חנוכה: חינוך וחנוכה – להתהלך עם ה' ~ צבי אברהמס

חִנוּךְ, חַנוֹךְ, חניכיים, חַנֻכָּת הבית, חַנֻכָּה

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן1

פרש"י "חניכיו: זה אליעזר שחנכו למצות, והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה. שמונה עשר ושלש מאות: אליעזר לבדו היה והוא מנין גימטריא של שמו".2

ופירש הכלי יקר "שכדי להציל את לוט מארבעת המלכים לא היתה בדרך הטבע שום אפשרות לנצחם, ומ"מ הלך אברהם למלחמה כי סמך שא-לוהיו יהיה בעזרו, וסימנא מילתא היא כי לקח עמו אנשים כמספר אליעז"ר להורות כי אליעזר לבדו היה שם, כי לא נעשה הנצחון ההוא בשום פעולה אנושית כ"א בעזר א-להי לבד".

גם הניצחון על היוונים היה נגד כל הסיכויים. ניצחון בא רק עם עזרתו של ה'. המלחמה נגד היוונים לא הייתה רק מלחמה פיזית, עיקר המלחמה העיקרית הייתה רוחנית עם היצר הרע להתגבר על הפילוסופיה היוונית המפתה והתרבות ההלניסטית שלהם, אין אפשרות להתגבר על היצר הרע בלי עזרתו של ה'.3

חַנוֹךְ
"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱ-לֹהִים"4חנוך הוא הראשון מהצדיקים שהתהלכו עם ה', והוא מלמד אותנו לחנך את ילדינו להתהלך עם ה'.

כדי שגט יהיה כשר צריך לכתוב בבירור את שמות האיש והאשה כמו ראובן בן פלוני, ואפילו אם אותו פלוני אינו לא אביו ולא אביה אלא אחד גדול ממשפחתו שהיו מתייחסין עליו כשר הוא, שכתוב בגמרא במסכת גיטין "כתב חניכתו וחניכתה כשר" "חניכתו" פרש"י שם לווי של משפחה כולה".5 ונפסק להלכה, שאדם מתייחס אחר זקינו עד ג' דורות, שרק אבי האב כשר למד"א שסובר "חניכת אבות בגיטין עד ג' דורות, מכאן ואילך פסול. שנאמר "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם",6 הרי שכל דבר, אחר ג' דורות נשכח".7

חיב כל אדם ללמד לבנו ולהעמיד תלמידים "וכשם שמצוה ללמד את בנו כך מצוה ללמד את בן בנו שנאמר "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דְּבָרִים ד, ט)".8

כתוב בגמרא במסכת סנהדרין9 "כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה10 וכתיב ואלה שמות בני אהרן לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו".

ועוד כתוב בגמרא במסכת נדרים11 "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו [בראשית יד:יד]". ומפרש הר"ן ד"ה "שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים;" שהוליכן למלחמה כדכתיב וירק את חניכיו דהיינו בני אדם שחנך לתורה.

מכאן רואים שמי שמחנך אדם לתורה כאילו ילדו אבל ההשפעה היא רק עד ג' דורות שנאמר "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם" ולפי זה מתורצת הגמרא בגיטין שנכתב שחניכתו וחניכתה כשר שאיו הכוונה סתם שם לווי של משפחה אלא כונתה לרמז שחיוב חינוך בנים לתורה הוא לא רק על האב אלא גם על אבי אביו.

חִנוּךְחֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ12. חֲנֹךְ בא מלשון הפסוק "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ," כמו שאברהם חימש את אנשי ביתו בכלי מלחמה כך גם צריך לחנך את הנער ולחמשו עם כלי מלחמה המתאימים לו.13 המלחמה היא מלחמת התורה. המאבק על לימוד תורה הוא בהחלט לא קל, ילד שנשלט לחלוטין על ידי היצר הרע רק רוצה לעשות כיף. בתור הורים יש לנו אחריות גדולה לתת לילד את הכלים הנכונים שאיתם יוכל לכבוש את יצרו, וילך בדרכי ה'.

חניכיים
בגמרא במסכת חולין14 מובאת מחלוקת לגבי אוכל שנשאר בין החניכיים האם מצטרף לשיעור כזית בכל אסורים שבתורה, מר סבר הרי נהנה גרונו בכזית ומר סבר אכילה במעיו בעינן. וכתב רש"י "בין החניכיים" המדבק בחכו שגרונו נהנה בו, ומעיו לא נהנו". רואים מכאן ששרש "חנך" קשור לחך, וגם בספר השרשים לרד"ק השרש "חך" הוא חנך עם נפילת הנו"ן.

