ויגש: בוכה ונבוך ~ נפלאות שפת הקודש

image_print

ויגש

בר' מג:ל – וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. [שרש'בכה' מופיע ז'פעמים בפרשת ויגש – יותר מכל פרשה בתורה].

[במחברתו,מנחם אבן סרוק חבר פסוקי  בכיהכאחת משתי מחלקות בערך 'בך'. המחלקה השניה כוללת פסוקים המורים על מבוכה, ואלה הן שתי המחלקות]:

1. מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ1, הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם,2עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא ,3 נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר4,וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה5, עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם6,וַיִּתְאַבְּכוּּ גֵּאוּת עָשָׁן7.

2. נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים8,וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה'וּבָכֹה תִבְכֶּה9,וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו,10 בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה11.

[כדרכו בכל מקום, לא רמז מנחם לקשר ענינִי בין המחלקות, או אפילו אם אמנם קיים ביניהם קשר כזה כלל וכלל.ברם, עצם החלטתו של מנחם לחבר פסוק מסויים במחלקה מסויימת מהווה בפני עצמה פירוש של אותו פסוק,כמוכח ממאות הדוגמאות בהן רש"י מפרש פסוק עם הנימוק "מנחם חברו" (במחלקה פלונית).למשל, את הפסוק "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא"חבר מנחם במחלקת פסוקים המורים על מבוכה, ובכך פירש שהמלה 'בכא' מורה על מבוכה וסיבוך].

[כאמור, רש"י מזכיר את מחברת מנחם מאות פעמים בפירושיו, ונדיר למצוא מקרה שרש"י חולק עליו. לכן,מפתיע ביותר למצוא שכאן חולק רש"י על פירוש מנחם בשנים מהפסוקים שחבר במחלקתמבוכה. רש"י פירש את הפסוקים הבאים מלשון בכיה]:

  1. רש"י תה'פד:ז-עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא -אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי12ויללה13.
  2. רש"י איוב כח:יא-מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ -בבריאת העולם כשבכו14מים התחתונים. "בכי"כמו:נִבְכֵי יָם (איוב לח)15.

[ברם, מזכיר רש"י בפסוק השני גם את המקרא "נִבְכֵי יָם", ולכאורה אם כוונתו לפרש אף את הפסוק הזה כדמיון לבכיהממש, הרי במקומו (באיוב) פירש רש"י את המלה "נבכי"מענין מבוכהולא  כבכייה]:איוב לח:טז -הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם; רש"י -נבכי ים -מסגרי ים, כמו:נבוכים הם בארץ (שמות יד). [וכן כשהביא רש"י את הפסוק "נִבְכֵי יָם"כִּרְאָיָה בפירושו לפרשת השירה, גם שם ביארו מלשון מבוכה]: שמ'יד:ג – נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר;רש"י – נבכים הם – כלואים ומשוקעים ובלעז שירי"ץ[לחוצים], כמו:בְּעֵמֶק הַבָּכָא (תה' פד:ז),מִבְּכִי נְהָרוֹת (איוב כח:יא),נִבְכֵי יָם (איוב לח:טז). נְבֻכִים הֵם: כלואים הם במדבר,שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו.[יתר על כן, גם בפסוקים "בְּעֵמֶק הַבָּכָא"ו"מִבְּכִי נְהָרוֹת"שפרש"י כל אחד במקומו כלשון  בכיהממש, הרי סתירה לכך לכאורה מצאנו בפירושו לפרשת השירה, שאף את אלו הפסוקים הביא כדוגמאות ללשון מבוכה.וכן הביא אף בספר ישעיה]:רש"י ישע'ט:יז – וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן -יהיו נבוכים ומסוגרים…כמו: מִבְּכִינְהָרוֹת (איוב כח:יא), בְּעֵמֶק הַבָּכָא (תה'פד:ז). [עכ"פ יש להבין את כוונת רש"י בפירושי המקראות הללו].

