פֶּסַח: הפלא של חג הפסח ~ צבי אברהמס

פֶּלֶא,נְפִילָה, פִּיל,הַנְּפִלִים,תְּפִילָה,תְּפִילִין,הִפְלָה

פֶּלֶא
יש אנשים טפשים שירדו למצרים כדי למצוא ראיות שהנסים והנפלאות של עשר המכות באמת קרו.הם מצאו ראיות בהירוגליפים,ואז ניסו להסביר כיצד כל התופעות התרחשו באופן טבעי, על ידי סיבה ותוצאה. הם הסבירו שהיה מחלה כלשהי במים שגרמה לדגים למות,ולצפרדעים לצאת מן המים,ואחר כך הכינים וכו'.

טיפשים!הפלא האמיתי, הפלא של חג הפסח, היה שהקב"ה הפריד אותנו מן המצריים; שכל עשר המכות מדם עד מכת בכורות לא פגעו בנו.אנחנו נבחרנו לחיים והם לעונשים, להראות לכל העולם את גדולתו של ה' – שהִבְדִילָנוּ מִן הַתּוֹעִים. "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא."

הטעם שאומרים כשקורה דבר שהוא בניגוד לכל הגיון כאילו יצא מהערכת הטבעית, כמו גורל שנראה כענין מקרי שאין בו כוונה ובחירה כאילו נפל מן השמים אבל באמת הוא נפל בהשגחה פרטית כמו "ויפל הגורל על יונה."

עבור ילד החיים מלאים פלא. תינוק יכול להיות מהופנט במשך שעות עם כוס פלסטיק פשוטה, וכשהוא רואה דברים בפעם הראשונה הוא בוחן אותם, את צורותם, צבעם ותפקידם.אבל כשהוא מתבגר ומתרגל לדברים,הוא מאבד את הפלא שבדברים.

נְפִילָה
"וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל." חז"ל אומרים שכשנשאה רבקה את עיניה היא ראתה יצחק יוצא מגן עדן בצורה הפוכה, שדרך היוצאין מגן עדן שרגליהם למעלה וראשם למטה. היא התפלאה,והמילה ששימשה לתיאור הדבר הוא לשון נפילה. כשהפליאה כל כך חזקה יכולים לאבד את שיווי המשקל ונופלים מהמצב הרגיל של ראיית העולם ונמצאים במצב של פליאה.

פִּיל
הַרוֹאֶה פִּיל בְּחַלוֹם פְּלִאוֹת נֶעֶשׂוּ לוֹ1
מי שרואה פיל בפעם הראשונה הוא מתפלא מגודלו,ומסיבה זו היוונים השתמשו בהם ללוחמה כמו טנק, וגרמו לאויב לנוס וליפול.

הַנְּפִלִים
"הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם"2
על שם שנפלו מן השמים. ושיפול לב הרואה אותם שיתמה מגובה קומתם. והם נקראים רפאים שכל מי שראה אותם היה לבו רפה כשעוה.3ואע"פ שהנפילים נחשבים לגיבורים בסוף הם יפלו,שהרי הרפאים נקראו מתים שנרפו ונחלשו ע"י מלאך המות,ובזמן תחיית המתים לא יקומו שנאמר "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה" [תהילים פח:יא] ונאמר"יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" [ישיעה כו:יט]

וא"ר יונתן כל הפורש עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם שנאמר [משלי כא:טז]אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח ואין רפאים אלא גיהנם שנאמר [משלי כאט:יח] ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה.

תְּפִילָה
"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת."4
תפילה לשון נפילה כעבד המשתחוה לפני השררה. וגם לשון פלילה שהוא ענין מחשבה שנאמר "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי," ונקראו הדיינים פלילים שהם בעלי מחשבה ועיון.וגם לשון פליאה. כשאנחנו פותחים את לבנו בתפילה ומכוונים אותו להקב"ה,שהוא דיין האמת הגדול והנורא,ורואים שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית אין זה אלא פליאה.