רש"י הנ"ל מגלה לנו סוד שלחנך לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ צריך שדברי התורה יהיו מתוקים מדבש וערבים כדי למשוך את נפשו של הילד. ולכן אחרי החלאקה, הילד נלקח לחדר לקרוא את האל"ף בי"ת עם המתיקות של הדבש כדי לתת לילד הרגשה של מתיקות התורה. וכמו שהחך והחניכיים מאפשרים לאוכל להתעכל כך חינוך הוא הכנת הילד למסע האתגרי של החיים הרוחניים.

המילה "חך" משמעותה גם לחכם שמוציא מלים מתוקים וערבים לחך, ואינו מדבר מהר.15 "איזהו חכם הרואה את הנולד"16 הוא רואה עכשיו את מה יהיה בעתיד. וזה עצם החינוך, ההכנה כעת לעתיד. והמילה "חך" גם מלשון 'חכה' שהוא תחילת הזמן שבו מחכים בתקווה לראות את התוצאות החיוביות של מעשינו בחינוך הילד כאשר הוא גדל להיות תלמיד חכם.

ומוסיף הרד"ק משמעות אחר לשרש "חך" שהוא מלשון "חַכָּה" שהוא כלי הברזל שמושכין בו הדגים שהרי החַכָּה תופס את הדג בחיכו שנאמר "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה".17

"נראה לומר שתפקידו של החיך הוא להחדיר בנו את תכונת ההמתנה, הן לפני הוצאת דבר מהפה והן לפני הכנסת דבר אליו. התינוק נולד ללא יכולת לרסן את תשוקותיו, ומכניס ומוציא מחיכו כטוב בעיניו, לולא הוריו ורבותיו המחנכים אותו את מעלת ההמתנה, דהיינו התכונה לחכות. בעוד שתינוק דורש סיפוק מידי ואינו מבחין בתוצאות העלולות להתהוות מהכנסת חפץ כלשהו לפיו, החכם רואה את הנולד. גם הדג נתפס בחכה, מפני שאינו מחכה ומדייק, אלא ישר מנסה לבלוע ללא היסוס".18

שמעתי פעם סיפור על דיג שאחרי כל יום של דייג קשה, ירד מהסירה ונהג לתת לכל הילדים המקומיים דג לאכילה. כך בכל יום עד שיום אחד הדייג נעלם. הילדים המקומיים שאלו דייגים אחרים אם הם ראו אותו, אך השיבו שלא ראוהו, עד שהגיעו לדייג אחד ששאל אותם מדוע הם נראים כל כך עצובים והם סיפרו לו על הדייג שתמיד נתן להם דג לאכול בסוף כל יום. הם שאלו אותו אם הוא גם ייתן להם דגים, ובתגובה הוא לקח עץ וחתך אותו לחתיכות ארוכות, ובראשו של כל אחד הדביק חַכָּה, ולימד אותם כיצד לדוג בעצמם!

חַנֻכָּת הבית
חנוכת המזבח וחנוכת הבית מתייחסים לשימוש בפעם הראשונה.
כשאנו עושים חנוכת הבית עלינו להגדיר למה אנחנו מקדישים את ביתינו. האם החנוכה היא מלשון חינוך שהבית שלנו יהיה מקום של תורה, צמיחה וקרבה לה'?

ב"מזמור שיר חנכת הבית לדוד",19 הבית הוא בית המקדש. גם הבית שלנו צריך להיות כמו בית המקדש, שבו האור זורח מן הבית אל הרחוב, ולא להיפך, שהרי הבית הוא מקום מקלט מהרחוב. זה המזמור שאומרים בכל ימי החנוכה, "ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי", שרק בעזר ה' נהיה מסוגלים לכבוש את היצר הרע, ועל ידי כך כל אחד מאיתנו הופך להיות בית מקדש קטן, שבו השכינה יכולה לשכון. בעבור זה, "ה' אֱ-לֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ."

חַנֻכָּהחג החנוכה סובב סביב חנוכת בית המקדש לאחר שטימאוהו היוונים. המנורה בבית המקדש יצגה את העושר הרוחני והאור הבא מחיי התורה. בכל שנה בחנוכה, זורח אור חדש בימים האפלים של החורף, שמסמל את ההקדשה לחיי התורה. רק על ידי חינוך עצמינו בתורה, נגיע למטרה של חינוך של "להתהלך לפני ה'."