[בפירושו לפרשת השירה, ראב"ע חולק על רש"י16על שדימה את המלה "נבוכים" ללשון"נִבְכֵי יָם"]:שמיד:ג -נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; אב"ע -נבוכים… כאדם שלא ימצא עצה ולא ידע מה יעשה. ונו"ןעַד נִבְכֵי יָם(איוב לח:טז)שרש, ופירושו מעמקי ים, ואין לו טעם במקום הזה. [כלומר,שֹרשה של "נבוכים" הוא'בוך', והנ' היא סימן לנפעל17.לעומת זאת,שֹרשה של "נִבְכֵי יָם" הוא'נבך', ופירושהעמקי (או גלי18)ים, מה שבוודאי אינו שייך כלל למדבר19].

[תירצו מפרשי רש"י שמקרה זה היא דוגמא למופת של מחלוקת "חכמי צרפת"מול "חכמי ספרד" בדבר שיטת חישוב שרשן של מלים, כגון]:מזרחי שמ'יד:ג20 – [נבכים]כמו: "נבכי ים" (איוב לח:טז)…הנכון אצלי שהרב ז"ל היה סובר שמלת "נבוכים"ו"נבכי ים"ו"עמק הבכא"ו"מבכי נהרות"כלם מהשניים,כי הוא היה מחכמי צרפת האומרים שעלומי העי"ן ועלומי הלמ"ד21 כלם בעלי שתי אותיות. [אולם נשאר לנו להסביר את שיטת רש"י בענין המלים בעלות שתי אותיות 'בכ'שלמראית עין פירשן רש"י פעם כלשון מבוכה ופעם במשמעות בכי,כנ"ל].

[ספר הכתב והקבלה משווה את "מבוכה" (משרש 'בוך'לשיטת חכמי ספרד) ל"בכיה" (משרש 'בכה'לשיטתם),ומשותף לשניהם ענין בלבול וטירוף הדעת – וגזרת שתיהן משתי אותיות 'בך']:הכוה"ק בראשית נ:ג -וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ -פעל בכי הוא לרש"פ מגזרת בך22, אשר יורה על דבר מטורף ומבולבל, כמו:וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה (ישעיה כב:ה),עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם (מיכה ז:ד),והבכיה היא התגלות המבוכה שבלב והראותו לחוץ ע"י הרמת קול והורדת דמעות23.

[נראה להביא קצת סמך לדברי הכתב והקבלה מהתלמוד הירושלמי24, (לפי ביאורו של העין יעקב)שפירש את המלה "מְבוּכָתָם"כלשון בכיה]:ירושלמי תענית ב:א25 -ר' ברכיה עבד תלת עשרה תעניין [עשה י"ג תעניות על עצירת גשמים]ולא נחת מיטרא [ולא ירד גשם]ובסופה אתא גוביי [ובסוף התענית האחרונה בא ארבה]… יוֹם מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה (מיכה ז:ד) [אמר העם] יום שציפינו לרווחה, בא עלינו גוביי [ארבה]! עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם (שם). מן גוא דאינון בייכן ובכון ובכון ונחת מיטרא[מתוך כך בכו ובכו26 עד שירד גשם27 (פירש"מְבוּכָתָם"לשון בכייה28)].

[כאמור, בעל הכתב והקבלה הגדיר את עניני סיבוך ובלבול כמכנה המשותף לבכיה ולמבוכה, כי המבוכה מביאה בתכליתה לידי תחושת חוסר אונים. אולם בפירושו לפרשת שירה –בה הוא דימה "נבוכים"ל"נבכי ים", "עמק הבכא"ול"מבכי נהרות"– רש"י נקט גם במלים אחרות – ובכך הקדים ויִישב את קושיית ראב"ע עוד לפני ששאלהּ.רש"י קישר ביניהם במלים "כלואים ומשוקעים" – מושגים השייכים לים ולמדבר כאחד ברמה העיונית – שהרי אפשר לחוש תחושת כליאה ושקיעה בכל מצב קשה שפתרונו אינו פשוט וברור.עוד מונחים שנקט בהם רש"י כפתרון לעניני "מבוכה" הן:סגירה29 (ישע'ט:יז, יואל א:יח,איוב לח:טז)וערבול (יואל א:יח, מיכה ז:ד)].