תְּפִילִין
תפילין מניחים על המצח שהוא מקום המחשבה שכן לשון פלילה הוא ענין של מחשבה כנ"ל.
לשון פליאה הוא גם משום , שאנו מופלאים ומובדלים מאומות העולם שהשכינה שורה עלינו ולא עליהם כמו שכתוב ונפלינו אני ועמך. ותפילין מלשון ויכוח, שכתוב במדרש"וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" שעשה פלילות עם קונו, על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עלינו ויראים ממנו שנאמר"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" אלו תפילין שבראש.5

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני6"וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ,"7ואמר רש"י שהראהו למשה קשר של תפילין. מה המשמעות של כל זה?

משה ביקש להשיג את הנהגת ה' בעולם הזה וגם בעולם הבא. אף על פי שה' דיבר עם משה פנים אל פנים אי אפשר להשיג את ה' בשלימות,שנאמר כי לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי – רק לאחר מיתה שעבר את עולם הזה יכול לראות את ה'.אבל מה שאדם כן יכול לראות ולהשיג מה' בעולם הזה הוא את הקשר של תפילין.

ועדין קשה מה המשמעות בקשר של תפילין?
המילה תפילין הוא לשון רבים, שכולל שני תפילין תפילה של יד ותפילה של ראש.ותפילה הוא לשון יחיד.ולכן אפשר לומר שהמשמעות של קשר תפילין הוא לא רק לענין תפילין,אלא הוא גם מסמל את הקשר בינינו לה' בזמן תפילותינו,שאדם יכול להשיג את הנהגת ה'דרך ההשגחה הפרטית, כשהוא מתפלל לה' וה' עונה לו אין זה אלא דבר פלא, שהוא מרגיש את נפלאות הבורא בעולם הזה ואז מובן תפילה ותפילין הם לשון פלא.

הִפְלָה:הבדלה
מי ששרד התרסקות מטוס, שכולם מתו חוץ ממנו, ומאשתו וילדיו, או מי שנזרק לגוב האריות כמו דניאל, או נזרק לתוך בור מלא בנחשים ועקרבים כמו יוסף,או כבשן של אש כמו אברהם ,וניצלו, האם לא יתפלאו?!

וזה הפלא של חג הפסח, שה'הבדיל אותנו מהמצריים שנאמר"וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'בְּקֶרֶב הָאָרֶץ."8

"וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם."9

"וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ"10
רש'י:ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם, כמו והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו'

"וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה'כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ."11

רש'י:נפלאות. לשון ונפלינו, שתהיו מובדלים בזו מכל האומות עובדי אלילים, שלא תשרה שכינתי עליהם

מתוך כל הפסוקים האלה עולה עקרון אחד שעיקר הפלא שה' עשה במצרים שהבדיל אותנו מן הגויים. שהם עובדי הכוכבים ומושפעים מהם, ואילו עם ישראל למרות שנמשלו לכוכבים, אבל באמת אנחנו מעל המזל, מעל הכוכבים. "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ," אנחנו העם הנבחר, וכמו הכוכבים שמאירים את אור ה' בעולם,שנאמר "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם."12

"שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי" – בברכות השחר אנו מודים לה' שלא עשנו כמו הגויים. חבר שלי סיפר שפעם אחת כשהוא יצא מן המקווה בערב שבת היו שם שני חסידים שרקדו ושרו, הם נראו במצב של שמחה עצומה. כשהוא התקרב, הוא שמע שהם שרו את המילים "שלא עשני גוישלא עשני גוי!"בתפילת עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ,אנו נותנים שבח לה' "שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת,וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק,וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים,לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא."

וזאת הכוונה כשעושים הבדלה, כמו שה' הבדיל בין קודש לחול,בין האור לחושך, כך הוא הבדיל בין ישראל לעמים. כמו שרואים את הזריחה, שמבדילה בין האור לחושך, משאירה אותנו במצב של פליאה, כך גם ההבדלה שעשה הקב"ה במצרים בינינו לבין הגויים וממשיך לעשות לאורך הזמן, צריכה להשאיר אותנו במצב של פליאה לא פחות. ההבדל הוא אור וחושך.