אתהלך לפני ה' בארצות החיים.20 רק כאשר אני הולך עם ה' אני חי באמת.

1 בראשית יד:יד

2 נדרים לב.

3 קידושין ל:

4 בראשית ה:כב

5 גיטין פז:

6 דברים ד:כה

7 גיטין פח.

8 שלחן ערוך: יורה דעה סימן רמה

9 סנהדרין יט:

10 במדבר ג:א

11 נדרים לב.

12 משלי כב:ו

13 ראה האבן עזרא

14 חולין קג:

15 ספר שרש ישע (ערך'חכם')

16 תמיד לב.

17 איוב מ:כה

18 מתוך ספרו של הרב יהושוע שטיינברג שליט"א

19 תהלים ל

20 תהלים קטז




פֶּסַח: הפלא של חג הפסח ~ צבי אברהמס

פֶּלֶא,נְפִילָה, פִּיל,הַנְּפִלִים,תְּפִילָה,תְּפִילִין,הִפְלָה

פֶּלֶא
יש אנשים טפשים שירדו למצרים כדי למצוא ראיות שהנסים והנפלאות של עשר המכות באמת קרו.הם מצאו ראיות בהירוגליפים,ואז ניסו להסביר כיצד כל התופעות התרחשו באופן טבעי, על ידי סיבה ותוצאה. הם הסבירו שהיה מחלה כלשהי במים שגרמה לדגים למות,ולצפרדעים לצאת מן המים,ואחר כך הכינים וכו'.

טיפשים!הפלא האמיתי, הפלא של חג הפסח, היה שהקב"ה הפריד אותנו מן המצריים; שכל עשר המכות מדם עד מכת בכורות לא פגעו בנו.אנחנו נבחרנו לחיים והם לעונשים, להראות לכל העולם את גדולתו של ה' – שהִבְדִילָנוּ מִן הַתּוֹעִים. "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא."

הטעם שאומרים כשקורה דבר שהוא בניגוד לכל הגיון כאילו יצא מהערכת הטבעית, כמו גורל שנראה כענין מקרי שאין בו כוונה ובחירה כאילו נפל מן השמים אבל באמת הוא נפל בהשגחה פרטית כמו "ויפל הגורל על יונה."

עבור ילד החיים מלאים פלא. תינוק יכול להיות מהופנט במשך שעות עם כוס פלסטיק פשוטה, וכשהוא רואה דברים בפעם הראשונה הוא בוחן אותם, את צורותם, צבעם ותפקידם.אבל כשהוא מתבגר ומתרגל לדברים,הוא מאבד את הפלא שבדברים.

נְפִילָה
"וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל." חז"ל אומרים שכשנשאה רבקה את עיניה היא ראתה יצחק יוצא מגן עדן בצורה הפוכה, שדרך היוצאין מגן עדן שרגליהם למעלה וראשם למטה. היא התפלאה,והמילה ששימשה לתיאור הדבר הוא לשון נפילה. כשהפליאה כל כך חזקה יכולים לאבד את שיווי המשקל ונופלים מהמצב הרגיל של ראיית העולם ונמצאים במצב של פליאה.

פִּיל
הַרוֹאֶה פִּיל בְּחַלוֹם פְּלִאוֹת נֶעֶשׂוּ לוֹ1
מי שרואה פיל בפעם הראשונה הוא מתפלא מגודלו,ומסיבה זו היוונים השתמשו בהם ללוחמה כמו טנק, וגרמו לאויב לנוס וליפול.

הַנְּפִלִים
"הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם"2
על שם שנפלו מן השמים. ושיפול לב הרואה אותם שיתמה מגובה קומתם. והם נקראים רפאים שכל מי שראה אותם היה לבו רפה כשעוה.3ואע"פ שהנפילים נחשבים לגיבורים בסוף הם יפלו,שהרי הרפאים נקראו מתים שנרפו ונחלשו ע"י מלאך המות,ובזמן תחיית המתים לא יקומו שנאמר "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה" [תהילים פח:יא] ונאמר"יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" [ישיעה כו:יט]

וא"ר יונתן כל הפורש עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם שנאמר [משלי כא:טז]אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח ואין רפאים אלא גיהנם שנאמר [משלי כאט:יח] ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה.

