צרור המור (בר'כה:לא),הכוה"ק(שם כז:לו).

3דף קסח,טור ב.

4בחילוף אותיות גיכ"ק,וזסשר"ץ-ע'נספח א' "חילוף אותיות".

5ורש"ר הירש משווה גם את המלה "חכם"בעצמה ל"אגם" (בחילוף אותיות אחע"ה וגיכ"ק):רש"ר הירש בראשית מא:לג-איש נבון וחכם -'חכם'קרוב ל'אגם':קליטת…המצוי.

image_print

השאר תגובה