יציאת מצרים היא מצב נפשי. לדעת שה' קידש אותנו מכל האומות בתור פלא. העובדה שאנחנו עדיין כאן, כבשה בודדה בין שבעים זאבים, היא פלא.הגויים שונאים אותנו – נכון שפה ושם יש כמה גויים שהם צדיקים, אבל רובם המכריע הוכיחו פעמים רבות מי הם באמת. אם לא המצריים,אז הפרסיים, היוונים,הרומאים, הצלבנים,הספרדים, הפוגרומים,האנגלים ביורק, הגרמנים,ועכשיו כל העולם כולו במסווה של האו"ם.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ,שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָדָם.13

1ברכות נו:

2בראשית ו:ד

3בראשית רבה כו

4במדבר טז:כב

5תוספות מנחות לד:

6מנחות לה:

7שמות לג:כג

8שמות ח:יח

9שם ט:ד

10שם לג:טז

11שם לד:י

12ישעיה מט:ו

13פסח הגדה




מקץ: חכם לְשׁוֹנוֹ בְּחִכּו – נפלאות שפת הקודש

מקץ /חנוכה

חכם לְשׁוֹנוֹ בְּחִכּו 

 

ההופעה הראשונה של המלה "חכם"במקרא היא בפרשתינו בעצת יוסף לפרעה:בראשית מא:לג -וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

בזוהר רמוז קשר בין "חכמה"ל"חכה" (במובןהמתנה):זוהר(א:קל:) – כתיב:עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (ישע'סד:ג),מאילמחכהלו? כמה דאת אמר:וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים (איוב לב:ד),ומוסיף הזוהר שפירושה של מלת "חכה"הוא כח הדיוק:ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתאודייקיןלה [אלו הם הדוחקים להבין דבר חכמה,ומדייקים בה]ומחכאן לה למנדע ברירא דמלה [ומחכין לה לדעת בירורו של דבר].ע"כ לשון הזוהר.וע' ספר לקוטי תורה1שקישר עפ"ז גם בין "חיך"ל"חכה".

גם ספר שרש ישע מציע שתי סיבות לקירבת המלה"חכם"ל"חכה":שרש ישע (ערך'חכם' – ת"ד):החכם אינו מדבר מהר,ומוציא מלים נעימים ומתוקים לחך.נקרא'חכם'לשתי סבות:א)שמחכהמלדבר מהר,מלשון'חכה'.ב)שמוציא דברים נעימים מחכו,מלשון'חך'.עפ"ז נראה לבדוק את מכלול המלים בעלות אותיות'חכ'בלשון הקודש.

נקדים שרד"ק בספר השרשים מביא את הפסוקים הבאים בערך'חך': וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ(איוב יב:יא),חִכּוֹמַמְתַקִּים(שה"ש ה:טז),וְחִכֵּךְכְּיֵיןהַטּוֹב(שם ז:י),אֶל חִכְּךָשֹׁפָר(הושע ח:א)…ואדוני אבי ז"ל כתב כי שרש 'חך':'חנך',והדגש ב'חִכּוֹ','חִכְּךָ'בפסוקים הנ"לבעבור הנו"ן…והוסיף רד"ק גם משמעות שנייה באותו שרש:ה"חַכָּה" [היינו ה"וו" (hook) לצדיית דגים,שהרי החַכָּהתופס את הדג בחיכו)]:חבקוק א:טו -כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה;מצ"צ:בחכה -שם כלי צדיה.איוב מ:כה -תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה.ישעיהו יט:ח -כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה.

בארמית מצינו לשון "חייכא" (צחוק,ומכאן"חיוך"),שגם קשור ל"חיך":בראשית יח:יב -וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה;ת"א -וחייכת שרה במעהא למימר בתר דסיבית תהי לי עולימו.בראשית לט:יד -הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ; ת"א- איתי לנא גברא עבראה לחיכא בנא.

עד כאן מצאנו קשר בין כל המלים בעלות אותיות'חך' לבין ה"חיך"בעצמו.אולם נשארת לנו המלה "חכלילי",שלכאורה איננה קשורה:בראשית מט:יב -חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן.ברם,גילו לנו חז"ל שאף מלה זו בנויה על שרש 'חך':כתובות קיא: – חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן (בר'מט:יב) – כל חיך שטועמו אומר לי,לי.