תְּפִילָה
"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת."4
תפילה לשון נפילה כעבד המשתחוה לפני השררה. וגם לשון פלילה שהוא ענין מחשבה שנאמר "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי," ונקראו הדיינים פלילים שהם בעלי מחשבה ועיון.וגם לשון פליאה. כשאנחנו פותחים את לבנו בתפילה ומכוונים אותו להקב"ה,שהוא דיין האמת הגדול והנורא,ורואים שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית אין זה אלא פליאה.

תְּפִילִין
תפילין מניחים על המצח שהוא מקום המחשבה שכן לשון פלילה הוא ענין של מחשבה כנ"ל.
לשון פליאה הוא גם משום , שאנו מופלאים ומובדלים מאומות העולם שהשכינה שורה עלינו ולא עליהם כמו שכתוב ונפלינו אני ועמך. ותפילין מלשון ויכוח, שכתוב במדרש"וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" שעשה פלילות עם קונו, על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עלינו ויראים ממנו שנאמר"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" אלו תפילין שבראש.5

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני6"וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ,"7ואמר רש"י שהראהו למשה קשר של תפילין. מה המשמעות של כל זה?

משה ביקש להשיג את הנהגת ה' בעולם הזה וגם בעולם הבא. אף על פי שה' דיבר עם משה פנים אל פנים אי אפשר להשיג את ה' בשלימות,שנאמר כי לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי – רק לאחר מיתה שעבר את עולם הזה יכול לראות את ה'.אבל מה שאדם כן יכול לראות ולהשיג מה' בעולם הזה הוא את הקשר של תפילין.

ועדין קשה מה המשמעות בקשר של תפילין?
המילה תפילין הוא לשון רבים, שכולל שני תפילין תפילה של יד ותפילה של ראש.ותפילה הוא לשון יחיד.ולכן אפשר לומר שהמשמעות של קשר תפילין הוא לא רק לענין תפילין,אלא הוא גם מסמל את הקשר בינינו לה' בזמן תפילותינו,שאדם יכול להשיג את הנהגת ה'דרך ההשגחה הפרטית, כשהוא מתפלל לה' וה' עונה לו אין זה אלא דבר פלא, שהוא מרגיש את נפלאות הבורא בעולם הזה ואז מובן תפילה ותפילין הם לשון פלא.

הִפְלָה:הבדלה
מי ששרד התרסקות מטוס, שכולם מתו חוץ ממנו, ומאשתו וילדיו, או מי שנזרק לגוב האריות כמו דניאל, או נזרק לתוך בור מלא בנחשים ועקרבים כמו יוסף,או כבשן של אש כמו אברהם ,וניצלו, האם לא יתפלאו?!

וזה הפלא של חג הפסח, שה'הבדיל אותנו מהמצריים שנאמר"וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'בְּקֶרֶב הָאָרֶץ."8

"וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם."9

"וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ"10
רש'י:ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם, כמו והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו'

"וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה'כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ."11

רש'י:נפלאות. לשון ונפלינו, שתהיו מובדלים בזו מכל האומות עובדי אלילים, שלא תשרה שכינתי עליהם

מתוך כל הפסוקים האלה עולה עקרון אחד שעיקר הפלא שה' עשה במצרים שהבדיל אותנו מן הגויים. שהם עובדי הכוכבים ומושפעים מהם, ואילו עם ישראל למרות שנמשלו לכוכבים, אבל באמת אנחנו מעל המזל, מעל הכוכבים. "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ," אנחנו העם הנבחר, וכמו הכוכבים שמאירים את אור ה' בעולם,שנאמר "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם."12

"שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי" – בברכות השחר אנו מודים לה' שלא עשנו כמו הגויים. חבר שלי סיפר שפעם אחת כשהוא יצא מן המקווה בערב שבת היו שם שני חסידים שרקדו ושרו, הם נראו במצב של שמחה עצומה. כשהוא התקרב, הוא שמע שהם שרו את המילים "שלא עשני גוישלא עשני גוי!"בתפילת עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ,אנו נותנים שבח לה' "שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת,וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק,וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים,לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא."

וזאת הכוונה כשעושים הבדלה, כמו שה' הבדיל בין קודש לחול,בין האור לחושך, כך הוא הבדיל בין ישראל לעמים. כמו שרואים את הזריחה, שמבדילה בין האור לחושך, משאירה אותנו במצב של פליאה, כך גם ההבדלה שעשה הקב"ה במצרים בינינו לבין הגויים וממשיך לעשות לאורך הזמן, צריכה להשאיר אותנו במצב של פליאה לא פחות. ההבדל הוא אור וחושך.