[על פי ההוראות הללו גזר רש"י גם את שרשה של "ויתאבכו"]:רש"י ישע'ט:יז – וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן -יהיו נבוכים ומסוגרים בחוזק עשן התבערה.ויתאבכו – כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך, כמו:מִבְּכִי נְהָרוֹת(איוב כח:יא),בְּעֵמֶק הַבָּכָא (תה' פד:ז).

[בספר אבני שיש30 הציע שרשים נוספים הבנויים מן 'בך' (היינו 'סבך'ו'רבך'), ופירש את הוראת היסוד של כולם כאחיזה והתדבקות]:אבני שיש (ערך 'אבך'): 'אבך', 'נבך', 'סבך', 'רבך' – יוצאים משרש 'בך', ומורים על פעולת אחיזה והתדבקות.ושנויי פ"א הפעל מורים על הבדלי המושגים השניים שביניהם.

'אבך': וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן (ישע'ט:יז). פירושו נתקשרו ענני העשן31.

'נבך': נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ (שמ'יד:ג) – פירושו נאחזו מבלי יכולת לצאת.

'סבך' נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ (בר'כב:יג) – פירושו אחוז בקוצים32.

'רבך': מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה (ויק'ו:יד) – פירושו מדובקת [מענין אחיזה/התדבקות]ע"י טיגון.

[אבני שיש הנ"ל פירש גם "מֻרְבֶּכֶת" (בין שאר המלים)מעניןהתדבקות,היינו גיבושה של העיסה.מציע התוספת ברכה שמלת "מֻרְבֶּכֶת" מורה על בלילה וערבוב(כסברת הכוה"ק בשם רש"פ הנ"ל),ומביא ראיה מהפסיקתא זוטרתא]:תוספת ברכה (ויקרא ו:יד) – בפסיקתא כאן33, מבארים את המלה הזאת. ואמרו מרבכת כמו מנבכת, נ' תחת ר' [מאותיות למנ"ר] ויסודה משרש 'נבך',כמו: הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם (איוב לח:טז).

[יש עכ"פ ב'סברות בענין שיתוף השרשים בעלי אותיות 'בך': 1. בלבולערבוב וטירוף הדעת 2.סגירהכליאה,אחיזה והתדבקות.אולם נראה ברור שאין בהכרח סתירה ביניהם, שהרי האדם המבולבל הרי הוא חש שהוא מנוע מהתקדמות,הוא תקוע ואחוז במקומו.כמו כן יש לפרשו בצורה ההפוכה, היינו שהנתקע במבוי סתום עלול להגיע למצב של בלבול ומבוכה,עד כדי רגשי דיכאון וטרדה המתבטאים בבכייה ודמעות].

[ברם, בניגוד למשמעות המצויה במקומות אחרים במקרא,הופעות שרש 'בכה'שבפרשתינו דווקא מציינות תחושת  שחרור מכאב. סוף סוף מצא יוסף מנוחה מן הכאב והתפייס עם אחיו, ובכך היתה זאת בכיה של שמחהוהתחדשות.יה"ר שכל בכיותינו תהיינה בכיות של שמחה,ושהקב"ה ישלח לנו את משיח צדקנו ויחלץ אותנו מרפש מרובך של הגלות לגאולה וחירות מרווחת,בב"א].

1איוב כח:יא;רש"י-מבכי נהרות חבש -בבריאת העולם כשבכו מים התחתונים,בכי כמו נבכי ים (איוב לט).

2איוב לח:טז;רש"י-נבכי ים -מסגרי ים כמו נבוכים הם בארץ (שמות יד).

3תהלים פד:ז;רש"י-עוברי בעמק הבכא -אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה.