נראה לומר שתפקידו של החיך הוא אכן להחדיר בנו את תכונת ההמתנה – הן לפני הוצאת דבר מהפה והן לפני הכנסת דבר מה אליו.בעוד שתינוק דורש סיפוק מידי ואינו מבחין בתוצאות העלולות להתהוות מהכנסת חפץ כלשהו לפיו,החכם רואה את הנולד.גם הדג נתפס בחכה,מפני שאינו מחכה ומדייק,אלא ישר מנסה לבלוע ללא היסוס.לעומת זאת,מצינו את מעלת ההמתנה משתבחת כמה וכמה פעמים בתורה,כגון במלה "עקב"לפי ראב"ע וסייעתו:בראשית כב:יח -וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי;אב"ע -עקב -שכר באחרית;רד"ק -עקב,פירושו שכר,והוא מענין עקב כמו שהעקב סוף הגוף כן השכר סוף, כי בשכר המעשה יבוא השכר בסוף.במלים אחרות,השכר תלוי בכוח ההמתנה ושלילת הרצון לסיפוק מידי2.

בדומה לכך,רש"ר הירש משווה את המלה "שכר"למלה"סכר",כלומר שהמים והברכה מצטברים בבריכה רק כשהיא סגורה ושמורה:רש"ר הירשבראשית טו:א3 -שכרך הרבה מאד – 'שכר'קרוב ל'סכר'4…לסתום פרצה,למלא חסרון.ואכן, זה כל עצמו של שכר:מי שהקריב מכחו ומזמנו,נוטל את שכרו וממלא את חסרנו5.

נוסיף שבדברי רד"ק המצוטטים מעלה הזכיר שלפי אביו, ר'יוסף קמחי,שרשו של "חך"הוא אמנם 'חנך' (ראה נימוקו שם).ומה ענין "חך"ל'חנך'?אלא לפי דברינו כאן,הכל מתקשר כפתור ופרח.כאמור,התינוק נולד בלי שום כוח לרסן את רצונותיו,ומכניס ומוציא מחיכו כטוב בעיניו,לולא הוריו ורבותיו המחנכים אותו את מעלת ההמתנה,היינו את התכונה לחכות.ומכאן גם סוד ימי חנוכה (מן'חנך')אלו -הכוח לחכות לישועת ה',בבחינת אחכה לו בכל יום שיבוא -במהרה בימינו אמן.

1תורת שמואל תרל"ג(חלק ב,דפים תצא,תצב).

2ול'חז"ל"עיכוב"בעצמה נובעת מל'מקרא"עקב".ראה למשל צרור המור (בר'כה:לא),הכוה"ק(שם כז:לו).

3דף קסח,טור ב.

4בחילוף אותיות גיכ"ק,וזסשר"ץ-ע'נספח א' "חילוף אותיות".

5ורש"ר הירש משווה גם את המלה "חכם"בעצמה ל"אגם" (בחילוף אותיות אחע"ה וגיכ"ק):רש"ר הירש בראשית מא:לג-איש נבון וחכם -'חכם'קרוב ל'אגם':קליטת…המצוי.




סוכות: הגג האלילי של גוג ומגוג ~ יהושוע שטיינברג

[המאמר הזה מבוסס רובו ככולו על פירושי רש"ר הירש לתורה].

וי' כג:לד – דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'.

[מעיר רש"ר הירש שבחג הסוכות קוראים אנו על מלחמת "גוג ומגוג", וכי קרובה מלת 'גוג' למלה 'גג']: רש"רהירש במדברכט:יג – והקרבתם עלה – יחזקאל (פרקים לח, לט) מתאר את המלחמות האחרונות שהאומות נלחמות בה' ובמעשיו, והמנהיג העורך את המלחמות האלה קרוי 'גוג'. אין זה רחוק לומר ש'גוג' נגזר משרש 'גגג', והוא מורה אפוא על יצירת גג. 