יציאת מצרים היא מצב נפשי. לדעת שה' קידש אותנו מכל האומות בתור פלא. העובדה שאנחנו עדיין כאן, כבשה בודדה בין שבעים זאבים, היא פלא.הגויים שונאים אותנו – נכון שפה ושם יש כמה גויים שהם צדיקים, אבל רובם המכריע הוכיחו פעמים רבות מי הם באמת. אם לא המצריים,אז הפרסיים, היוונים,הרומאים, הצלבנים,הספרדים, הפוגרומים,האנגלים ביורק, הגרמנים,ועכשיו כל העולם כולו במסווה של האו"ם.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ,שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָדָם.13

1ברכות נו:

2בראשית ו:ד

3בראשית רבה כו

4במדבר טז:כב

5תוספות מנחות לד:

6מנחות לה:

7שמות לג:כג

8שמות ח:יח

9שם ט:ד

10שם לג:טז

11שם לד:י

12ישעיה מט:ו

13פסח הגדה




בא: חַגָא דְפַטִירַיָא ~ צבי אברהמס

בא

חַגָא דְפַטִירַיָא

פֶּטֶר רֶחֶםפְּטוּר,פָּטוּרנִפְטָר,לְהִפָּטֵר,מַפְטִירהַפְטָרָה,פַּטְרוֹן,פִּטרִיוֹת

פֶּטֶר רֶחֶםקַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא1

רש"י:פטר כל רחם. שפתח את הרחם תחילה, כמו פוטר מים ראשית מדון (משלי יז,יד.) וכן יפטירו בשפה (תהלים כב, ח.)יפתחו שפתים. 
וגם פוטר מים ענין השלחה המשלח המים והפותח אותם. וכל השלחה ופטירה ממקום צר למקום רחב נחשבת יציאה לחפשי שנאמר "וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים" תרגום ופטר דאניסין בני חורין.
הקשר בין פטר להשלחה גם נראה בתרגום יונתן של הפסוק "אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה"וּמִבָּתַר כְּדֵין יִפְטוֹר יַתְכוֹן מִכָּא בְּמִפְטְרֵיהּ גְּמִירָא יְהֵי לֵיהּ מַטְרֵד יִטְרוֹד יַתְכוֹן מִכָּא.

קדש לי כל בכור הוא אחד מהמצוות שהם לזכר יציאת מצרים. ישראל הוא בכור של ה' כשנאמר "כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל." יציאת מצרים דומה לפטר רחם שכמו הבכור יוצא מן הרחם ממקום צר למקום רחב גם ה' גאל אותנו ממצרים ממקום צר למקום רחב. וכל מקום שיש ענין יציאה ממקום צר לרחב כמו בפוטר מים שהמים נשלחים בכוח גם ביציאת מצרים יצאנו בחפזון ובחוזק יד.

"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ"
המפתח ליציאת מצרים הוא צעקה, שנאמר"וַנִּצְעַק אֶל ה'אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ" לפני הזמן של חבלי משיח שדומה לפטר רחם אנו צריכים את המפתח של צעקה, תפילה מעומק לבינו, שרק אם אנו מרגישים את הצער הגדול של הגלות אז ה' יגאל אותנו. [למרות זאת אם יש לנו מנוחת החיים ואיננו מרגישים את הצער הגדול של הגלות אז אבדנו את המפתח לגאולה.]

פְּטוּר,להפטר,פָּטוּר,נִפְטָר"כִּי לֹא פָטַר יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת הַמַּחְלְקוֹת"
לא נתן רשות למשמרת יוצאי השבת ללכת לבתיהם כדרכם תמיד אבל הטיל עליהם החיוב להתעכב עוד2
לפעמים כדי להפטר צריך אישור מסמכות גבוהה יותר. מי שנוטלין רשות להפטר נקרא נפטר, והרשות להפטר נקרא פְּטוּר. ולכן מי שנפטר מהעולם נחשב פָּטוּר מן המצוות.אנחנו נולדים לעולם הזה נגד רצוננו ואנחנו נפטר מן העולם נגד רצוננו.הכל ביד ה', ברשותו או בשליחותו. 