4יואל א:יח;מצ"צ-נבכו-ענין בלבול וכן נבוכים הם בארץ (שמות יד).

5אסתר ג:טו;אב"ע- נבוכה- מגזרת נבוכים הם בארץ כאדם שהשתבש ולא ידע מה יעשה.

6מיכה ז:ד;מצ"צ-מבוכתם-ענין בלבול הדעת כמו נבוכים הם בארץ (שמות יד).

7יש'ט:יז;רש"י-ויתאבכו גאות-יהיו נבוכים ומסוגרים בחוז'עשן התבערה,ויתאבכו כל לשון נבך אין יסוד תיבה אלא בך כמו מבכי נהרות (איוב כח)עמק הבכא (תה'פד)והנון באה לו לפרקים וכאן בא בו א'במקום נ'כמו א'של אבחת חרב (יח'כא)וא'של אחוותי באזניכם (איוב יג).

8ירמיהו לא:יד;רד"ק-בכי תמרורים -שבוכה במרירות לב על דרך אמרר בבכי ובכה אליך במר נפש.

9ש"א א:י;מלבי"ם-ובכה תבכה -ושערי דמעה לא ננעלו לעולם.

10בר'לז:לה;רש"י-ויבך אתו אביו -יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב,אבל לא היה מתאבל,שהיה יודע שהוא חי.

11ישעיהו ל:יט;רש"י-בכו לא תבכה -לא תצטרך לבקש בקש'מאת הקדוש ברוך הוא בבכי כי לקול זעקך ענך.

12[על פי דרשתם ז"ל]:עירובין יט.– מאי דכתיב עברי בעמק הבכא…שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין.

13[רוב המפרשים פירשוה מלשון "בכאים",שפירושה מין אילן או כינוי למקום שגדלים שם סוג של אילן]:רד"קתה'פד:ז-עוברי בעמק הבכא…פירוש עמק הבכא שהיו בו בְּכָאִים,והם אילנות נקראים בלשון משנה תּוּתִים…מצ"ד-הבכא שגדלים שם החוחים וכן ממול בכאים (ש"ב ה).מלבי"ם-הבכא.כמו מול בכאים,מיני אילנות.מצ"צ דה"א יד:יד-הבכאים-הם אילני תותים וכן עוברי בעמק הבכא (תה'פד).[וע"ש ברד"ק לעוד ב'פירושים].

14[וכן הזכיר גם בקהלת]:קהלת ד:א-ודִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים;רש"י-בוכים…וכן הוא אומר:בְּעֵמֶק הַבָּכָא (תה'פד:ז).

15[רוב המפרשים פירשוה בצורה דומה,היינו מלשון זרימת או עומקהמים]:אב"ע איוב כח:יא-ופירוש מִבְּכִי -מרוץ וכמוהו נבכי ים;רלב"ג-מִבְּכִי נהרות -מהזלת הנהרות והגרתם;מצ"צ-מִבְּכִי-ענין עומק המים וכן נבכי ים (איוב לח).[אמנם רק רש"י פירשה בשם פועל "בכו"].

16[ומכליל ר'וייזר גם את רשב"ם]:ר"א וייזר-להוציא מידי המפרשים הרואים יסוד משותף ביניהם;רש"י מביא לדוגמא נבכי ים,ורשב"ם אומר סגורים בנבכי ים שלפניהם,והרי ע"ו ופ"נ מתחלפים טול נטל זול נזל.

17באר יצחק על פירוש ראב"ע.

18[כפי שפ'ראב"ע במקום]:איוב לח:טז-הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם;אב"ע-נבכי-כמו גלי ים…וכמוהו מבכי נהרות.

19צנצנת שי שמ'יד:ג.

20[דברים דומים כתב גם גור אריה כאן].