[נציין כי המלה 'גג' קרובה גם ל'מגג' במובן  התמוגגותוהמסה – הגג מונע את חדירת ההתמוגגות מהשלג והגשם לתוך הבית. ושמא יש להציע כי אף השם 'מגוג' ג"כ נגזר מלשון  התמוגגותוהמסה. הרי מפרשי המקרא פירשו את הפסוקים בחבקוק בענין "מים רבים" כמליצה לגוג ומגוג, המנסים  למוססאתלבם של ישראל]: חבקוקג:טו – דרכת בים סוסיך חמר מים רבים; מלבי"ם – ממליץ ג"כ על העת שיתקבצו העמים במלחמת גוג ומגוג כמים רבים כבירים, ולא ינוחו מזעפם רק יהמו יחמרו מימיו לבלע ולהשחית את ישראל. 

[ממשיך רשר"ה ומסביר שמהותו של הסכך היא הניגוד הגמור של מהות הגג]: רש"רהירש (שם): נמצא שגוג הוא היפוכה של הסוכה, שהרי הסוכה היא סכך בלתי-יציב ונטול-כח שלא הונח בידי אומן. אכן כל תוכן ההיסטוריה העולמית של האדם מתמצה בניגוד זה. רעיון תעתועים אחד מתעה את האנושות. נמסר להם כח להציב "דפנות" כדי לגדור את תחומם כלפי חבריהם לבריאה, וכך הם מבטיחים את גבולם ברב כח וביד אומן. לפיכך סבורים הם שמוטל עליהם להבטיח את עצמם גם כלפי מעלה, כלפי ה' והשפעות כח הנהגתו; עליהם ליטול את גורלם בידם ולהגן על עצמם בכוחם, וכך יכתירו את בניין הגדולה האנושית על ידי ה"גג" המבטיח אי – תלות בה'. הרי זה מאבק ה"גג" עם ה"סוכה". "רעיון התעתועים של הגג" מייחס גדולה לאדם והאדם לא ימצא בו מנוח, ואילו אמיתה של הסוכה מורה לבטוח בשמחה על הגנת ה'. 

[ואכן בדור הפלגה בנו את מגדל בבל, וכוונתם היתה להפגין את כחם (המסומל בגגו של המגדל), ואף להילחם חזיתית נגדו ית']: רש"רהירש (שם): ההיסטוריה העולמית מתחילה בבניין המגדל והיא מסתיימת בבניין הסוכה. בוני המגדל דגלו בהאלהת עוצמת האדם וביקשו לכבוש את השמים.

עבודהזרהג. – מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: אשר אנכי מצוך היום? היום לעשותם – ולא למחר לעשותם, היום לעשותם – ולא היום ליטול שכר! אלא, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ואמאי קרי ליה מצוה קלה? משום דלית ביה חסרון כיס. מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא

[לעומת זאת, עם ישראל מבחינים בין הצורך להשתדלות ההגנה נגד אויבינו המסובבים אותנו –המסומלת בדפנות– לבין כל נסיון להתגונן כלפי כחו של אבינו שבשמים]: רש"רהירש (שם): בוני הסוכה ייכנעו לה' וישמחו בחייהם עלי אדמות (השוה פי' במ' יא:כט).

בברכת חג שמח וגאולה קרובה בלי מצרים – לנצחון סופי על גוג ועל גגו!

1  [גם הפרי צדיק העיר על קירבה זו בין 'גוג' ל'גג']: פרי צדיק (פ' שמיני ט): תיבת גוג הוא משורש גג שהוא התנשאות… וסעד לזה מלשון התנחומא (פ' תזריע יא): בגוג שמתגאה בעולם ועולה.

2  [היינו שרש 'גג' לפי בעלי השרשים (רד"ק, ריב"ג, וכו')].

3  [וכן יש להציע קשר לשמו של זקנו של המן, היינו 'אגג' מלך עמלק].

4  [כפי שפירשו המפרשים, שסוכה נקראת ע"ש הסכך(ראהשט"מ נזיר ח:, תפי"ש סוכה א:א, קר"ע ירוש' שקלים ו:א)].

5  [כך הביא אלשיך בספר דניאל]:דנ' ג:א – נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם… אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל; אלשיך – בס' הזהר נאמר כי בקעת דורא היא… אשר בנו בני האדם בה עיר ומגדל… שנאמר: וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה [בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר… וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם] (בר' יא:ב-ד)… התאזרו… להבקיע הרקיע וכביכול להלחם נגד ה' וקדושתו.