מַפְטִיר,הַפְטָרָה
רואים שבשרש פטר את המשמעות להפטר מרשות אחת ולהכנס לרשות אחרת. כשאנו הולכים מחדר לחדר הדלת נפתחת ונסגרת כמו כן מַפְטִיר נקרא על עליה אחרונה שמסיים את קריאת התורה, והַפְטָרָה נקראת על סיום תפילת שחרית ופתיחה לתפילת מוסף.

פַּטְרוֹןיוסף נקרא אַבְרֵךְ וגם אב לפרעה [בראשית מא:מג, מה:ח]
רש"י אברך: שהכל נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו. אב לפרעה:חבר, ופטרון.
פטרון – משגיח ומנהיג. – גוזר גזירות אב על הבן.יועץ למלך שפוטר בעיות [הרב הירש: פטר לשון פתר].
: מילים כאלה באנגלית גם מתאים במשמעות הזה.] Patron, Patriarch)

אפוטרופוס
יוסף גם נחשב אפוטרופוס [ברכות סג.]
ולפי זה אפטרופוס גם לשון פטר שהכל נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו.

פִּטרִיוֹת"ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"3

רש"י:מפטירין- לשון הנפטר מחבירו כשנפטרין מן הסעודה מביאין מיני המתיקה: כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות לאחר סעודתי.
ואולי גם מלשון פְּטוּר, שֶׁפָּטוּר מתרומות ומעשרות.

חַגָא דְפַטִירַיָאתרגום חַג הַמַּצּוֹת הוא חַגָא דְפַטִירַיָא,ותרגום מצות פַּטִיר. מה קשר בין מצה למילה פטיר?
אולי אנו יכולים לתרץ בכמה אופנים לפי מה שהסברנו במשמעות של השורש פטר.

1)מצה מורה על גאולה ועל חירות [מהר"ל]
ופטירה ממקום צר למקום רחבה נחשב יציאה לחפשי שנאמר"וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים" תרגום ופטר דאניסין בני חורין.

2) מצה מורה על מהירות וחפזון בלי שהייה ועיכוב,
ופטירה ממקום צר למקום רחבה כמו בפוטר מים שהמים נשלחים בכוח גם ביציאת מצרים יצאנו בחפזון ובחוזק יד בלי עכוב זמן.4

3) אכילת פסח עם מצות ומרור אכלו במצב של "מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם" עד הרגע האחרון כשנתן להם רשות להפטר.

4) מצה מורה על אכילה.
גם לענין מצה כתוב אין מפטירין אחר המצה אפיקומן,לְשׁוֹן יַפְטִירוּ בְשָׂפָה(תְּהִלִּים כב)5שלא לפתוח פה ולאכול אחרי המצה מיני מתיקה, שלא יאבד טעם המצה בפיו.

5) מצה בא משרש 'נצה' כלומר:התחדשות כמו "וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ"6
וזה מתאים לפי מה שכתוב באבן עזרא על פטר רחם"פתיחת כמו ופטורי ציצים. והטעם הבן שפתח תחלה הרחם."

"וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים"7
ופטורי: ענין פתיחה, כמו פטר רחם.צצים: פרחים,ורוצה לומר ציורי פתיחת הפרחים.8

אז מצה קשור לפטר בענין של "פְטוּרֵי צִצִּים," פתיחת הפרי שהוא הנץ, וכמו נץ החמה מייצג יום חדש, גם מצה מייצג הולדת העם היהודי. כתוב ברש"י בבראשית "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם,שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל(כי עיקר התורה אינה אלא למצותיה)," והסיבה שה'צוה לנו למנות את הזמן מחודש הזה הוא בגלל שזה החודש של יציאת מצרים לידת בכורי ישראל. ואפשר לומר שהחדש הזה צריך להיות באביב,שאביב לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות9שזה הזמן שה' נותן רשות בטבע לפריחת נצנים של "פְטוּרֵי צִצִּים" וזה הזמן שה'צוה לנו לאכול מצות שמייצג את פטר רחם של בכור ישראל, אז ניחה שחַג הַמַּצּוֹת הוא חַגָא דְפַטִירַיָא.

1שמות יג:ב

2מצודת דוד,דברי הימים ב,כג:ח

3פסחים קיט:

4ראה ספר שם משמעון (שו"ת חו"מ סי'ח) 

5רע"ב,וגם ראה תפארת ישראל,פסחים י:ח

6םפר השרשים לרד"ק,ראה גם ספר חשק שלמה שרשים לרבי שלמה פפנהיים שרש 'צא'

7מלכים א ו:יח

8מצודת ציון שם

9רש"י שמות כג:טו