21[כלומר,סיבת המח'באלו המלים בין חכמי ספרד/צרפת היא משום ש"ל'הפעל"בשרש'בכה',וכן"ע'הפעל"ב'בוך'הן מאותיות האמנתי"ו הנופלות לסירוגין ("נבכי", "מבכי"),והצרפתיים רואים בכך הוכחה שאין אלו האותיות מיסוד השרש,והשרש האמיתי הוא רק ב'באותיות הקבועות – מנוכה מאותיות האמנתי"ו].

22[היינו ר' שלמה פפנהיים בספר חשק שלמה]:ח"ש(ערך'בך',דף כז:)- עוד מגזרת 'בך' – פעל'בכה',להוראת הבכיה –היינו התגלות המבוכה שבלב והראותו לחוץ ע"י הרמת קול והורדת דמעות.

23[ובמקום אחר דימה הכוה"ק את ב'הוראות'בכה'לב'הוראות'דמע' – כי עיקר הבכי נובעת מן התערובת והבלבול]:הכוה"ק שמ'כב:כח-ול"נ כי מלת ודמעך הוא בעצמו מה שנקרא במשנה טבל…ושם מדומע הונח…על התבואה…שנתערב בתוכה תרומה ממקום אחר…וכן שם דמוע ומדומע שבמשנה,יסודו בלשון עברי,והוא שם דמע אשר הונח על טיפות הלחות הנגררים מן הבוכה…אמנם אין עיקר ויסוד הוראתו הנזילה…רק תמצית הוראתו בלבול ומבוכת דעת הבוכה המתגלה בעין ע"י טפות לחות אלה,כמו ששורש בכה ג"כ הונח על התגלות המבוכה והבלבול שבלב הבוכה…ומזה שמשוהו…גם על בלבול ותערובת התרומה בתוך החולין,וקראוהו מדומע.

24[השוה גם בבלי תענית כה:].

25[התרגום העברי מבוסס על אור לישרים (מכון ירושלים,ר'יהושע בוך)].

26[כי כן דרך השבים לבכות ולצום,כגון]:יואל ב:יב-שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד.

27[אולי מרומז בזה שכר -מדה כנגד מדה-הזלת מטר כנגד הזלת דמעותיהם,וכדוגמתו מצאנו במקרא]:יר'לא:ח– בִּבְכִי…אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם;רש"י-בבכי יבאו – ע"י תפלה ותשובה.

28פירוש"הכותב"לבעל העין יעקב:תִהְיֶה מְבוּכָתָם …מבוכתם מלשון בכי,שיבכו על חטאותם בלב נשבר ונדכה.

29[וכך לשון הכתוב בעצמו]:שמ'יד:ג-נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר.

30[ר'שמןאל שטייגר,מונקץ',תרפ"ח].

31[או במלים של מלבי"ם,ענינובלבול סדר]:מלבי"ם ישע'ט:יז -ויתאבכו.ענין בלבול סדר העשן.

32[כך פירש גם מצ"צ בכל מקום]:מצ"צ ירד:ז– מִסֻּבְּכוֹ- ענינו ענפים אחוזים אלה באלה;מצ"צ נחום א:י– סבוכים- ענין אחיזה וקליעה;מצ"צ ישעי:לד– סִבְכֵי- ענין התאחזות. [גם שרש 'שבך'מורה על קליעה ואריגה, הקרוביםלכליאה ואחיזה]: מ"א ז:יז-שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה;מצ"ד-שבכים מעשה שבכה -ציורי ענפים מעשה שבכה הנקוב מעבר לעבר וקלועים זה בזה מעשה שרשרות.[וראה רד"ק,ערכים'סבך'ו'שבך',שקישר ביניהם].

33פסיקתא זוט' (לקח טוב)ויקרא ו:יד-מורבכת.מלמד שהיא נעשית ברותחין שכיון שהמים רותחין יש להן תרבוך.וי"א מורבכת מלשון נבוכים -בזמן שהן רותחין הן נבכין;נ'[ור']משמשין כגון נאצר ראצר [הכוונה לנבוכדנצר שנקרא גם נבוכדרצר].

image_print

השאר תגובה